בש"פ 1724/15 מדינת ישראל נ. תופיק דלו

לפני בקשה להארכת מעצר עשירית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1966 (להלן: חוק המעצרים ), במסגרתה מתבקש להאריך את מעצרם של המשיבים, תופיק דלו (להלן: המשיב 1 ) ופואד אבו מנה (להלן: המשיב 2 ) בעוד 90 ימים החל מיום 21.3.15, או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 2953-02-12 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

תמצית העובדות וההליכים העיקריים

1.

ביום 2.2.2012, הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום מתוקן כנגד המשיבים ונאשם נוסף (להלן: הנאשם 3 ), ובו מיוחסות למשיב 1 ולמשיב 2 (להלן: המשיבים ) עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) ועבירה של רצח, לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק. לפי כתב האישום, המשיבים קשרו יחד עם נאשם 3 לרצוח את גבריאל קדיס (להלן: המנוח ), על רקע מאבק משפטי שהתקיים בין אגודה נוצרית אורתודוכסית שהמנוח עמד בראשה לבין הנאשם 3 בקשר להחזקה בדירת מגורים ביפו (להלן: הדירה ). בחודש דצמבר 2011 החריף המאבק, על רקע סירובו של המנוח לדחות את הדיון המשפטי בקשר לדירה. ביום 28.12.2011 איים הנאשם 3 על המנוח באומרו כי אם ההליך המשפטי יימשך יבולע למנוח ו"יהיה דם". בשלב מסוים החליט הנאשם 3 לגרום למותו של המנוח. הנאשם 3 פנה למשיבים וקשר עימם קשר לגרום למותו של המנוח. לשם כך הצטיידו המשיבים במסכה ובכובע בדמותו של סנטה קלאוס ובסכין. ביום 6.1.2012 בשעה 17:00 לערך צעדו המשיבים בתהלוכת חג מולד שנערכה ביפו, כאשר המשיב 2 נושא על גופו את המסכה, הכובע והסכין. המשיבים עקבו אחר המנוח במהלך התהלוכה, ובשלב מסוים עטה המשיב 2 את המסכה והכובע על פניו במטרה להקשות על זיהויו. בהמשך הסתתר המשיב 2 מאחורי רכב חונה, שלף את הסכין שהוסלקה מבעוד מועד על גופו, כשהמשיב 1 צועד בסמוך אליו, מתצפת ומחפה עליו. בשלב זה התקרב המשיב 2 למנוח ודקר אותו בגבו שתי דקירות עמוקות בכוונה לגרום למותו, כשהמשיב 1 מתצפת ומחפה עליו. מיד לאחר מכן, נמלטו המשיבים מהמקום. המשיב 2 נמלט לביתו של הנאשם 3, החליף חולצה והצטלם עם הנאשם 3 ואחרים כדי לבסס אליבי שקרי.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים ושל הנאשם 3 עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של כל השלושה. נטען כי קמה בנסיבות העניין עילת מעצר בהתאם לסעיפי המשנה של סעיף 21(א) לחוק המעצרים, עקב המסוכנות הנשקפת מהמשיבים לציבור ועקב האכזריות שבה בוצעו העבירות תוך שימוש בנשק קר. בנוסף נטען כי בנסיבות העניין קיים יסוד סביר לחשוש שהמשיבים ינסו לשבש הליכי משפט ולהתחמק מאימת הדין אם ישוחררו ממעצר. בנוסף נטען כי אין בנסיבות העניין חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים.

3.

בדיון שהתקיים ביום 22.2.2012 ציינו המשיבים – באמצעות בא-כוחם דאז – כי אם יש ראיות לכאורה בתיק הרי שקיימת עילת מעצר ולכן לא יטענו לחלופה. בהחלטה מיום 5.3.2012 הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים והנאשם 3 עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים והנאשם 3. על החלטה זו הגישו המשיבים ביום 4.4.2012 ערר לבית משפט זה, אולם בשל בקשות דחייה של מועד הדיון בערר שהוגשו על ידי המשיבים ובשל חוות דעת משלימה שההגנה המתינה לה באותה עת, המליץ השופט נ' סולברג על מחיקת הערר בהחלטתו מיום 8.7.2012, והמשיבים קיבלו המלצתו. לפיכך נמחק הערר ביום 16.7.2012 תוך שמירה על זכויות הצדדים לטעון את טענותיהם בגדרי בקשה לעיון חוזר, ככל שתהא עילה להגשתה.

4.

ביום 10.7.2013 הגישו המשיבים, באמצעות בא-כוחם דאז, בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרם עד תום ההליכים, בטענה ל"כרסום" בראיות. המבקשת התנגדה לבקשה זו, בטענה שלא חל "כרסום" בראיות וציינה כי המשיבים כבר הסכימו להארכת מעצרם ב-180 יום החל מיום 1.5.2013. בהמשך משך המשיב 2 את בקשתו לעיון חוזר. המשיב 1 עמד על בקשתו לעיון חוזר, ובא-כוחו דאז טען כי אין בהסכמה להארכת המעצר כדי לשלול אפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר. ביום 28.8.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב 1 לעיון חוזר. באשר לחלוף הזמן נקבע כי ניהול המשפט מורכב, כי החקירות הנגדיות היו ארוכות וכי קבועים שורה של דיוני הוכחות בתיק. לפיכך נקבע כי נקודת האיזון טרם השתנתה ואין מקום לקבל את הבקשה. על החלטה זו הגיש המשיב 1 ערר לבית משפט זה. הערר נדחה על ידי השופטת א' חיות בהחלטה מיום 10.12.2013 (בש"פ 7826/13) תוך שנקבע כי המשיב 1 לא הציג עובדות חדשות או טענות חדשות, אשר לא הועלו בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, וכי התשתית הראייתית הקיימת מקימה סיכוי סביר להרשעה. עם זאת, צוין כי אין לשלול את האפשרות כי סוגיית המשך המעצר תשוב ותיבדק בהמשך בבקשה נוספת לעיון חוזר, ככל שתוצגנה ראיות חדשות.

5.

ביום 25.12.2014 הגיש המשיב 1 בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בעניינו, במסגרתה טען לחולשה ראייתית, להתמשכות ההליכים בעניינו ולאפלייתו לעומת שאר המעורבים בפרשה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו בהחלטה מיום 13.1.2015. ערר שהגיש המשיב 1 לבית משפט זה נדחה על ידי השופט מ' מזוז בהחלטה מיום 29.1.2015 (בש"פ 388/15). השופט מזוז קבע כי טענות בדבר "כרסום"

בתשתית הראייתית מוגבלות לטענות בדבר ראיות חדשות או התפתחויות חדשות בשמיעת ההוכחות, אשר יש בהן להצביע על שינוי דרמטי או כרסום עמוק בראיות התביעה עד הטיית הכף לזיכוי המשיב. נקבע כי לא עלה בידו של המשיב 1 להוכיח שכך הוא במקרה זה, שכן נמצא כי טענותיו נבחנו שוב ושוב בהליכים קודמים, ובכולם נמצא שהראיות עומדות ברף הראיות לכאורה הנדרש ושאין בהן כדי לכרסם בתשתית הראייתית. אשר לטענת המשיב 1 לשינוי נקודת האיזון עקב התמשכות ההליכים למול המסוכנות הנשקפת ממנו באופן המקים הצדקה להסתפק בחלופת מעצר, נקבע כי מסוכנות המשיב רבה. צוין כי מדובר בעבירת רצח שבוצעה בצוותא לאחר תכנון, כי למשיב 1 עבר פלילי לא מבוטל, ואף בהיותו תחת מורא הדין תקף באלימות סוהרים בכלא. בנוסף, השופט מזוז העיר בהחלטתו כי מספר מועדי דיון בוטלו בשל חילופים בייצוג המשיב 1, ומעבר לכך מתקבל הרושם כי קצב התנהלות המשפט מניח את הדעת.

6.

משחלפו תשעה חודשים מהמעצר הראשון וטרם הסתיים משפטם של המשיבים, הוארך מעצרם מעת לעת בהחלטות של בית משפט זה, כאשר בחלק מן המקרים היו ההארכות בהסכמת המשיבים ובחלקן על אף התנגדותם. למען שלמות התמונה יצוין

כי הנאשם 3, לו יוחסו בכתב האישום עבירות הפחותות בחומרתן מהמיוחס למשיבים, שוחרר ממעצרו בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 9.4.2013, וזאת משום שהמסוכנות בעניינו אוינה באותה עת, וכן בשל עברו הפלילי המונה הרשעה אחת בעבירת תכנון ובנייה.

7.

מכאן הבקשה שלפני, במסגרתה מתבקשת הארכת מעצר עשירית של המשיבים בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים.

טענות המבקשת

8.

המבקשת טוענת – באמצעות באת-כוחה, עו"ד עינת בן זאב – כי יש להיעתר לבקשתה מפאת מסוכנותם של המשיבים, הנלמדת מן העבירות החמורות המיוחסות להם ומנסיבות ביצוען כאשר המנוח נרצח באכזריות, בשתי דקירות קטלניות בגבו תוך שימוש בנשק קר, במהלך תהלוכת חג. נטען כי מסוכנותם של המשיבים אף מתחזקת על רקע עברם הפלילי. למשיב 1 יש הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות אלימות, סמים והפרת הוראה חוקית. בנוסף ובמנותק מהליך זה, לאחרונה הורשע בעבירות של היזק לרכוש במזיד וניסיון להתפרצות למקום, ובגינם הוטלו עליו שישה חודשי מאסר בפועל החל מיום 2.7.2014. זאת ועוד, במהלך שהותו בכלא, תקף סוהרים וישנו כתב אישום תלוי ועומד כנגדו. למשיב 2 יש הרשעה מהעת האחרונה על החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת סמים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והוטל עליו עונש מאסר בפועל. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש משיבוש הליכי המשפט ולהימלטות המשיבים מאימת הדין, לאור התנהגותם לאחר הרצח, וכן לאור העונש הצפוי להם אם יורשעו. המבקשת מפנה להחלטת השופט מזוז מיום 13.1.2015 בבש"פ 388/15, במסגרתה נדחה ערר שהוגש מטעם המשיב 1 כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לעיון חוזר, ומדגישה את נכונות השיקולים שפורטו בה ביחס לשני המשיבים גם כיום. נוסף לכל זאת, צוין כי הימשכות ההליכים הינה סבירה, לאור מורכבות התיק.

9.

באשר להתקדמות ההליכים בתיק העיקרי; המבקשת מציינת בבקשתה כי פרשת התביעה החלה ביום 17.10.2012 ובאה על סיומה ביום 9.7.2014, לאחר שהתקיימו 52 דיוני הוכחות בתיק, בהם נשמעו 39 עדי תביעה. עוד צוין כי פרשת ההגנה החלה ביום 16.7.2014, והיא מצויה כעת בשלב מתקדם, לאחר 11 דיוני הוכחות, במהלכם נשמעה עדותו של המשיב 1 על פני ארבעה דיונים, ובסיומם ביקש המשיב 1 להחליף את בא-כוחו דאז ולמנות תחתיו את בא-כוחו הנוכחי. עוד צוין כי עדותו של המשיב 2 החלה ביום 30.12.2014 ונשמעה על פני שני דיונים, וכי עדותו של הנאשם 3 החלה ביום 4.2.2015 ונסתיימה בדיון ביום 3.3.2015. כמו כן העידו שניים מבין עשרת עדי ההגנה מטעם המשיב 1. במקביל עם התקדמות פרשת ההגנה, הנאשם 3 הגיש בקשה לדחיית מועדי הוכחות שנקבעו עבורו ובקשתו זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף צוין כי בא-כוחו של המשיב 1 הגיש בקשה לגילוי ראייה חסויה ובית המשפט דחה בקשתו בהחלטתו מיום 22.2.2015, לאחר שקבע כי אין בחומר החסוי ראיות העשויות להיות חיוניות או מהותיות להגנת המשיב 1.

10.

המבקשת הדגישה בבקשתה כי לא בוטלו דיונים ביוזמתה או ביוזמת בית המשפט, ולעומת זאת מספר דיונים בוטלו ביוזמת הסניגורים. עוד צוין, כי בהתייחס לבקשה שלפני נמסרה למבקשת תגובתו של המשיב 1 בלבד, אשר התנגד לה. מכל מקום צוין כי בחודש הקרוב קבועים חמישה מועדי הוכחות נוספים לשמיעת פרשת ההגנה, אשר עתידה להסתיים ביום 21.4.2015.

תגובת המשיבים

11.

המשיב 1 טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי כהן – כי היעתרות לבקשה להארכת המעצר בשלב זה, שתהיה הארכת מעצר עשירית בעניינם של המשיבים, עולה כדי פגיעה חוקתית בזכויות המשיב 1 המנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בשים לב להתמשכות ההליכים עד כה ולמשך הזמן הצפוי עד לסיום ההליכים בתיק, אשר להערכתו יימשכו עוד כשנה. במהלך הדיון לפני הגיש בא-כוח המשיב 1 חומר לעיונו של בית משפט זה, בטענה כי מדובר

בראיות חדשות שמובילות ל"כרסום" ניכר בתשתית הראייתית הקיימת כנגד המשיב 1 ועשויות אף להביא לזיכויו מהעבירות המיוחסות לו. לטענת בא-כוח המשיב 1, ניתן להתרשם בשלב זה שהראיות הנסיבתיות כנגדו הינן חלשות מאד, כשלא הוכח שום מניע, וכשאין מחלוקת שהמשיב 1 לא החזיק סכין ולא דקר איש, ולכל היותר ניתן לייחס לו אישום בקשירת קשר, אם בכלל. נטען כי בשלב זה בהליך – כשהמשיב 1 נמצא במעצר מזה 22 חודשים מבלי שמשפטו הסתיים – נקודת האיזון משתנה כך שחזקת חפותו של המשיב זועקת, בייחוד לאור שחרורו של הנאשם 3. עוד נטען כי עצם העובדה שבאי-כוחו הקודמים של המשיב 1 הסכימו להארכות מעצר חוזרות ונשנות אינה יכולה להצדיק כשלעצמה את המשך מעצרו בשלב זה. כמו כן, צוין כי קיימת חלופת מעצר תחת פיקוח ביפו.

12.

המשיב 2 – באמצעות בא כוחו, עו"ד שמעון וייס – מעלה טענה דומה לזו שהועלתה על ידי בא כוח המשיב 1. נטען כי אמנם אין איש אשם בהתמשכות ההליכים בתיק זה, כיוון שמדובר בתיק סבוך ומורכב שהתקיימו בו עשרות דיוני הוכחות עד כה, אך שלא ניתן להתעלם מהוראת החוק הקובעת שיש לסיים את ההליך הפלילי בתוך תשעה חודשים. בא-כוח המשיב 2 הסתמך בנקודה זו על דבריו של השופט א' לוי בבש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (24.1.2007) (להלן: עניין ז'אנו ). בנוסף לכך, נטען כי התיק נגד המשיב 2 בנוי כולו על תשתית נסיבתית המורכבת מסדרה של מצלמות אבטחה, שברצף שלהן לכאורה קושרות אותו לרצח, ולמעשה אין ראיה הקושרת אותו במישרין או בעקיפין לזירה. יתרה מזאת, אין אף עד תביעה המזהה אותו כמי שאחז בסכין ודקר את המנוח, וכן המניע המיוחס לו חלש מאוד. מכאן נלמד, לשיטתו, כי בשלב זה, בו התיק מצוי לקראת סיומו, לא הצליחה המבקשת להרים את הנטל מעל לספק סביר. כמו כן נטען כי אין מדובר במסוכנות כלפי כולי עלמא, מה גם שהנאשם 3 שוחרר לחלופה, ואין שום סיבה ניכרת מדוע לא לתת אמון גם במשיב 2 ולאפשר לו שחרור לחלופה.

13.

טענה משותפת לשני המשיבים היא שהם הסכימו להארכת מעצרם בעבר לאור שיקול דעת מוטעה של המייצגים הקודמים שלהם בתיק, ולעיתים בניגוד לדעתם של המשיבים, ולכן אין למנוע מהם להשמיע בשלב זה את טענת אי חוקתיות הארכת המעצר עקב חלוף הזמן.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנַי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים להתקבל.

15.

אקדים ואומר, כי במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אין ככלל מקום לדון בטענות המשיבים הנוגעות לעוצמת הראיות לכאורה. ככל שסבורים המשיבים כי חל "כרסום" בתשתית הראייתית הלכאורית, או שיש בידיהם ראיות חדשות, אשר בכוחן להשפיע מהותית על ההליך, שמורה להם הזכות לשוב ולפנות בכל עת לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים. כפי שפורט לעיל, כך גם עשה המשיב 1 בתיק זה בשתי הזדמנויות בעבר, אך בקשותיו לעיון חוזר נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, ועררים שהגיש לבית משפט זה נדחו אף הם בהחלטת השופטת חיות מיום 10.12.2013 (בש"פ 7826/13) ובהחלטת השופט מזוז מיום 29.1.2015 (בש"פ 388/15). לא למותר לציין כי בא-כוחו הנוכחי של המשיב 1 ייצג אותו בערר שנדון לפני השופט מזוז לפני פחות מחודשיים, אשר במסגרתו נטענו – ונדחו – טענות דומות לטענות שנטענו לפני. לפיכך איני רואה לנכון במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית לבדוק את המסמכים והראיות שהגיש בא-כוח המשיב 1 בדיון לפני. ודוק, אם סבור בא-כוח המשיב 1 כי בפרק הזמן הקצר יחסית שחלף מאז שניתנה החלטת השופט מזוז השתנתה התמונה הראייתית באופן משמעותי המצדיק פנייה נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, הרי שהדרך פתוחה בפניו לעשות כן גם עתה, וככל שבקשה כזו תידחה יוכל להגיש ערר לבית משפט זה.

16.

לפיכך, נקודת המוצא לצורך ההחלטה בבקשה דנן הינה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום, וכי בתשתית זו לא חל "כירסום" משמעותי, כפי שקבע זה לא מכבר השופט מזוז בהחלטתו מיום 29.1.2015 (בש"פ 388/15).

17.

כידוע, הכלל הוא שנאשם המצוי במעצר ישוחרר בחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו. עם זאת, סעיף 62 לחוק המעצרים קובע חריג לכלל ומסמיך את בית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים לפרק זמן של 90 יום בכל פעם. בבואו של בית משפט זה לשקול אם להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לערוך איזון בין הפגיעה המתמשכת בחירות הנאשם לבין הצורך בשמירה על שלום הציבור וניהול תקין של הליכי המשפט. אמות המידה שנקבעו בבית משפט זה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים מביאות בחשבון, בין היתר, את הימשכות מעצרו, את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את עברו הפלילי, את חומרת המעשים המיוחסים לו, את החשש מפני שיבוש הליכי המשפט ואת קצב התקדמות ההליך העיקרי [ראו למשל: בש"פ 3468/13 מדינת ישראל נ' טראוב (19.5.2013), פסקה 10 והאסמכתאות המוזכרות שם; בש"פ 6699/14 מדינת ישראל נ' בן לולו (12.10.2014), פסקה 26].

18.

אכן, מעיון בבקשה ומשמיעת טענות הצדדים עולה כי ההליך הפלילי נמשך זמן רב – מעל לשלוש שנים – ובקשת ההארכה שלפני הינה, כאמור, הבקשה העשירית בעניינם של המשיבים. בנסיבות אלה אין חולק כי המשיבים נתונים במעצר מאחורי סורג ובריח מזה זמן רב ביותר, ואין להקל בכך ראש. יחד עם זאת, נדמה שזוהי תוצאה בלתי נמנעת בנסיבות העניין, לנוכח מורכבותו של התיק הנלמדת ממספר הדיונים שהתקיימו בו, כאשר עד כה התנהלו 63 דיוני הוכחות בתיק העיקרי, מתוכם 52 דיוני הוכחות במסגרת פרשת התביעה ו-11 דיוני הוכחות במסגרת פרשת ההגנה, כשלפנינו עוד חמישה דיוני הוכחות הקבועים לחודש הקרוב להמשך שמיעת פרשת ההגנה. סבורני כי ההתקדמות בתיק העיקרי, בשים לב למורכבותו, מניחה את הדעת, ואכן לא בכדי אין בפי באי-כוח המשיבים השגות על קצב התנהלות ההליך.

19.

באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיבים; מקובלת עלי טענת המבקשת כי זו נלמדת מהמעשים המיוחסים להם ומעברם הפלילי. כך גם מקובלת עלי הטענה כי קיים יסוד סביר לחשוש בנסיבות העניין מהימלטותם של המשיבים מאימת הדין, לאור העונש הצפוי להם באם יורשעו.

20.

לנוכח האמור לעיל – מכיוון שההליך העיקרי מתנהל באופן מסודר ורציף, ומכיוון שמסוכנותם של המשיבים הינה גבוהה, ועל אף שמדובר במעצר ממושך מאד – לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין השתנתה "נקודת האיזון" בעניינם של המשיבים.

21.

בשולי הדברים לא למותר לציין כי אין בהחלטות בית משפט זה להאריך פעם אחר פעם את מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים כדי למנוע מהמשיבים את האפשרות להגיש בקשה לשקול את שחרורם לחלופת מעצר. אפשרות זו פתוחה בפני המשיבים בכל שלב, ככל שיש בידיהם להציג חלופה הולמת והדוקה שיכולה לאיין את מסוכנותם ואת החשש להימלטות מאימת הדין בנסיבות העניין, שתימצא ראויה והולמת על ידי בית המשפט המחוזי [ראו והשוו: בש"פ 6683/14 מדינת ישראל נ' פינטו (20.10.2014); עניין ז'אנו ].

22.

סוף דבר; הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים מוארך ב-90 ימים, החל מיום 21.3.2015, או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 2953-02-12 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.