בש"פ 10987/05 מוסא אלטורי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 22.11.05 (השופט רוזן) בתיק פ"ח 1163/05, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.

ב.(1) ביום 9.10.05 הוגש נגד העורר לבית המשפט המחוזי כתב אישום בו הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לרצח, נשיאת נשק, התפרצות לבית מגורים ותקיפה, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז – 1977. כנטען בכתב האישום, ביום 27.9.05 בסמוך לשעה 02:30 לפנות בוקר התפרצו העורר ואחיו לבית קרוביהם, יוסף וג'מילה אבו-ג'באר (המתלונן והמתלוננת), במסגרת קשר לגרום למותו של המתלונן. כנטען, המתלונן זיהה את הפורצים ונאבק עמם. במהלך המאבק שהתחולל ברחבי הבית הוכו המתלוננים, והמתלונן אף נורה מספר פעמים.

(2) עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 22.11.05 קיבל בית המשפט את הבקשה. נקבע כי על אף סתירות מסוימות בין הודעת המתלונן והמתלוננת, זיהו שניהם את הנאשמים כמי שפרצו לביתם. כן נקבע כי לנאשמים מניע לפגוע במתלונן. בנוסף, נמצא בזירה כובע גרב שככל הנראה שימש את הפורצים, ובדיקת דנ"א שנערכה העלתה כי קיימת התאמה בין ממצאים שנותרו בכובע לבין בדיקת דנ"א שנלקחה מהעורר. אמנם, בית המשפט התייחס לכך שהמובהקות הסטטיסטית של הבדיקה יורדת כאשר מדובר בקרובי משפחה, אך קבע כי גם אם נייחס לה משקל מופחת, עדיין מדובר בראיה אובייקטיבית עצמאית המתיישבת עם עדויות המתלוננים. לבסוף התייחס בית המשפט לעובדה שאחיו של העורר נעלם לאחר האירוע והוא מוגדר היום עבריין נמלט, כראיית חיזוק לגרסת המתלוננים.

ג.(1) בערר ובדיון טען בא כוח העורר, כי מייד עם מעצרו העלה גרסת אליבי לפיה שב לביתו יום לפני האירוע לקראת השעה 17:00, הלך לישון לקראת השעה 22:00 וישן עד למעצרו בשעה 06:00. נטען כי בני משפחתו (אביו, אמו, גיסתו ואחותו) מסרו הודעות מפורטות התומכות בגרסה זו. כן הצביע בא כוח העורר על סתירות בגרסאות שמסרו המתלוננים, והטיל ספק במהימנות הזיהוי. נטען כי למתלוננים סכסוך משפחתי עם משפחת העורר, שבעקבותיו מבקשים המתלוננים לטפול עליו את האשמה. עוד טען באשר לממצאי הדנ"א הקשורים במשפחות כעדויות.

(2) באת כוח המדינה טענה ברוח התשתית הראייתית שתיאר בית המשפט המחוזי, ובהקשר לזיהוי ציינה כי למתלוננים היכרות טובה עם העורר, והראיות לכאורה עומדות במבחנים שבהלכת בש"א 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק).

ד.לאחר העיון בחומר החקירה אין בידי להיעתר לערר. לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו המעמיקה של בית המשפט המחוזי, שנדרש לכל הסתירות עליהן הצביע בא כוחו המלומד של העורר. ביחס לטענת האליבי אציין, מבלי לקבוע מסמרות, כי לכאורה אף אחד מבני משפחת העורר לא העיד כי ראהו בביתו בשעות הרלבנטיות לאירוע, וזאת שכן מי שטען כי נכח בבית באותן שעות, לא העיד ספציפית על השעות הללו. שני המתלוננים זיהו את העורר כמי שתקף אותם, המתלונן בהודעות מ-27.9.05 ו- 28.9.05 והמתלוננת מ-28.9.05 ו-30.9.05. המתלוננת, טענה כי בשלב מסוים של האירוע הצליחה להסיר את כובע הגרב מראש העורר וכך זיהתה אותו, ולגרסה זו תימוכין גם בגרסה שמסר המתלונן (הודעה מיום 27.9.05). לשני המתלוננים היכרות קודמת עם העורר, עובדה המחזקת את הזיהוי. אכן בגרסאות המתלוננים עולות סתירות לכאורה, בנושאים אחדים, אך אלה עניין לערכאה הדיונית לענות בו. בתיק החקירה גם חומר נוסף העולה בקנה אחד עם המניע שהוצג בבית המשפט קמא. כן יש לציין שמאז הדיון בבית המשפט המחוזי נוספו לתיק חוות הדעת הסופיות ממעבדות הזיהוי הפלילי. בחוות דעת של ראש מעבדת סימנים וחומרים נקבע, כי על ידיו של העורר נמצא חלקיק אחד של שריד ירי המתאים לתחמושת ששרידיה נמצאו בזירה. בחוות דעת המעבדה לביולוגיה במחלקה לזיהוי פלילי נקבע, כי פרופיל הדנ"א שנמצא על כובע הגרב שנתפס בזירה תואם לממצא הדנ"א שנלקח מהעורר, תוך שהובאו בחשבון נושאים הקשורים בתת האוכלוסיה אליה משתייך העורר (ראו בשונה ע"פ 8775/99 מדינת ישראל נ' אבו קישק (לא פורסם)). בא כוח העורר אמנם התייחס להסברים אפשריים להימצאות שרידי הירי, ולספקות במהימנות בדיקת הדנ"א כאשר מדובר בבני משפחה, אך ספקות אלה עתידים להתברר במשפט גופו.

ה.אוסיף כי לעורר, חרף גילו הצעיר (פחות מתשע עשרה שנים) עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות סחר בסמים שעליהן נדון בין השאר למאסר בעבודות שירות, ומאסר על תנאי למשך שנתיים. אין מקום, בנסיבות אלה, להטות את הכף לכיוון חלופה.

ו.נוכח האמור לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ועל כן איני נעתר לערר.