בש"פ 5102/06 מדינת ישראל נ. מוסא אלטורי

המדינה מבקשת את הארכת מעצרו של המשיב לתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו.

1.כתב האישום מייחס למשיב עבירות של נסיון לרצח בצוותא עם אחר, וכן עבירות תקיפה, קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבית מגורים בצוותא עם אחר, ונשיאת נשק. על רקע סכסוך בין משפחות, קשר המשיב עם אחיו להביא למותו של המתלונן, השניים פרצו לבית המתלונן כשהם רעולי פנים וברשותם אקדחים, היכו את המתלונן והאח ירה בו מספר פעמים לעיני אשת המתלונן, אשר הותקפה גם היא על ידי המשיב.

2.טרם החלו ראיות במשפט.

ביום 2.11.05 נערכה הקראת כתב אישום. ביום 23.11.05 התקיים דיון, ובו ביקש ב"כ המשיב דחייה כדי להסדיר ייצוג ולקבל את כל חומר החקירה. שמיעת הראיות נקבעה למספר ישיבות בחודש יולי 2006. ב-1.3.06 הגישה המדינה בקשה לתיקון כתב האישום עקב מעצרו של האח, שקודם לכן נמלט מידי המשטרה. איחוד הדיון בעניינם של שני הנאשמים בשלב מאוחר הצריך מועדים נוספים לדיונים לצורך קבלת תגובת האח לאישום. ביום 31.5.06 הגיש המשיב בקשה לעיון בחומר חקירה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי וכן הגיש עתירה לגילוי ראייה. לאור השלב המאוחר בהגשת בקשות אלה, ביטל בית המשפט את מועדי ההוכחות שנקבעו לתחילת יולי 2006, תוך שקבע כי התיק אינו בשל לשמיעה. הוא קבע דיון לפי סעיף 144 לחסד"פ ליום 12.7.06 וציין כי במועד זה ייקבעו מועדים חלופיים לשמיעת ראיות.

3.בבקשתה להאריך את המעצר, עומדת המדינה על מסוכנותו הגדולה של המשיב כפי שנלמדת מאופי העבירות המיוחסות לו, העולות כדי נסיון לרצח. היא מצביעה על כך כי התמשכות ההליך והדחיות שנתבקשו בו נובעות מבקשות ההגנה, ובמיוחד מהעיתוי המאוחר של בקשות לחומר חקירה ולגילוי ראייה, אשר הביאו, לביטול מועדי ההוכחות שנקבעו מבעוד יום. גורם נוסף לדחיות נבע מהימלטותו של האח, ולכידתו לאחר מספר חודשים. המדינה מצביעה על הרשעותיו הקודמות של המשיב, בהן שימוש בכח כדי למנוע מעצר, וכן עבירות סחר בסמים והפרת הוראה חוקית. עבירת נסיון הרצח נשוא הליך זה נעברה כאשר עונש מאסר על תנאי בר הפעלה ריחף על המשיב.

4.טוען ב"כ המשיב כי מועד הגשת הבקשות לחומר חקירה ולגילוי ראייה לא הוא שגרם לעיכוב בהתנהלות המשפט. הוא קובל על כך כי בית המשפט עשה שימוש במועדים שנקבעו לצורך הליך זה לבירורם של תיקים אחרים, וטוען כי נגרם עקב כך נזק רציני למשיב.

5.המשיב מואשם בעבירות חמורות ביותר המצביעות על מסוכנותו הרבה. מסוכנות זו מתחזקת בקיומו של עבר פלילי ממשי, הפועל לחובתו, ובכלל זה הרשעות מן העת האחרונה. בתנאים אלה, שחרורו עלול לסכן את הציבור, וקיים אף חשש להימלטותו לאור עבירה קודמת בה הורשע שעניינה שימוש בכח כדי למנוע מעצר, וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית שבוצעה ביולי 2004. מנגד, משפטו של המשיב טרם החל. אולם במקרה זה, בנוסף לטעמי העומס הכבד המוטל על הערכאה הדיונית, חברו טעמים שונים נוספים שבעטיים נדחתה תחילת המשפט. מעצרו המאוחר של האח,שנמלט מהמשטרה, הצריך דיונים לתיקון כתב האישום וכל הנילווה לכך, ובקשות לגילוי ראיה ולהצגת חומר חקירה הוגשו רק במאי 2006, וגרמו לעיכוב נוסף בתחילת המשפט. אולם, יש להניח כי גם אילו נתקיימו במועדן הישיבות שנועדו לתחילת יולי 2006, המשפט לא היה מסתיים בתוך התקופה הסטטוטורית והיתה מוגשת, מכל מקום, בקשה להארכה נוספת של המעצר.

באיזון הכולל בין שיקולי האינטרס הציבורי המורים על צורך להמשיך ולהחזיק את המשיב במעצר כדי להגן על שלום הציבור, מול עניינו של המשיב השוהה במעצר זמן רב בלא שהמשפט החל, כאשר גורמים שונים חברו יחדיו והשפיעו על כך, גובר לטעמי האינטרס הראשון, המניח דגש על טובת הציבור. שחרורו של המשיב בהינתן מסוכנותו הרבה אינו ראוי חרף התמשכות המשפט ואי קיומם של מועדי הוכחות בשלב זה, אם כי יש לציין כי חלק מן האחריות לאי תחילתו של המשפט רובצת בבירור על המשיב ואחיו, ונובעת גם מאילוצים מערכתיים אובייקטיביים שהפכו חלק ממציאות התנהלותם של ההליכים השיפוטיים עקב העומס הרב הרובץ על ערכאות השיפוט, המחייבים תיקון כולל. עם זאת, ראוי הוא כי ההרכב הדן בהליך זה יעשה כל שביכולתו על מנת לקבוע מועדי הוכחות למשפט, אם טרם נקבעו מועדים כאלה.

בנסיבות אלה, אני מחליטה להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את תקופת מעצרו של המשיב ב-90 ימים מיום 9.7.06 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם מביניהם.