בש"פ 5802/18 מדינת ישראל נ. יצחק אברג'יל

בעניינו של המשיב 3

1.

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב 3 ב-

150

ימים החל מיום

10.8.2018, או עד למתן פסק דין ב תפ"ח 24984-07-15

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

2.

ביום 13.7.2015 הוגש נגד המשיב 3 ונאשמים נוספים (סך הכל 18 נאשמים) כתב אישום רחב יריעה הכולל 13 אישומים שעניינם עבירות

חמורות שבוצעו במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה בינלאומי, בראשו עמד המשיב 1, בפרשה שזכתה לכינוי "פרשה 512". בהמשך תוקן כתב האישום פעמיים. פרטי האישומים תוארו בהרחבה בהחלטות קודמות של בית משפט זה ואין צורך לחזור ולפרטן כאן. אזכיר בקצרה כי כתב האישום מייחס לראשי ארגון הפשיעה ולחבריו מעורבות בין היתר מספר עבירות רצח וניסיון לביצוע רצח, מעשים אשר הביאו גם למותם ולפציעתם של חפים מפשע; עבירות של סחר, ייצוא, ייבוא והספקה של סמים בהיקפים גדולים מאוד של מאות מיליוני ₪; עבירות אלימות חמורות אחרות; רכישה והחזקה של אמצעי לחימה וכן עבירות מס ועבירות של הלבנת הון.

אשר למשיב 3 בהליך זה, עופר בוהדנה , נאשם 12 בכתב האישום, (מכאן ואילך: המשיב ) - בכתב האישום מיוחסות לו שלוש עבירות רצח בכוונה תחילה במסגרת ארגון פשיעה, וכן עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה של ממש וקשירת קשר לפשע - הכל במסגרת ארגון פשיעה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים, בה נטען לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות בהן הם מואשמים וכן לקיומן של עילות מעצר כנגדם. מכאן ואילך התנהלה התדיינות עניפה בעניינה של הנאשמים השונים. בעניינו של המשיב החליט בית המשפט ביום 12.7.2016 על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב וכי קיימת מסוכנות "בעוצמה בלתי מבוטלת", כמו גם עילה של "שיבוש מהלכי משפט באופן של הימלטות מאימת הדין". ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה ביום 4.9.2016 (בש"פ 6197/16). בהמשך לכך הוארך מעצרו של המשיב מעת לעת, ולאחרונה ביום 28.3.2018 ב- 132 ימים.

4.

אשר למהלך הדיונים בתיק העיקרי. לאחר עיכובים שונים, בין היתר, נוכח ההיקף יוצא הדופן של חומרי החקירה ומחמת עיכובים הקשורים בייצוגם של הנאשמים, בעיקר המשיב 1, החלה שמיעת התיק באופן אינטנסיבי ורציף, כאשר פרשת התביעה מצויה כיום לקראת סיומה. כפי שנמסר, נותרה עדותם של שני עדי תביעה בלבד, וזו צפויה להסתיים ביום 21.10.2018, וביום 23.10.2018 צפויה להתחיל פרשת ההגנה.

5.

אשר לבקשה הנוכחית. ביום 8.8.2018 הוארך מעצרו של המשיב 4, בהסכמה, ב- 150 ימים, ומעצרם של המשיבים 2-1 הוארך אף הוא ב- 150 ימים בהחלטה מיום 9.8.2018. אשר למשיב, הדיון בעניינו נדחה לפי בקשות הצדדים, תוך הסכמת המשיב להארכת מעצרו עד להחלטה בבקשה. בסופו של דבר התקיים הדיון ביום 3.10.2018.

6.

במסגרת בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב נטען, בתמצית, כי הארכת המעצר מתחייבת נוכח מסוכנותו הרבה, הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה, וכן מעברו הפלילי המכביד. כן נטען לקיומו של חשש להימלטותו של המשיב מן הדין ולשיבוש מהלכי משפט נוכח העונשים הכבדים הצפויים לו באם יורשע. לאור זאת, ובשים לב לנסיבות המיוחדות של התיק ולשלב בו מצוי המשפט, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב (כמו של המשיבים 1,2, ו-4) ב- 150 ימים.

7.

בדיון לפני הפנה בא כוח המדינה לנימוקי הבקשה כאמור תוך הדגשה כי אף שבתחילה היו עיכובים הרי משהחלו הדיונים בתיק בפברואר 2017 הם מתקיימים באופן רציף ואינטנסיבי, לפחות 3 פעמים בשבוע, ופרשת התביעה צפויה להסתיים כאמור ביום 21 לאוקטובר 2018. כן הודגשה חומרת המעשים והעבירות המיוחסים למשיב ועברו הפלילי העשיר המלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. כן צוין כי קיימת בענייננו גם עילת מעצר של חשש להימלטות מן הדין נוכח העונשים הכבדים הצפויים למשיב ככל שיורשע בדין.

בא כוח המשיב טען מצדו כי הגיעה השעה לבחינה מחודשת של נקודת האיזון, ומן הראוי לשקול מחדש את הצידוק להמשך מעצרו של המשיב. נטען כי אין עוד חשש לשיבוש מהלכי משפט מאחר ושני עדי התביעה נותרים אינם רלבנטיים למשיב, וגם החשש להימלטות אינו מבוסס. לפיכך נטען כי מן הראוי כי המשיב יישלח לתסקיר מעצר לבחינת אפשרות של חלופה של מעצר בפיקוח אלקטרוני.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

9.

העבירות המיוחסות למשיב (3 עבירות רצח ועבירות אלימות חמורה אחרות במסגרת ארגון פשיעה) הינן עבירות חמורות ביותר המצביעות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. כפי שהודגש לא פעם בפסיקתו של בית משפט זה וכפי שציינתי בהחלטתי בעניינם של המשיבים 1 ו-2 -

"רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לביטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו. אדם שאינו בוחל אף בפגיעה בערך הבסיסי והאוניברסאלי של קדושת החיים, אינו ראוי לאמון שהחברה נותנת באדם המשוחרר בערובה - שיקיים את תנאי שחרורו. מקום בו לכאורה הנאשם רצח אדם - אין להניח כי צווי בית המשפט יהיה בהם להטיל עליו מורא. את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים - יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו. זאת ועוד, אדם הנאשם בעבירה שדינה מאסר עולם חובה, אף אינו נתון למוראו של עונש נוסף בגין עבירות שיבצע בעת היותו משוחרר בתנאים. משיודע הנאשם כי אם יורשע, דינו לכלות ימיו בין כתלי בית הסוהר - ספק רב אם יש דבר שירתיעו מלחזור על מעשיו כדי להימלט מן הדין או למען מטרה אחרת" ( בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (1) 526, 528-527 (1997)).

(וכן ראו: בש"פ 6910/13

מדינת ישראל נ' קבלאן ,

בפסקה 17 (17.10.2013); בש"פ 4053/13 פטר נ' מדינת ישראל ,

בפסקה 9 (17.6.2013); בש"פ 3517/14

מדינת ישראל נ' ג'ורבאן , בפסקה 13 (25.05.2014); בש"פ 2674/17

מדינת ישראל נ' גילאוי ,

בפסקה 12 (27.3.2017); ו בש"פ 5725/18

מדינת ישראל נ' אלאטרש ,

בפסקה 5 (2.8.2018)).

10.

כן הובהר בהחלטתי בעניינם של המשיבים 2-1, כי בנוסף לעילת המסוכנות, קיים בענייננו גם חשש מוחשי להימלטות מן הדין, נוכח התשתיות והאמצעים העומדים לרשות המשיבים במסגרת הארגון כארגון פשיעה בינלאומי. חשש זה קיים גם בעניינו של המשיב נוכח העונשים החמורים להם הוא צפוי אם יורשע בדין. ובאשר לחשש לשיבוש מהלכי משפט, חשש זה נכרך מלכתחילה בהחלטת בית משפט קמא בחשש להימלטות. ומכל מקום, עם סיומה הקרוב כאמור של פרשת התביעה פתוחה בפני המשיב האפשרות לפנות בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, בהתאם לעילות הקבועות שם.

11.

אכן, המשפט מתנהל מזה זמן רב והקשה שלפני היא להארכת מעצר בפעם ה- 11. עם זאת, אין לשכוח כי מדובר בפרשה סבוכה ומורכבת, חסרת תקדים בהיקפה, אשר מטבע הדברים נדרש זמן רב לבירורה. כאמור, אף שחלו עיכובים בתחילת הדרך, אין חולק כי משהחלו דיוני ההוכחות בתחילת חודש פברואר 2017, הם מתקיימים בקצב אינטנסיבי ומהיר, וניכר כי המותב הדן בתיק עושה כל מאמץ, בשיתוף פעולה של ההגנה והתביעה גם יחד, על מנת לקדמו במהירות האפשרית.

12.

כאמור, הבקשה של המדינה היא להארכת מעצר למשך 150 ימים. כפי שציינתי בהחלטתי בעניינם של המשיבים 1 ו-2, הארכת מעצר ב- 150 ימים הינה הארכה חריגה, אשר צריכה להינתן בזהירות רבה ובמשורה. ואולם החוק מאפשר הארכה לפרק זמן זה, ודומה כי המקרה דנן נמנה באופן מובהק על סוג המקרים אליו כיוון המחוקק בסעיף 62(ב) ל חוק המעצרים - בהתייחסו ל" סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים " - אשר מצדיקים הארכה כאמור (וראו גם: בש"פ 6072/15

מדינת ישראל נ' דלו (24.9.2015 ); בש"פ 2559/15

מדינת ישראל נ' חזן (19.4.2015); בש"פ 4354/17

מדינת ישראל נ' פלוני (28.5.2017); בש"פ 7738/17

מדינת ישראל נ' אברג'יל , בפסקה 17 (18.10.2017)).

13.

אשר על כן אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-

150

ימים החל מיום 10.8.2018, או עד למתן פסק דין ב תפ"ח 24984-07-15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.