בש"פ 8362/20 מדינת ישראל נ. חסין אבו זאייד

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), החל מיום 11.12.2020 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 35367-09-19 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם. מדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב ביום 15.9.2019 מייחס לו עבירות רצח בכוונה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 301א(א)(7) ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטה קודמת שניתנה על ידי בית משפט זה ביום 10.6.2020, ולא ראיתי לחזור על הדברים (השופט י' עמית , בש"פ 3588/20). בתמצית ייאמר כי לפי כתב האישום, ביום 10.7.2019 הגיע המשיב לביתו של חברו עבד בדאווי (להלן: המנוח ) בעיר לוד. לאחר מספר שעות שבהן שהו בבית, השניים ישבו יחד בסלון, ואז נטל המשיב חפץ חד ודקר את המנוח 11 דקירות, ולא חדל ממעשיו גם כאשר המנוח ניסה להימלט מפניו ואף לאחר שהתמוטט על הרצפה והתבוסס בדמו. לאחר מכן פעל המשיב על מנת להעלים ראיות נגדו ונמלט לשטחי הרשות הפלסטינית, שם נעצר כשבועיים לאחר האירוע.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בחלוף 9 חודשים מעת מעצרו של המשיב והגשת כתב האישום טרם הוכרעה הבקשה למעצר עד תום ההליכים, והמבקשת הגישה בקשה ראשונה להארכת מעצרו ב-90 ימים, שהתקבלה בהחלטה מנומקת מיום 10.6.2020 (בש"פ 3588/20). ביום 17.6.2020 הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וביום 10.9.2020 התקבלה בהחלטה מנומקת בקשה שנייה של המבקשת להארכת מעצרו ב-90 ימים (השופטת י' וילנר , בש"פ 6050/20).

אשר לתיק העיקרי, נכון ליום הדיון שהתקיים לפניי ביום 15.12.2020 התקיימו ארבע ישיבות הוכחות – בימים 22.6.2020, 2.11.2020, 29.11.2020 ו-13.12.2020; והמבקשת מסרה כי ארבע ישיבות נוספות נקבעו לימים 16.12.2020, 30.12.2020, 1.3.2021 ו-9.3.2021.

טענות הצדדים

3.

המבקשת טוענת כי עבירת הרצח המיוחסת למשיב ונסיבות ביצועה מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. לכך מצטרף עברו הפלילי של המשיב, הכולל חמש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, שבגין חלק מהן ריצה עונשי מאסר. עוד נטען כי הפעולות המיוחסות למשיב בניסיון להעלים ראיות וכן הימלטותו לאחר האירוע – מעוררות חשש ממשי משיבוש הליכי משפט והימלטות מאימת הדין.

בדיון הוסיף בא-כוח המבקשת כי ישיבות הוכחות נוספות שהיו קבועות בתיק בוטלו בחלקן מטעמי קורונה ובחלקן לבקשת בא-כוח המשיב. עוד נטען כי ישנו קושי להאיץ את ההליכים בתיק בשל עומס העבודה המוטל על המותב הדן בו.

בא-כוח המשיב התנגד לבקשה וטען שיש לדחותה בשל קצב ההתקדמות האיטי של ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי. לשיטתו, העובדה שההוכחות בתיק אינן נשמעות מדי יום פוגעת בזכויות יסוד של המשיב, ומהווה סיבה מספקת לשחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח. ביחס לישיבות ההוכחות שבוטלו, ביקש בא-כוח המשיב להבהיר כי רק שתי ישיבות בתיק בוטלו לבקשתו, בשל השתייכותו לקבוצת סיכון לנגיף קורונה. לדבריו, יתר הישיבות בוטלו מאילוצי יומן בית המשפט והתפשטות הנגיף.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי והוספתי ושמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5.

הלכה היא כי כאשר בית המשפט נדרש לבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לאזן בין זכותו החוקתית של הנאשם לחירות בשלב שבו עומדת לו חזקת החפות, לבין הצורך בהגנה על שלום הציבור ובטחונו תוך שמירה על תקינות ההליך המשפטי. בגדר איזונים אלה יש ליתן את הדעת למגוון שיקולים, ובמרכזם המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, כמו גם החשש לשיבוש מהלכי משפט על ידו והימלטות מן הדין. מנגד נשקלת עוצמת הפגיעה בזכותו של הנאשם לחירות, הנגזרת בין היתר ממשך התקופה שבה הוא נתון במעצר ומקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינו. שיקולים אלה כרוכים זה בזה ויוצרים מעין "מקבילית כוחות", שבגדרה יש לתת את הדעת גם לקצב התנהלות ההליך, כאשר ככל שההליך מתארך עשויה להשתנות נקודת האיזון שבין האינטרס הציבורי במעצר לבין זכות הנאשם לחירות (ראו מיני רבים: בש"פ 3367/18 מדינת ישראל נ' מג'ד עסאלה , פסקה 5 ( 14.5.2018); בש"פ 1087/18 מדינת ישראל נ' עמית פוגל , פסקה 19 ( 1.3.2018 ) להלן:

עניין פוגל ).

6.

בענייננו המשיב מואשם בכך שרצח את חברו בדקירות מרובות; וכבר נאמר פעמים רבות כי עבירת הרצח מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית ואינהרנטית. בית משפט זה קבע לא אחת כי בעבירה זו ישנו קושי להסתפק באמצעי שהוא פוגעני פחות מאשר מעצר מאחורי סורג ובריח לאיון המסוכנות , ושחרור ממעצר ייעשה רק במקרים חריגים (עניין פוגל , פסקה 22). עוד נקבע בפסיקה כי קצב ניהול ההליך העיקרי אינו עומד לבדו, והתמשכות ההליכים כשלעצמה אינה יכולה לאיין את משקל האינטרס הציבורי במעצרו של הנאשם (ראו: בש"פ 2061/18 מדינת ישראל נ' אברג'יל , פסקה 5 ( 29.3.2018 ), בש"פ 843/20 מדינת ישראל נ' עזיז ג'בארין , פסקה 9 ( 26.2.2020 )).

מסוכנותו של המשיב זועקת, והיא טבועה באופי המעשים המיוחסים לו ובנסיבות שבהן אירעו. גם החשש מהימלטות מהדין הוא ממשי, כך לנוכח העונש הצפוי למשיב אם יורשע; כך משום שכבר "הוכיח" התקיימות החשש משניסה להימלט ונעצר רק שבועיים לאחר קרות האירוע שביסוד כתב האישום. לכל אלה מצטרף עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל חמש הרשעות, שבגין חלק מהן ריצה תקופות מאסר משמעותיות.

7.

עם זאת ואף שאין בהתארכות ההליכים המשפטיים כשלעצמה סיבה מספקת לשחרור המשיב ממעצר בהינתן האמור לעיל, אני רואה מקום לציין כי קצב התקדמות ההליכים אינו משביע רצון. בעת שהוחלט על הארכת המעצר הקודמת ביום 10.9.2020, היו קבועים 7 דיונים, ובית משפט זה (השופטת י' וילנר ) קבע כי יש לעשות מאמץ לקבוע מועדים נוספים. ואילו עתה מתברר שהתנהלו עד כה רק ארבע ישיבות הוכחות.

אכן, על רקע התפשטות נגיף קורונה ניתן להבין מדוע בוטלו ישיבות הוכחות רבות בתיק, הן מטעמי בית המשפט הן בשל הימנותו של בא-כוח המשיב על קבוצת סיכון. מגפת הקורונה אמנם שיבשה את לוחות הזמנים בהליך, אך עם זאת יש לצמצם ככל שניתן את השלכות השיבוש שנוצר, על מנת שמשפטו של המשיב יקודם ויגיע לידי סיום בתוך זמן סביר. על כן, ומבלי להקל ראש בעומס העבודה הרב שבו נתון בית המשפט המחוזי האמון על ניהול התיק, יש לשנס מותניים ובשלב זה לעשות מאמץ על מנת שייקבעו דיונים לחודשים ינואר ופברואר, ולהגביר את קצב התקדמות ההליך.

בהינתן כל האמור, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 11.12.2020, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 35367-09-19 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.