בש"פ 7627/12 מדינת ישראל נ. אבו כליב מוחמד

בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים, החל מיום 8.11.2012 או עוד למתן פסק הדין בת"פ 13896-02-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, נשיאת והובלת נשק וסחר בנשק שלא כדין. כמתואר בכתב האישום, בחודש אוקטובר 2011 היה המשיב מעורב בשני אירועים שהתרחשו בחיפה, שבהם הציע למכור אקדחים לסוכן משטרתי. באירוע הראשון הציע המשיב לסוכן כי ימכור לו אקדח 9 מ"מ תמורת 21,000 ש"ח. האקדח נמסר לסוכן כשהוא עטוף במגבת ובעיתון. באירוע השני, שבועיים לאחר מכן, שב והציע המשיב כי ימכור לסוכן אקדח 9 מ"מ . האקדח וכן מחסנית ובה חמישה כדורים נמסרו לסוכן תמורת 19,000 ש"ח.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא ) מצא כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות וכן עילת מעצר נגד המשיב בשל המסוכנות הסטטוטורית שמקימות העבירות המיוחסות לו, אך נענה להמלצת שירות המבחן בתסקיר שהוגש לו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו בתנאים שעליהם המליץ שירות המבחן, ובכלל זה פיקוח אלקטרוני. המבקשת עררה על החלטה זו, בטענה שהעבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען מצביעות על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו, שלא ניתן לאיינה אלא באמצעות מעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתי מיום 19.4.2012 קיבלתי את ערר המדינה נוכח חומרתן של עבירות הסחר בנשק שבהן מואשם המשיב, והוריתי כי המשיב יישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו (בש"פ 3099/12 מדינת ישראל נ' אבו כליב (לא פורסם, 19.4.2012)). עד כה התנהלו בתיק העיקרי שני דיוני הוכחות, שבמהלכם נשמעו שישה עדי תביעה (24.4.2012, 17.10.2012). כן נקבעו שני מועדי דיון נוספים לחודשים נובמבר ודצמבר 2012.

3.

משחלפו תשעה חודשים וטרם נסתיים משפטו של המשיב, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. המדינה מנמקת בקשתה זו במסוכנותו של המשיב, אשר לשיטתה נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכן מסמיכות המעשים והתכנון המוקדם של אירועי מכירת הנשק. עוד טוענת המדינה כי העובדה שלמשיב מיוחס ביצוען של שתי עסקאות ולא עסקה חד-פעמית מצביעה על מעורבות שיטתית בעבירות מסוג זה וכן על נגישות לנשק. לבסוף נטען כי מסוכנות המשיב מתעצמת נוכח הרשעתו בעבר בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

בגדר טענותיה לא מתעלמת המבקשת מקצב ההתנהלות האיטי של משפטו של המשיב. באת-כוחה ציינה בדיון שהתקיים לפניי כי קצב ההתקדמות אינו משביע רצון, והוסיפה כי התביעה פועלת לקביעת מועדי דיון נוספים. לדברי ב"כ המבקשת, לשם השלמת פרשת התביעה נדרשת העדתם של כעשרים עדים, וקיים קושי להעריך כמה מועדי הוכחות יידרשו לשם כך.

4.

המשיב טוען מנגד כי אין להאריך את מעצרו נוכח התמשכות ההליך העיקרי. בצד האמור, נטען כי חל כרסום בתשתית הראייתית נגדו, וכן כי פחתה רמת המסוכנות הנשקפת ממנו. נוכח האמור, מבקש המשיב לאמץ את החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי מחודש אפריל 2012 לשחררו לחלופת מעצר בהתאם לתסקיר המבחן שהמליץ על כך.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה באופן חלקי בלבד. כידוע, בבואו של בית משפט זה לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , עליו לאזן בין זכותו של הנאשם – אשר טרם הורשע בדין – לחירות, לבין האינטרס בשמירת ביטחון הכלל ובניהול הליך פלילי תקין. איזון זה מושפע, בין היתר, מחלוף הזמן ומקצב התמשכות ההליך העיקרי; ממידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; מזהות הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים, וכיוצא באלה (בש"פ 6808/10 מדינת ישראל נ' נפאע , פסקה 11 (לא פורסם, 5.10.2010)).

כידוע, ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם השוהה במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון שבין חירותו של הנאשם לבין האינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו, לעבר זה הראשון, וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה נהנה הנאשם בטרם הורשע (בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי , פסקה 7 (לא פורסם, 20.9.2010)).

תפקיד מרכזי של בית משפט זה בבואו לדון בבקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , הוא פיקוח על קצב התקדמות ההליך העיקרי (בש"פ 5433/12 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 7 (לא פורסם, 16.7.2012)). אין צריך לומר כי קצב התקדמות ההליך העיקרי בענייננו איננו מניח את הדעת כלל ועיקר. כיום, בחלוף כתשעה חודשים מהגשת כתב האישום, התקיימו שתי ישיבות הוכחות בלבד ונשמעו שישה עדי תביעה. לשם השלמת פרשת התביעה תידרשנה ישיבות לא מעטות, שאין בידי התביעה להעריך את מספרן, שכן נדרשת שמיעתם של כעשרים עדים נוספים. בנוסף, התרשמותי היא כי טעמי העיכוב אינם קשורים להתנהלותו של המשיב, ועל כן אין האחריות לעיכוב רובצת לפתחו.

אשר למסוכנותו של המשיב – אמנם אין לומר כי לא נשקפת מן מהמשיב כל מסוכנות, אך נדמה כי על רקע חלוף הזמן, ראוי לבחון אם קיימת חלופת מעצר מתאימה שתוכל להקהותה, כדוגמת זו שאליה התייחס בית המשפט המחוזי בהחלטתו המקורית. אמנם, כמוזכר, בהחלטתי מיום 19.4.2012 שללתי קיומה של חלופה והחלטתי לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו, אך בנקודת הזמן הנוכחית השתנתה – כאמור – נקודת האיזון, ונוכח הטעמים עליהם עמדתי, הכף נוטה לטובת

בחינת חלופה.

אשר על כן, אני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב ב-30 ימים בלבד החל מיום 8.11.2012 או עוד למתן פסק הדין בת"פ 13896-02-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. שירות המבחן יגיש תסקיר לבית המשפט המחוזי בתוך 14 יום, והאחרון יבחן את חלופת המעצר שתוגש לו בתוך תקופת המעצר המוארכת.