בש"פ 7892/06 מדינת ישראל נ. מוסא אלטורי

1.מונחת בפניי בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: החוק ), זו הפעם השניה.

המשיב עומד לדין באשמת ניסיון רצח בצוותא עם אחר, תקיפה, קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבית מגורים בצוותא עם אחר ונשיאת נשק. עובדות כתב האישום בקיצור נמרץ, הן כי המשיב ואחיו איברהים אלטורי (להלן: איברהים) קשרו להביא למות המתלונן, על רקע סכסוך בין המשפחות. בכתב האישום נטען כי השניים פרצו באישון לילה אל בית המתלונן רעולי פנים ומצוידים באקדחים ובאלת עץ. הם הכו את המתלונן ואיברהים ירה במתלונן מספר פעמים, לרבות לעיני אשת המתלונן, שהותקפה על ידי המשיב. יצוין כי על פי גרסת המדינה, במהלך האירוע הוסרו כובעי הגרב מראשם של המשיב ואחיו והם זוהו על ידי המתלונן ואשתו. המתלונן אושפז למשך מספר ימים בעקבות האירוע ועבר ניתוח דחוף. נגרמו לו חבלות שונות – פצעי ירי בצוואר, בכף ידו השמאלית וברגלו השמאלית, בירך ימין ובאיבריו המוצנעים.

איברהים, יש לציין, נמלט לאחר האירוע נשוא כתב האישום ונעצר רק כארבעה חודשים מאוחר יותר. לאחר מעצרו של איברהים הוגש כתב אישום מתוקן נגד המשיב ואיברהים אף הוא נעצר עד תום ההליכים.

2.בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן) נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בית המשפט נדרש בהחלטתו במפורט לראיות שבידי התביעה ובא לידי מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית. עוד נקבע כי "עילת המעצר מזדקרת במלוא עוצמתה" וכי מסוכנותו של המשיב כפי שעולה מן המעשים המיוחסים לו בולטת ומתחזקת בעברו הפלילי המכביד ולא ניתן להפיגה בחלופת מעצר. ערר על ההחלטה נדחה על ידי בית משפט זה (כב' השופט רובינשטיין, בש"פ 10987/05).

3.בהמשך הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים על ידי בית משפט זה (כב' השופטת פרוקצ'יה, בש"פ 10987/05). בית המשפט ציין בהחלטתו כי מסוכנותו הרבה של המשיב עולה מהעבירות המיוחסות לו ומקיומו של עבר פלילי ממשי הכולל הרשעות מהעת האחרונה. בית המשפט סבר כי שחרורו עלול לסכן את הציבור וקיים חשש להימלטותו ועוד קבע כי משפטו של המשיב טרם החל לא רק בשל העומס על בית המשפט אלא גם בשל מעצרו המאוחר של איברהים שהצריך הגשת כתב אישום מתוקן ובקשות לגילוי ראיה ולהצגת חומר חקירה שהוגשו רק במאי 2006 וגרמו לעיכוב נוסף בתחילת המשפט. מכל מקום, בית המשפט סבר כי באיזון הכולל יש לבכר את טובת הציבור וכי מסוכנותו הרבה של העורר הופכת את שחרורו בלתי ראוי וזאת חרף התמשכות ההליכים, הנובעת גם מאילוצים אובייקטיביים וממהלכים שנקטו המשיב ואיברהים.

4.המדינה טוענת בבקשתה כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו שלא קהתה בחלוף הזמן. היא מציינת כי שמיעת הראיות בתיק טרם החלה בעטיין של מספר סיבות: העומס על בית המשפט המחוזי, העיתוי בו הוגשה בקשת ההגנה לקבלת חומר חקירה ועתירתה לגילוי ראיה, שהוביל לביטול מועדי ההוכחות שאמורים היו להתקיים בחודש יולי האחרון והימלטותו של איברהים ולכידתו כעבור זמן מה. בשלב זה קבועים שלושה מועדים סמוכים לשמיעת ההוכחות בחודש נובמבר הקרוב. המדינה סבורה כי באיזון בין השיקולים השונים הנוגעים לעניין, אין מנוס מהמשך מעצרו של המשיב עד להכרעה במשפטו.

5.הסנגור, שטען כל שניתן למרשו, מבהיר כי אף על פי שהשופטת פרוקצ'יה הורתה למדינה לעדכן בדבר תאריכי הדיונים שנקבעו, המדינה לא עשתה כן. הוא חולק על כך שמועדי הדיונים שהיו קבועים בוטלו בשל בקשות הסנגוריה לחומר חקירה ולהסרת החיסיון או בשל מעצרו של אברהים. הוא מדגיש כי המשיב הינו צעיר כבן 20 ומדובר בסכסוך נקודתי שגרסת המדינה לגביו מבוססת על מהימנותם של בני המשפחה השונים. לדבריו, אם יוכח בסופו של הליך כי אלה אינם דוברי אמת, הרי שיוצא כי מרשו יושב במעצר לחינם. הוא סבור כי ניתן להפיג המסוכנות על דרך של חלופת מעצר.

6.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים באתי לכדי מסקנה כי על אף חלוף הזמן והתמשכות ההליך הפלילי נגד המשיב – ואיני מקלה ראש באלה - אין מנוס מהארכת מעצרו.

בקשה להאריך מעצרו של נאשם מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית מצריכה את בית המשפט למלאכת איזונים, לאיזון בין אינטרס ההגנה על שלום הציבור וביטחונו, כמו גם הבטחת התנהלותו התקינה של ההליך השיפוטי, לבין החובה לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בחירותו של הנאשם כל עוד עומדת לו חזקת החפות. ככל שחולף הזמן, ככל שמתבקשת פעם אחר פעם הארכת מעצר נוספת מעבר לתקופה הסטטוטורית, משתנה "מאזן הכוחות" בין האינטרסים המנוגדים ומשקלה היחסי של זכותו של נאשם לחירות גובר. זאת, אלא אם כן ניתן ללמוד מכתב האישום, מעברו של הנאשם ומיתר נסיבות העניין כי המסוכנות הטמונה בשחרורו ממעצר אינה מאפשרת להורות על חלופת מעצר.

כתב האישום מייחס למשיב אירוע חמור ביותר של ניסיון לרצח אדם בביתו, לעיני אשתו, עת בנותיו הקטנות ישנות בבית. אכן, מדובר בסכסוך נקודתי, אולם מסוכנותו של המשיב לציבור אינה נקודתית. המעשים המיוחסים לו, אם יוכחו, מגלים מסוכנות לציבור מעצם נכונותו הלכאורית לקחת חלק בביצועה של החמורה שבעבירות על רקע סכסוך משפחתי, מעצם נכונותו לפגוע באחר מטעמים של פגיעה ברגשות ובכבוד, תוך סיכון אחרים. על אלה נוסף הסיכון עליו עמדה בהחלטה השופטת פרוקצ'יה להימלטותו של המשיב, נוכח הרשעותיו הקודמות בגין שימוש בכוח כדי למנוע מעצר והפרת הוראה חוקית. למסוכנותו של המשיב תורמת גם העובדה שעל אף היותו צעיר לחובתו עבר פלילי, חלקו מהתקופה האחרונה ולטענת המדינה ביצע את העבירות עת עונש מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד נגדו.

העובדה שעד כה לא החלה פרשת ההוכחות במשפט רחוקה מלהניח את הדעת. גם מועדי הדיון שנקבעו סביר כי לא די בהם כדי להביא את התיק לידי סיום. נראה כי העיכוב יסודו בעומס הידוע על בית המשפט המחוזי, אליו חברו גורמים נוספים, חלקם נעוצים במשיב ובאיברהים. פעמים רבות קבע בית משפט זה כי הארכת המעצר מכוח סעיף 62 לחוק אינה יכולה לשמש מזור למכאוביה של מערכת עמוסה ואכן שקלתי האם לא ניתן לבחון במקרה זה חלופת מעצר. יחד עם זאת, בבואי לידי הכרעה איני סבורה כי מסוכנותו של המשיב לא קהתה והסיכון הנשקף ממנו לציבור עודו מחייב הותרתו במעצר.

יחד עם זאת, אחזור על שנאמר גם בהחלטה הקודמת בעניינו של משיב, כי ראוי שייעשה מאמץ לקבוע מועדי הוכחות נוספים, קרובים, על מנת לסיים שמיעת המשפט בהקדם.

אני מקבלת איפוא את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מיום 7.10.06 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם מביניהם.