בש"פ 6050/20 מדינת ישראל נ. חסין אבו זאייד

1.

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים, החל מיום 12.9.2020, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 35367-09-19 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

רקע בתמצית

2.

נגד המשיב הוגש ביום 15.9.2019 כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(7) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטה קודמת שניתנה על ידי משפט זה (השופט י'

עמית ), ולא אחזור על הדברים (ראו: בש"פ 3588/20 מדינת ישראל נ' אבו זאייד (11.6.2020) (להלן: בש"פ 3588/20)). בקצרה אציין כי לפי כתב האישום, ביום 10.7.2019 רצח המשיב את חברו עבד בדאווי (להלן:

המנוח ) בבית המנוח בעיר לוד, באמצעות דקירות סכין מרובות וחרף ניסיונותיו של המנוח להימלט. לאחר מכן, פעל המשיב כדי להעלים ראיות למעשיו ונמלט לשטחי הרשות הפלסטינית.

4.

הליכי המעצר בעניינו של המשיב התמשכו והחלטה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו ניתנה רק ביום 17.6.2020. אשר להליך העיקרי, ביום 22.6.2020 התקיים דיון ההוכחות הראשון בתיק והחלה פרשת התביעה, אשר במסגרתה נשמעה עדה אחת. דיון ההוכחות הבא אשר היה קבוע ליום 20.7.2020 בוטל בשל אילוצים שנגרמו בעטיה של מגיפת הקורונה, ודיון נוסף, שנקבע ליום 15.9.2020, בוטל בשל אילוצי יומן בית המשפט. תחת דיון זה נקבע מועד חלופי ליום 30.12.2020. בשלב זה קבועים מועדים נוספים לתאריכים 16.9.2020, 30.9.2020, 19.10.2020, 27.10.2020, 2.11.2020 ו-4.11.2020.

טענות הצדדים

5.

המבקשת טוענת כי עבירת הרצח המיוחסת למשיב מעידה על מסוכנותו הרבה. כמו כן, המבקשת מציינת כי המשיב אומנם צעיר, אך כבר בשלב זה צבר עבר פלילי מכביד, הכולל חמש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, אשר בגינן ריצה מספר עונשי מאסר. לטענתה, עבר זה מגביר את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. בנוסף לכך, לטענת המבקשת, קיים חשש כי המשיב ינסה לשבש את הליכי המשפט נגדו ולהימלט מאימת הדין, שכן כתב האישום מייחס לו נקיטת פעולות להעלמת ראיות והימלטות לשטחי הרשות הפלסטינית.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 2.9.2020 הוסיפה המבקשת כי אין חולק כי עד כה ההליך העיקרי לא התקדם בעניינו של המשיב בקצב משביע רצון, ואולם, בהחלטה קודמת שניתנה בבש"פ 3588/20 עמד בית משפט זה על הטעמים לכך, ובהם התנהלות ההגנה ואילוצים שנבעו ממגפת הקורונה. כמו כן, המבקשת ציינה כי עד סוף שנת 2020 צפויים להתקיים שבעה דיונים נוספים. לבסוף נטען כי המחלוקת בתיק מצומצמת ולכן ההליך לא צפוי להתפרש על פני דיונים מרובים.

6.

המשיב התנגד לבקשה וטען, בעיקרו של דבר, כי יש לדחותה על הסף בשל קצב התקדמותו של ההליך המשפטי, אשר למעשה, מצוי בתחילתו. לטענתו, ההליך צפוי להימשך אף בעתיד בקצב איטי שכן נקבעו דיונים מועטים לשמיעת ההוכחות וקיים חשש שאף אלו יבוטלו – כפי שכבר בוטלו דיונים אחדים. לטענת המשיב, משמעותה של קבלת הבקשה היא ביטול חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בשל הפגיעה שתיגרם לחזקת החפות העומדת לו ולזכותו לחירות.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב.

8.

כידוע, כאשר בית המשפט נדרש לבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין שמירה על ביטחון הציבור ועל תקינות ההליך הפלילי. במסגרת איזון זה, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את משך שהות הנאשם במעצר; קצב התקדמות ההליך; חומרת העבירות המיוחסות לנאשם; רמת הסיכון הנשקף ממנו לביטחון הציבור; ואת החשש לשיבוש הליכי המשפט ולהימלטות הנאשם מן הדין. ככל שמתארך פרק הזמן שבו שוהה הנאשם במעצר, נוטות כפות המאזניים לעבר זכותו של הנאשם לחירות, וגוברת הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 2237/19 מדינת ישראל נ' פלונית , פסקה 8 (3.4.2019); בש"פ 4647/19 מדינת ישראל נ' חרלנוב , פסקה 8 (17.7.2019) (להלן: עניין חרלנוב ); בש"פ 843/20 מדינת ישראל נ' ג'בארין , פסקה 7 (26.2.2020) (להלן:

עניין ג'בארין )).

9.

יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוליך, כאמור, למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב. אין צורך להכביר במילים על מסוכנותה הרבה של עבירת הרצח, בהיותה מהעבירות החמורות בספר החוקים, אשר מקימה חזקת מסוכנות לשלום הציבור ולביטחונו (ראו: בש"פ 1363/18 מדינת ישראל נ' טחימר , פסקה 10 (21.2.2018); בש"פ 1281/18 מדינת ישראל נ' כחלון , פסקה 17 (11.3.2018)).

בענייננו, מכתב האישום עולה כי המשיב דקר את המנוח, שהיה חברו, דקירות רבות. לכך מתווסף עברו הפלילי המכביד של המשיב אשר אף הוא מעיד על מסוכנותו. בנוסף, נקבע לא אחת כי בשל חומרת הענישה בגין עבירת הרצח קיים חשש מובנה להימלטות מן הדין (ראו: בש"פ 6910/13 מדינת ישראל נ' קבלאן , פסקה 17 (17.10.2013); בש"פ 6888/13 מדינת ישראל נ' דלו , פסקה 5 (27.10.2013 ); עניין ג'בארין , בפסקה 8) , חשש אשר מתגבר בענייננו נוכח האישום הנוסף נגד המשיב ב עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

10.

אשר לקצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי, הרי שהוא רחוק מלהשביע רצון, ועל כך משליך המשיב את עיקר יהבו, ונדמה כי בצדק. כאמור, עד כה נשמעה ישיבת הוכחות אחת בלבד, ונכון לעת הזו קבועים בתיק שבעה מועדי הוכחות נוספים בלבד. על אף האמור, ואף שיש להצר על התמשכות ההליכים בתיק, נקבע לא אחת כי אין בחלוף הזמן כשלעצמו

כדי להטות את הכף לטובת חירותו של המשיב ויש לבחון את הנסיבות בכללותן על רקע השיקולים הרלוונטיים, לרבות הטעמים לעיכוב ההליך ומסוכנות המשיב (ראו: (בש"פ 3343/13 מדינת ישראל נ' אוחיון ,

פסקה 20 (3.6.2013); עניין חרלנוב , בפסקה 10; עניין ג'בארין , בפסקה 9). בענייננו, בנוסף למסוכנותו של המשיב, אין להתעלם גם מכך שהתמשכות ההליכים נגרמה, בין היתר, בשל התנהלות ההגנה ומגפת הקורונה (ראו כאמור ההחלטה בבש"פ 3588/20). בנסיבות אלה, ובאיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים ובמיוחד מסוכנותו של המשיב והחשש מהימלטותו, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבוע כי לעת הזו הוסטה נקודת האיזון לכיוון זכות המשיב לחירות, וכי זכות זו גוברת על האינטרס שבשמירה על שלומו וביטחונו של הציבור.

לצד זאת, ובמבט צופה פני העתיד, אציין כי אין ספק שיידרשו מועדים רבים נוספים לסיום שמיעת התיק, ולפיכך, אף שברי כי יומנו של בית המשפט המחוזי עמוס לעייפה, על בית המשפט המחוזי לעשות כל מאמץ לקבוע מועדי הוכחות נוספים על מנת להגביר באופן ממשי את קצב התקדמות התיק.

11.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.9.2020, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 35367-09-19 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.