בש"פ 3588/20 מדינת ישראל נ. חסין אבו זאייד

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) .

1 .

כתב האישום : ביום 15.9.2019 הוגש כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו רצח של חברו עבד בדאווי (להלן: המנוח ). על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.7.2019 בחצות הלילה, הגיע המשיב לביתו של המנוח בעיר לוד, ובסביבות השעה 5 לפנות בוקר החל לדקור אותו בפלג גופו העליון באמצעות חפץ חד. חרף ניסיונותיו של המנוח להימלט, המשיב הצליח להשיגו, והמשיך לדקור אותו עד שהמנוח התמוטט על הרצפה מתבוסס בדמו. המשיב לא חדל ממעשיו, והמשיך לדקור את המנוח חמש דקירות נוספות בגבו. המנוח מת מפצעיו לאחר שהמשיב דקר אותו 11 דקירות בצוואר; 9 דקירות ו-4 חתכים בחזה ובבטן; 9 דקירות ו-15 חתכים בגב; חתך בצוואר; דקירה בלחי; 2 דקירות בזרוע שמאל; ו-2 חתכים בכף יד שמאל.

כדי להעלים ראיות למעשיו, נטל המשיב מספר חפצים מביתו של המנוח, ואת מקלט הווידאו הדיגיטלי המחובר למצלמות אבטחה של המתחם המשפחתי בו גר המנוח. המשיב נמלט, ונתפס כשבועיים לאחר מכן בכפר ג'יב שבשטחי הרשות הפלשתינאית.

כתב האישום ייחס למשיב בגין מעשים אלה עבירות של רצח (עבירה לפי סעיף 301א (א)(7) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק )); ושיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק).

2.

הליכי המעצר: עם הגשת כתב האישום, המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון מיום 15.9.2019 המשיב הסכים לקיומו של ניצוץ ראייתי והמשך החזקתו במעצר עד למתן החלטה אחרת, וביקש כי הדיון לעניין קיומן של ראיות לכאורה ייקבע לאחר חגי תשרי. בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת; קבע כי הדיון בעניין ראיות לכאורה יתקיים ביום 30.10.2019; וכי הצדדים יגישו עיקרי טיעון מטעמם עובר לדיון. הדיון לעניין הראיות לכאורה נדחה מעת לעת לבקשת המשיב, לצורך ביקור בזירת הרצח, קבלת חומרי חקירה נוספים, עריכת חוות דעת, ובשל התפשטות נגיף הקורונה.

ביום 13.5.2020, לאחר שנערך ביקור של מומחה מטעם ההגנה בזירת הרצח, ביקש המשיב פעם נוספת לדחות הדיון שהיה קבוע ליום למחרת, לצורך הכנת חוות הדעת. בדיון שהתקיים ביום 3.6.2020 טען המשיב כי לשיטתו אין ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים; כי אין בכוונתו לטעון לעניין הראיות; וכי הוא מבקש להישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת, באומרו כי "החוק לא מגביל את משך הזמן שיכול ביהמ"ש לעצור אדם בהסכמתו של אותו אדם תחת הכותרת של "עד החלטה אחרת"". המדינה התנגדה, וביקשה כי תינתן החלטה בשאלת מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי "מצב ביניים זה אמור להסתיים בהקדם האפשרי בהחלטת מעצר עד תום ההליכים או בהחלטת שחרור", וקבע מועד דיון ליום 17.6.2020, בו על המשיב למסור עמדתו בעניין.

3.

הליכים בתיק העיקרי: כתב האישום הוקרא למשיב ביום 15.9.2019 , ונכון למועד הגשת הבקשה טרם ניתן מענה לכתב האישום. במהלך התקופה התבקשו דחיות מעת לעת מטעם המשיב בעיקר לצורך הסדרת ייצוגו בתיק; הוצאת תעודת חיסיון; והעברת חומרי חקירה להגנה. ביום 18.12.2019 הודיע עו"ד יורם שפטל כי הוא מקבל על עצמו את ייצוגו של המשיב בתיק העיקרי, והדיון למתן מענה לכתב האישום נקבע ליום 19.2.2020. בהמשך, המשיב ביקש לדחות את הדיון למתן מענה ליום 10.6.2020 לצורך לימוד התיק ועריכת חוות דעת מטעם ההגנה. בית המשפט נעתר לבקשתו, וקבע שביום 19.2.2020 יתקיים דיון לצורך שריון מועדי הוכחות וקביעת מועד דיון למתן מענה לכתב האישום.

בדיון התזכורת נקבע דיון למתן מענה לכתב האישום ליום 6.5.2020 ומועדי הוכחות נוספים. ביום 20.4.2020 בית המשפט הורה על הקדמת הדיון ליום 4.5.2020, אך הוא נדחה בהסכמת הצדדים ליום 18.5.2020, לצורך עריכת חוות דעת מטעם ההגנה. ביום 14.5.2020 המשיב ביקש פעם נוספת לדחות את מועד הדיון לצורך עריכת חוות הדעת, ונכתב כי "הנאשם לא יכפור בעצם אירוע הרצח, הנאשם לא יכפור בנוכחותו במתחם בית הנרצח, אולם, יטען כי הרצח בוצע על ידי אחרים, ללא קשר עמו ובשעה שהוא היה בשירותים". בית המשפט קבע דיון למתן מענה לכתב האישום ליום 10.6.2020, והוקדם ליום 9.6.2020 לבקשת המדינה. בנוסף, קבועים תשעה מועדי הוכחות לימים 22.6.2020; 20.7.2020; 15.9.2020; 16.9.2020; 30.9.2020; 19.10.2020; 27.10.2020; 2.11.2020; 4.11.2020.

משחלפו כמעט תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, הוגשה הבקשה דנן.

4.

הסניגור המלומד הרחיב בדיון את הדיבור על כך שהארכת מעצר מכוח סעיף 62 היא החריג שבחריג, והפנה לפסקי דין "שלא נס ליחם" משנות השבעים, וכן לחזקת החפות והזכות החוקתית לחירות.

5.

ענייננו במצב חריג ובעייתי שבו מתבקשת הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עוד טרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בסוגיה של ראיות לכאורה במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים (וראו בש"פ 4910/17 מדינת ישראל נ' סולמי , פסקה 7 והאסמכתאות שם (29.6.2017)). אלא שבמקרה דנן, ההגנה נמנעה מלטעון בנוגע לראיות בתיק זה והצהירה כי היא נכונה ש"תינתן החלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים, בכפוף לכך ששמורה בידי המשיב הזכות לפנות בעתיד אל בית המשפט הנכבד בבקשה לעיון חוזר, אם וכאשר לאחר סיום לימוד חומר הראיות יהיה לדעת המשיב ובא-כוחו מקום לקיום דיון בדבר דיות הראיות או חוסר דיותן באשר למעצר עד תום ההליכים".

6.

לא אאריך בדברים ואומר כי דין הבקשה להתקבל.

משפטו של המשיב טרם החל, אולם דומה כי חלק נכבד מהעיכוב נופל לפתחה של ההגנה, לאור הנסיבות המתוארת לעיל, וחלק מהעיכוב נופל לפתחה של מגיפת הקורונה ששיבשה את העבודה השוטפת של בית המשפט.

נקודת המוצא היא שענייננו בפרשת רצח. הפסיקה הדגישה פעם אחר פעם כי "רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות" (ראו, לדוגמה, בש"פ 1826/16 מדינת ישראל נ' פלוני

(16.3.2016); בש"פ 5008/17 מדינת ישראל נ' אברג'יל (17.7.2017); בש"פ 7738/17 מדינת ישראל נ' אברג'יל (18.10.2017); בש"פ 5725/18 מדינת ישראל נ' פלוני (2.8.2018); בש"פ 5802/18 מדינת ישראל נ' אברג'יל

(4.10.2018); בש"פ 9029/18 מדינת ישראל נ' אברג'יל (1.1.2019); בש"פ 3707/19 מדינת ישראל נ' פוגל (11.6.2019)).

מסוכנותו של המשיב נלמדת מאליה מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום – שלפיהם דקר למוות את חברו המנוח בביתו במספר רב של דקירות. לכך יש להוסיף כי למשיב עבר פלילי הכולל חמש הרשעות קודמות רובן כקטין בעבירות אלימות, רכוש וסמים, בגינן ריצה תקופות מאסר משמעותיות. ולבסוף, קיים חשש של ממש להימלטות מאימת הדין, נוכח הימלטותו של המשיב לשטחי הרשות הפלשתינאית לאחר ביצוע הרצח המיוחס לו בכתב האישום.

7.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב וזאת למשך 90 ימים החל מיום 15.6.2020 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 35367-09-19 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.