בש"פ 6072/15 מדינת ישראל נ. תופיק דלו

בקשה שתיים עשרה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) במאה וחמישים ימים מיום 17.9.2015 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 2953-02-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם. ביום 10.9.2015 הוארך מעצר המשיבים, בהסכמה, עד מתן ההחלטה בבקשה דנא.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

הרקע העובדתי להגשת כתב האישום נגד המשיבים פורט בהרחבה בהחלטתו של השופט י' דנציגר בבקשה להארכת מעצר העשירית במספר (בש"פ 1724/15 מדינת ישראל נ' דלו (16.3.2015)). בתמצית ייאמר, כי נגד המשיבים ונאשם נוסף (להלן: נאשם 3 ) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח ושל קשירת קשר לביצוע פשע. נטען כי המשיב 2 דקר את המנוח והמשיב 1 חפה עליו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים ושל הנאשם 3 עד לתום ההליכים נגדם. בהחלטה מיום 5.3.2012 הורה בית משפט קמא על מעצרם של המשיבים ונאשם 3 עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי קיימות במקרה דנא ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים ושל הנאשם 3, וכן כי קמה בנסיבות העניין עילת מעצר של מסוכנות. על החלטה זו הגישו המשיבים ביום 4.4.2012 ערר לבית משפט זה, אשר נמחק ביום 16.7.2012 בהמלצתו של השופט נ' סולברג , תוך שמירה על זכויות הצדדים לטעון את טענותיהם בגדרי בקשה לעיון חוזר. ביום 10.7.2013 הגישו המשיבים בקשה לעיון חזור בהחלטה לעצרם עד תום ההליכים, בטענה של כרסום בראיות. המשיב 2 משך בהמשך את בקשתו לעיון חוזר, ובקשתו של המשיב 1 נדחתה בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 28.8.2013. על החלטה זו הגיש המשיב 1 ערר לבית משפט זה, אשר נדחה על-ידי השופט א' חיות ביום 10.12.2013 (בש"פ 7826/15) תוך שנקבע כי המשיב 1 לא הציג עובדות חדשות שלא הועלו בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

ביום 25.12.2014 הגיש המשיב 1 בקשה נוספת לעיון חוזר לבית משפט קמא, וגם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 13.1.2015. ערר על ההחלטה נדחה גם הוא על-ידי השופט מ' מזוז בהחלטה מיום 29.1.2015 (בש"פ 388/15).

בסוף חודש מרץ 2015 הגישו המשיבים לבית המשפט קמא בקשות לעיון חוזר, אשר נדחו ביום 20.4.2015. עררים על החלטתו זו של בית המשפט התקבלו באופן חלקי על-ידי השופטת ד' ברק-ארז ביום 21.5.2015 (בש"פ 2935/15 ובש"פ 3063/15). בית המשפט דחה את טענותיו של המשיב 1 לכרסום

בראיות, אך קבע כי נוכח חלוף הזמן, יש לבחון את חלופות המעצר שיש בידי המשיבים להציע. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט כי אין בקביעה זו כדי לכוון לתוצאה אליה יגיע בית המשפט המחוזי.

3.

ביום 27.5.2015 קיים בית המשפט המחוזי דיון לצורך בחינת התאמתם של מפקחים שהוצעו על-ידי המשיבים, אשר במסגרתה הורה בית המשפט על הגשת תסקירי מעצר שיתייחסו למסוכנות המשיבים. תסקירי המבחן, שהתקבלו ביום 9.6.2015, לא באו בהמלצה על שחרורם של המשיבים ממעצר. שירות המבחן ציין בתסקירים, כי התרשם מרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיבים, שאינה מאפשרת לשחררם. כן נכתב כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים לצורך פיקוח על המשיבים. ביום 15.6.2015 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר בעניינו של המשיב 2, בהסתמכו על תסקיר שירות המבחן. ביום 21.6.2015, לאחר שהתקבל תסקיר משלים בעניינו של המשיב 1, נדחתה גם בקשתו לעיון חוזר. בין נימוקיו, ציין בית המשפט כי שירות המבחן שלל באופן נחרץ את אפשרות שחרור המשיב 1 לחלופת מעצר. כן הזכיר, כי ההליך המשפטי קרב לסיומו והחשש מהימלטות גובר. ביום 6.7.2015 דחה השופט מ' מזוז (בש"פ 4309/15) ערר שהגיש המשיב 2 על החלטתו של בית משפט קמא, וקבע כי טענת המשיב 2 בדבר חלוף הזמן נבחנה בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן במסגרת החלטה על הארכת המעצר האחת עשרה בבש"פ 4084/15 אשר ניתנה מספר ימים לפני כן, ולא נמצא כי יש בכך כדי להצדיק את שחרור המשיבים. ביום 26.7.2015 דחה השופט מ' מזוז גם את הערר שהגיש המשיב 1 (בש"פ 4383/15).

4.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים ושל נאשם 3 בתום תשעת חודשי מעצרם, הוארך מעצרם לראשונה בהסכמה ביום 23.10.2012 (בש"פ 7691/12, השופט ע' פוגלמן ), בשנית ביום 31.1.2013 (בש"פ 552/13, השופט ע' פוגלמן ), בשלישית בהסכמה ביום 6.5.2013 (בש"פ 2695/13, השופטת א' חיות ), ברביעית בהסכמה ביום 16.7.2013 (בש"פ 5060/13, השופטת א' חיות ), בחמישית למשך 150 ימים ביום 27.10.2013 (בש"פ 6888/13, השופט ע' פוגלמן ), בשישית בהסכמה ביום 19.3.2014 (בש"פ 2070/14, השופט א' שהם ), בשביעית בהסכמה ביום 15.6.2014 (בש"פ 4086/14, השופטת א' חיות ), בשמינית בהסכמה ביום 14.9.2014 (בש"פ 6153/14, השופט נ' סולברג ), בתשיעית בהסכמה ביום 18.12.2014 (בש"פ 8483/14, השופט א' שהם ), ובעשירית ביום 16.3.2015 (בש"פ 1724/15, השופט י' דנציגר ). בהחלטה בעניין הארכת המעצר העשירית, עמד בית המשפט על מסוכנותם הגבוהה של המשיבים

ועל חשש ההימלטות הנשקף מהם, וציין כי ההליך מתנהל באופן מסודר ורציף. בית המשפט ציין, כי בפני המשיבים פתוחה האפשרות לבקש את שחרורם לחלופת מעצר, ככל שיציגו חלופה הולמת. ביום, 25.6.2015 הוארך מעצרם של המשיבים בפעם האחת עשרה (בש"פ 4084/15, השופט

ע' פוגלמן ).

להשלמת התמונה יצוין, כי הנאשם 3, שתחילה גם הוא היה עצור עד תום ההליכים, שוחרר ממעצרו בהחלטת בית משפט המחוזי מיום 9.4.2013.

5.

אשר להליך העיקרי – ביום 12.2.2012 הוקרא כתב האישום. ישיבת ההוכחות הראשונה נדחתה ליום 14.10.2012 לצורך הסדרת ייצוג המשיבים ובשל פגרת בית המשפט. עד סוף שנת 2012 נערכו עשר ישיבות הוכחות בהן נשמעו כ- 10 עדים. מתחילת שנת 2013 ועד אמצע שנת 2014 קוימו מעל 30 ישיבות נוספות, בהן נשמעו מעל 40 עדים נוספים. פרשת התביעה תמה ביום 9.7.2014, ובישיבה שנערכה ביום 16.7.2014 נפתחה פרשת ההגנה בעדותו של המשיב 1. ביום 4.12.2014, לאחר שהסתיימה עדותו של המשיב 1, שחרר בית המשפט, לבקשתו של המשיב 1, את בא-כוחו, והורה לסנגוריה הציבורית למנות לו סנגור. ביום 30.12.2014 החלה עדותו של המשיב 2, אשר הסתיימה ביום 4.2.2015. עדותו של הנאשם 3 הסתיימה ביום 3.3.2015. לאחר סיום עדותו של הנאשם 3, ועד לחודש יוני 2015, קוימו עוד שש ישיבות, בהן נשמעו 11 עדים מטעם ההגנה.

במהלך חודש יולי 2015 הציע בית המשפט לצדדים מספר מועדים שהתפנו ביומנו, אך לא קוימו דיונים באותם מועדים בשל אילוצי באי-כוח המשיבים. בתום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19.7.2015 הכריזו באי-כוח המשיב 2 והנאשם 3 "אלו עדיי". בא-כוח המשיב 1 נמנע מהכרזה דומה, אך מאחר ולא הוגשה בקשה קונקרטית מטעמו להמשך שמיעת הראיות, קבע בית משפט קמא מועדים להגשת סיכומי המבקשת וסיכומי המשיבים (6.10.2015 ו- 6.12.2012 בהתאמה), וכן מועד להשלמת סיכומי הצדדים בעל-פה ביום 13.12.2015. בהמשך, הודיע בא-כוח המשיב 1 כי לא יוגשו ראיות נוספות מטעמו.

הבקשה וטענות הצדדים

6.

המבקשת טוענת כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מחומרת העבירות ומנסיבות ביצוען, וכן מעברם הפלילי. המבקשת מוסיפה בבקשה, כי קיים חשש משיבוש הליכי משפט וכן חשש מהימלטות מאימת הדין. נוכח האמור, ולרקע מורכבות התיק ואופי העבירה המיוחסת למשיבים, סבורה המבקשת כי מתקיימות העילות השונות הקבועות בסעיף 62(ב) לחוק המעצרים. בנוסף, מאחר והליכי המשפט לא צפויים להסתיים בתשעים הימים הקרובים, נוכח לוח הזמנים להגשת ושמיעת הסיכומים, הפעם מבקשת המבקשת הארכה במאה וחמישים ימים נוספים.

בדיון עמדו באי כוח המבקשת על כך שתסקירי המעצר שהוגשו בעניינם של שני המשיבים שללו עד כה את אפשרות שחרורם, בין מהטעם שמדובר במסוכנות שלא ניתן להפיגה בחלופת מעצר ובין מהטעם שלא נמצאה חלופה ראויה. עוד נטען, כי הסכסוך "האזרחי" שלכאורה עמד ברקע מעשה הרצח עדיין לא הגיע לסיומו ועל אף פסק דין שניתן עוד ביום 30.1.2013 המורה על פינוי הנכס, הדבר לא התבצע עד כה. בהקשר זה אף הוצג לעיוני חומר חקירה שנאסף לאחרונה בהקשר האמור. הודגש, כי מדובר בפרשה שגרמה זעזוע קשה לקהילה הנוצרית-אורתודוכסית ביפו. עוד נטען, כי כל טענות המשיבים נטענו בעבר בפני הרכבים שונים של בית משפט זה, הן במסגרת עררים והן במסגרת דיון בבקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, והן נדחו בהחלטות מנומקות.

7.

בא כוח המשיב 1, עו"ד אבי כהן, טען בהרחבה רבה לענין המסכת הראייתית שלטעמו כוללת ראיות נסיבות מזכות לא מעטות. הודגש, כי המשיב 1 לא החזיק בידו סכין ולא דקר את המנוח וגם לא נטען שכך היה. בניגוד למשיב 1, אשר לא היה לו כל מניע לפגוע במנוח, הרי שהנאשם 3 המצטייר כמי שעמד ברקע כל הפרשה ואשר היה מסוכסך עם המנוח, שוחרר מזה זמן. בא כוחו של המשיב 1 הדגיש שוב ושוב, כי מרשו עצור מזה כ-45 חודשים וכי קיים סיכוי ממשי שהוא ייוותר במעצר תקופה של כחמש שנים עד לסיום ההליך, כשסיכויו להימצא זכאי לא מבוטלים כלל. לטענת עו"ד כהן, העמדה השלילית של שירות המבחן באשר לאפשרות שחרורו של המשיב 1 נובעת בראש ובראשונה מכפירתו ומנסיבות המעשה המתואר בכתב האישום ועל כן אין מקום להסתמך על המלצה זו ומן הראוי היה שאפשרות שחרור המשיב 1 לחלופה תיבחן ישירות על ידי בית המשפט. אכן, בית המשפט המחוזי בדק את המפקחים המוצעים, אך בסופו של דבר ביקש לקבל את חוות דעתו של שירות המבחן ובהסתמך עליה לא נעתר לבקשה לשחרר את המשיב 1. עמדה זו של שירות המבחן נותרה בעינה גם כאשר הוצעה חלופה הדוקה ב"בית חם", שהוא מוסד מוקף גדרות ומאובטח. לעמדת המשיב 1, הגם שהפעם התבקשה הארכת מעצר לחמישה חודשים, קיים סיכוי של ממש שההליך לא יסתיים תוך פרק הזמן האמור, מאחר והצגת הסיכומים תושלם רק ביום 3.12.2015 ויש להניח שיידרשו מספר חודשים לכתיבת הכרעת הדין, שכן מדובר בתיק מורכב ביותר המבוסס על ראיות נסיבתיות.

8.

גם בא כוחו של המשיב 2, עו"ד איתן און, טען בראש ובראשונה להתמשכות יוצאת הדופן של ההליך, והזכיר, כי מזה כשנה וחצי טוענת המבקשת שוב ושוב כי הדיונים נמצאים "בישורת האחרונה". לשיטתו של עו"ד און, עילת המעצר של שיבוש הליכים אינה רלוונטית עוד לאחר ששמיעת העדויות הסתיימה. באשר לחשש מהימלטות, נטען כי לא הוצגה כל אינדיקציה ממשית לאפשרות זו. באשר לעילת המעצר המרכזית, המסוכנות, נטען כי בחלוף ארבע שנות מעצר מן הראוי לשנות את נקודת האיזון לעבר חירותו של המשיב 2, מה גם שמדובר בצעיר שעברו נקי, פרט להרשעה בעבירת סמים שבוצעה בשנת 2009. בהקשר זה הוזכר, כי גם עובר לשחרורו של הנאשם 3 נטען למסוכנות ולתוצאות קשות שעלולות להיגרם אם ישוחרר, ודבר לא אירע על אף השחרור. עו"ד און הדגיש, כי בתסקירים בעניינו של המשיב 2 לא נשללה קטגורית האפשרות לשחררו ושירות המבחן נמנע מהמלצה בענין זה רק כיוון שהחלופות שהוצגו לא הלמו את הנסיבות. נוכח כך הוגשה על ידי המשיב 2 בקשה נוספת לעיון חוזר במעצרו, בגדרה הוצגה על ידו חלופה חדשה. בקשה זו קבועה לדיון בבית המשפט המחוזי ליום 14.10.2015. המשיב 2 מבקש, אפוא, כי בית משפט זה יורה לבית המשפט המחוזי לקיים בחינה אמיתית ורצינית של הבקשה לעיון חוזר. לענין חומר החקירה שהמבקשת הציגה לעיון בית המשפט, במטרה לשכנע כי הסכסוך האזרחי עדיין גורם לחיכוכים ואף לחשדות בביצוע מעשים פליליים, נטען כי לא נמצא דבר בגדרה של חקירה זו, שבמהלכה נחקר אחיו של המשיב 2 (טוני) העומד במוקד הסכסוך והוא שוחרר לאחר חקירתו זו.

בקשה להרחבת המותב

9.

בא כוחו של המשיב 1 ביקש הרחבת הרכב בטענה כי הותרת נאשם במעצר כה ממושך היא בלתי מידתית בעליל ואינה עולה בקנה אחד עם פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. לטענת עו"ד כהן הדיון בבקשה מעלה סוגיה חוקתית בעלת חשיבות ציבורית ממעלה ראשונה, והיא: "מהן אותן נסיבות חריגות שבחריגות בהן יש מקום להארכת מעצר של מי שנתון במעצר כה ממושך עת עומדת לו חזקת החפות ומצויה חלופת מעצר בעניינו".

יצוין, כי בקשה דומה להרחבת המותב הוגשה גם בגדר הבקשה הקודמת להארכת מעצר והיא לא התקבלה.

לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה להרחבת המותב. הבקשה דנא להארכת מעצר המשיבים, הגם שהיא חריגה מבחינת משך המעצר עד כה, אינה מעלה סוגיות עקרוניות שטרם נדונו. מדובר בבחינה פרטנית של מערכת נתונים קונקרטית, שנעשית בכל מקרה מנקודת המוצא שלפיה במעצרו של נאשם, שעומדת לו חזקת החפות, יש משום פגיעה בזכויות יסוד, והארכת מעצר זה מעבר לתשעה חודשים היא בגדר חריג ששמור אך למקרים המחייבים זאת ושלא מתאפשרת בהם תוצאה אחרת. מרכיבי שיקול הדעת בבקשות מכגון דא הותוו זה מכבר בפסיקה ענפה, והעובדה שמדובר במעצר כה ממושך מחייבת אמנם בחינה קפדנית במיוחד וזהירה של הבקשה, אך זאת באמצעות הכלים שעוצבו לצורך כך בפסיקה. זאת ועוד, ביסוד הטענה כלולה הנחה שאינה מוסכמת, והיא – כי בעניינו של המשיב 1 מצויה חלופת מעצר ועל אף זאת מוארך מעצרו. כפי שיובהר להלן, איני סבור שכך הוא. עד כה נשללו החלופות שהוצגו, ולא התעוררה השאלה העקרונית, לכאורה, שאותה מציג המשיב 1.

הבקשה להארכת המעצר - דיון והכרעה

10.

בגדרו של דיון בבקשה המוגשת על יסוד הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים, הבחינה המרכזית נוגעת לאופן התנהלות ההליך, ונועדה לברר האם נקודת האיזון, בין זכותו לחירות של נאשם שעומדת לו חזקת החפות לבין האינטרס הציבורי שבמעצרו של נאשם שקמה נגדו עילת מעצר, נעה לעבר זכות הנאשם לחירות, זאת בהתחשב באורך התקופה במהלכה הוא עצור מבלי שמשפטו הסתיים.

אכן, הבקשה דנא חריגה, בהיותה הבקשה השתיים עשרה מאז שתמה תקופת המעצר הראשונית בת תשעת החודשים. ואולם, במהלך פרק זמן ממושך זה עניינם של המשיבים נבחן מעת לעת, שוב ושוב, ובכל פעם נמצאה על ידי בית משפט זה הצדקה להמשך המעצר או שנשללה הטענה שיש לשחרר את המשיבים. בגדר כך נדחו טענות המשיבים בעררים שהגישו על דחיית בקשותיהם לעיון חוזר מהטעם של כרסום בחומר הראיות. לא היה מקום לכלול שוב טיעון בנושא זה בתשובה לבקשה דנא, מה גם שטענות המשיבים בסוגיה האמורה נדחו שוב לפני זמן לא רב בהחלטותיו של השופט מ' מזוז בבש"פ 4309/15 ובבש"פ 4383/15 וברי שמאז לא חל שום שינוי במערך הראיות. הבסיס להחלטה דנא הוא, אפוא, שקיימות כנגד המשיבים ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם בכתב האישום, דהיינו – מעשה רצח.

זאת ועוד, על אף שבהחלטות שניתנו בעבר בבית משפט זה בפרשה דנא עמד בית המשפט על כך שהמשיבים רשאים להביא את בחינת האפשרות לשחרורם לחלופת מעצר בגדר בקשות לעיון חוזר, ככל שתהיה בידם חלופת מעצר ראויה, הרי שעד כה לא נמצאה חלופה כזו. כאמור, ככל שתימצא חלופה מתאימה ממילא יהיה צורך לבקש את עמדת שירות המבחן לגביה. איני סבור שראוי להדיר את שירות המבחן מהפרשה רק נוכח עמדתם המכחישה של המשיבים, כפי שנטען בשם המשיב 1. מדובר לכאורה בפרשה חמורה ביותר על-פי כל אמת מידה, ובית המשפט מחויב לבחון את אפשרות השחרור, ככל שהיא קיימת, בזהירות מרובה. אין מקום, לפיכך, שלא להיעזר בשירות המבחן, שהוא בעל הכלים והכישורים המתאימים, כאשר, כתמיד, ההחלטה הסופית מסורה לבית המשפט. ככל שהמשיבים, או מי מהם, סבורים שאין מקום לאמץ את עמדת שירות המבחן בקשר עם חלופה קונקרטית , פתוחה דרכם גם לערור לבית משפט זה. לעת הזו, ההחלטות שדחו את החלופות שהוצעו עומדות בתוקפן, ואין להפוך את הדיון בבקשה דנא לערר עליהן. אין לשכוח שביסוד הדברים עומד מעשה רצח מתוכנן שהרקע לו הוא סכסוך אזרחי שטרם הסתיים, כך שפוטנציאל המסוכנות רב ביותר. מחומר החקירה שנערכה לאחרונה שהוגש לעיוני עולה כי, לכאורה, הרוחות טרם נרגעו והפרשה מוסיפה לתת אותותיה.

לכך יש להוסיף את העובדה, שאין טענה של ממש כנגד התמשכות ההליכים, ושני הצדדים עמדו על כך שהמשפט מתנהל כסדרו ובקצב משביע רצון. מעבר לכל זאת, הפעם נדמה כי קיים סיכוי שההליך אכן יסתיים במהלך הארכה המתבקשת בת חמשת החודשים. אין ספק כי מדובר בתיק מורכב ביותר, וקשה להעריך כמה זמן יידרש לבית המשפט המחוזי ליתן את הכרעת דינו. ואולם, כאמור, אין לשלול את האפשרות שהדבר ייעשה במהלך הארכה המתבקשת, האמורה להסתיים באמצע פברואר 2016.

11.

התוצאה היא שאני מאריך את מעצרם של המשיבים

במאה וחמישים ימים מיום 17.9.2015 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 2953-02-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.