בש"פ 4341/10 מדינת ישראל נ. סאלם אבו כף

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 16.6.2010 או עד למתן פסק דין בת"פ 4106/09 בבית משפט השלום בראשון לציון, לפי המוקדם.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום לבית משפט השלום. כתב האישום מייחס להם שורה ארוכה של עבירות

שעיקרן בתחום גניבות הרכב. נטען כי המשיב 1 אחד עמר בראש כנופיית גנבי הרכב והמשיבים 2-3 נמנו על חבריה. מטרתה של הכנופיה הייתה לפרוץ ולגנוב כלי רכב יוקרתיים שאוחסנו במגרשי יבואנים בישראל ובבתי אזרחים, במטרה למכור אותם בחזרה לבעלים או לתושבי האזור. נטען כי המשיבים פרצו למגרשי אחסון וגנבו בחודש אוגוסט 2009 ועד חודש ספטמבר 2009, כ- 13 כלי רכב יוקרתיים בשווי של מיליוני שקלים. מיד לאחר הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. ביום 29.10.2009 הורה בית משפט השלום בראשון לציון (ב"ש 10174/09, כבוד השופט ש' מנהיים ) לעצור את המשיב 1 עד תום ההליכים המשפטיים, וכן הורה לשירות המבחן להגיש תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים 2, ו-3. לאחר שהוגש תסקיר שלילי בעניינם, הורה בית משפט השלום, ביום 9.12.2009, על מעצרם עד תום ההליכים. ערר של המשיב 3 לבית המשפט המחוזי מרכז נדחה ביום 24.12.2009 (עמ"ת 18750-12-09, כבוד השופטת נ' אהד ). המשיב 3 לא השלים עם החלטה זו והגיש ערר לבית משפט זה, אשר נדחה ביום 12.1.2010 (בש"פ 81/10, כבוד השופט י' עמית ).

משפטם של המשיבים לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים כמצוות סעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.

המבקשת טוענת כי למשיבים מיוחסות עבירות חמורות ביותר, אשר נעשו תוך תכנון מוקדם בתחכום ובתעוזה רבה. הם פרצו למגרשי אחסון שהיו מוקפים בגדרות ומאובטחים באמצעות מצלמות אבטחה, מאבטחים חמושים וסיירים, לעיתים באור יום וללא חשש, תוך שהם נוהגים את כלי הרכב במהירות לעבר השומרים במקום.

כמו כן, לטענתה, מסוכנותם של המשיבים מתחזקת נוכח עברם הפלילי. באת כוח המבקשת סקרה את

מהלך הדיונים עד כה, ומסקירה זו עולה כי שמיעת הראיות החלה רק בחודש מרץ 2010, ועד היום התקיימו בתיק 6 ישיבות הוכחות, במהלכן העידו 15 עדי תביעה. לטענתה העיכוב בדיונים נעוץ בהתנהלות באי כוח המשיבים, ובייחוד בא כוחו הקודם של המשיב 1, אשר לבסוף שוחרר מייצוגו. נכון להיות קבועים מועדי הוכחות נוספים בתיק לימים 12.7.10, 2.9.10, ו- 16.9.10. לאור זאת, טוענת המבקשת, כי בשלב זה התיק מתקדם בקצב משביע רצון. עוד ציינה באת כוח המבקשת כי עד התביעה המרכזי, אשר היה שותפם של המשיבים, עתיד להעיד בסיום משפטו, ככל הנראה בחודש ספטמבר.

בא כוח המשיב 1 טען כי קיבל את ייצוגו של המשיב 1 רק לאחר שבא כוחו הקודם שוחרר מן הייצוג. לטענתו החומר הרב המצוי בתיק חייב שהות על מנת שיוכל ללמוד אותו באופן הראוי לשם הגנת מרשו, ולכן שמיעת ההוכחות החלה רק בחודש מרץ.

בא כוח המשיב 2 טען כי מרשו לא צריך להיפגע בצורה כה קשה בגלל בעיות שהתגלעו בייצוגו של המשיב 1, וזאת בייחוד כאשר חלקו במעשים קטן בהרבה, ואחד האישומים כנגדו בוטל. על כן לטענתו מסוכנותו של המשיב 2 קטנה בהרבה ונקודת האיזון בעת הזו מטה את הכף אל עבר שחרורו. בא כוח המשיב 3 טען, בדומה לטיעונו של בא כוח המשיב 2, כי אין זה ראוי שמרשו יפגע אך ורק בגלל הבעיות שהתגלעו בייצוג המשיב 1. כל השלושה טענו כי ככל הנראה משפט זה יארך זמן רב, ובתקופת המעצר המבוקשת לא תהיה התקדמות משמעותית בניהול התיק. על כן לטענתם יש לשחררם כמצוות החוק.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ו"הייתי מאריך בדברים לולא כתבתי את דבריי אלה ביום שישי הקצר. אקצר אפוא במקום שיכולתי להאריך" (בש"פ 5492/98 ברונסון

נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 116, 118 (1998)).

הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק המעצרים, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)) " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי – מבלי להיכנס לשאלה על מי מוטלת האשמה – נראה כי קצב התקדמות הדיונים בתיק אינו משביע רצון, ולמרות שכתב האישום הוגש בחודש ספטמבר 2009, רק בחודש מרץ 2010 החלה שמיעת הראיות בתיק. נראה כי רק לאחרונה חלה התקדמות בקצב התנהלות הדיונים. אך עדיין על כל הצדדים לעשות מאמץ לשם התקדמות משמעותית בתקופה הקרובה, ועל פי הצהרת הצדדים בדיון שנערך לפני נראה כי כולם מנסים כיום להירתם למען משימה זו. יש לזכור כי קביעת המחוקק ברורה וחדה בעניין זה, על כן חובה על כל הצדדים לעשות כל מאמץ להגיע לסיום המשפט, תוך תשעה חודשים, או לכל הפחות במקרים מיוחדים להראות על התקדמות משמעותית בניהול התיק. על אף זאת, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן והעיכוב בדיונים בתיק הוא פחות במקרה הנדון, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא ומחייבת את השארתם של המשיבים במעצר לעת הזו. העבירות המיוחסות להם חמורות, ונקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוען. בית משפט זה ציין בבש"פ 81/10 בכל הקשור למשיב 3 כי מדובר בגניבה מתוחכמת, תוך התארגנות מראש של מספר עבריינים, והפסיקה הכירה בכך שגם עבירות כגון דא עלולות לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור (ראו בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 10722/06

מדינת ישראל נ' דהאן , פסקה 7 (טרם פורסם, 17.1.2007)). דברים אלו נכונים גם למשיבים 1, ו-2. כאמור במקרה זה המשיבים היו חברים בכנופיה בעלת תעוזה ויומרה רבה, ואין מדובר בפרשיה "שגרתית" של גניבת רכב. העבירות המיוחסות להם בוצעו באורח שיטתי, תוך התארגנות של מספר אנשים, ובפרק זמן קצר יחסית. למרות שקיימים הבדלים במיוחס להם, אין ספק כי נכון לעת הזו, יש להשאיר את כל המשיבים במעצר מאחורי סורג ובריח, ואין מקום לשנות את נקודת האיזון ולשחררם לחלופת מעצר, כפי שנקבע בעת מעצרם עד תום ההליכים, וזאת בייחוד שבכל הנוגע למשיבים 2, ו-3 נבחנה חלופת מעצר, אך התסקיר שהוגש היה שלילי בעניינם.

כאמור, הצדדים ובית משפט השלום מתבקשים לעשות כל מאמץ לזרז את קצב הדיונים בתיק זה, ולקבוע מועדים נוספים, מעבר לשלושת המועדים הקבועים כיום, וזאת על מנת שתהיה התקדמות משמעותית בשלושת החודשים הקרובים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 16.6.2010 או עד למתן פסק דין בת"פ 4106/09 בבית משפט השלום בראשון לציון, לפי המוקדם.