בש"פ 3468/13 מדינת ישראל נ. הלל טראוב

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות ואכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), החל מיום 16.5.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 5532/12 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. יוער, כי ביום 13.5.2013 ניתן לבקשת המבקשת ובהסכמת המשיב צו להארכת מעצר ארעית עד ליום 20.5.2013.

תמצית עובדות כתב האישום

1.

על פי כתב האישום, המשיב ואחיו המנוח יונתן (להלן: יונתן ) קשרו קשר לבצע פשע ולשדוד בצוותא חדא את כספי הפדיון של מסעדת "קאזה דה ברזיל" באילת באמצעות נשק חם וקר. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיעו המשיב ויונתן לאילת, כל אחד בגפו, והצטיידו בין היתר באקדח, סכין מטבח גדולה ואזיקונים. ביום 22.7.2012, בסמוך לשעה 01:00, נכנסו השניים למסעדה כשהם חמושים באקדח, רעולי פנים ועטויים בבגדים ארוכים ובכפפות, כאשר המשיב נושא עמו את האקדח ויונתן את הסכין. בהיכנסם למסעדה נתקלו השניים באחראי המשמרת ובארבעה עובדים והורו להם לשכב על הרצפה באיומים, כשהמשיב דורך את האקדח בו אחז מול פניהם של העובדים כדי להראות את רצינות האיום. מלצר נוסף ששהה במקום טעה לחשוב כי מדובר בבדיחה ולכן לא נענה להנחיה לשכב על הרצפה. בתגובה הכה יונתן בראשו של המלצר באמצעות קת הסכין וגרם לו חתך שהצריך תפרים וחבישה. השניים עזבו את המלצר כשהוא שותת דם מראשו, איתרו במקום ארבעה עובדי ניקיון זרים והורו להם באיומי סכין ואקדח להרים ידיים. ביני לביני, הצליח המלצר לחמוק אל הגג ולהזמין את המשטרה למקום.

בהמשך, פנו השניים אל אחראי המשמרת והעובדים, תוך שהם מאיימים עליהם באמצעות האקדח והסכין, וביררו מי מביניהם הוא אחראי המשמרת. לאחר שהזדהה, נטלו השניים מאחראי המשמרת ומעובד נוסף את מכשירי הפלאפון שלהם, הורו לעובדים להיכנס למקרר תעשייתי ליד חדר הקצביה במסעדה, תוך שהם ממשיכים לאיים עליהם בנשקיהם, וסגרו עליהם את דלת המקרר. יונתן נותר לשמור על העובדים, כאשר מדי פעם היה פותח את דלת המקרר ומאיים עליהם פן ישוחחו בפלאפון עם המשטרה. בינתיים, כיוון המשיב את האקדח לראשו של אחראי המשמרת והורה לו להוביל אותו לקופת המסעדה ולכספת. משעשה כן, הצמיד המשיב את האקדח לראשו של אחראי המשמרת והורה לו לפתוח את הקופה והכספת, להוציא את הכסף ולהכניסו לתיק. אחראי המשמרת עשה כדרישת המשיב, מפאת חששו, ולאחר מכן הוליך אותו המשיב למקרר בו שהו ארבעת העובדים. בסך הכול, שדדו המשיב ויונתן 74,131 ש"ח מהקופה והכספת.

כשעזבו השניים את המסעדה, הבחינו בניידת המשטרה שהוזעקה למקום, ובה ישבו קצין ושוטרת. המשיב ירה באוויר ולאחר מכן פתח את דלת הניידת, הצמיד לראשו של הקצין את האקדח תוך שהוא מאיים לירות בו ובשוטרת, ונטל ממנו את אקדחו האישי. במקביל, נטל יונתן מהשוטרת, באיומי סכין שהצמיד לפניה, את אקדחה האישי, והשניים אילצו את השוטרת והקצין לצאת מהניידת ולשכב על הכביש בסמוך לניידת, לא לפני שנטלו את מפתחות הניידת, על מנת למנוע מרדף אחריהם.

בשעה זו, נזעקו למקום שני מאבטחים ממלון סמוך. המשיב ויונתן איימו בצוותא באקדחים על המאבטחים ואלו התרחקו מהמקום מפאת חששם.

לאחר מכן, נקרתה למקום מונית ובה נהג ותיירת. השניים רצו לעבר המונית כשהם מכוונים אליה שני אקדחים ומכים בשמשה הקדמית כדי להראות את רצינותם, ואילצו את נהג המונית לעצור. השניים נכנסו למונית. המשיב התיישב במושב הקדמי, כיוון אקדח לראשו של נהג המונית והורה לו לנסוע, בעוד יונתן יושב במושב האחורי ליד התיירת כשהוא אוחז בידה ומכוון אליה אקדח.

במהלך הנסיעה דלקו אחרי המונית ניידת משטרה ושני רכבי משטרה סמויים שהוזעקו למקום. במהלך המרדף, שהתנהל ברחובות העיר אילת, נורו מתוך המונית יריות לעבר רכבי המשטרה. בשלב כלשהו, השליך המשיב מחלון המונית את אקדחה האישי של השוטרת, שיונתן נטל קודם לכן, בשל מעצור באקדח. בסמוך לכך, ירה אחד השוטרים לעבר גלגלי המונית שנעצרה. אז, נורתה שוב אש מתוך המונית לעבר שתי ניידות המשטרה והרכב הסמוי. בשלב זה, יצא יונתן מן המונית ופתח בירי באמצעות האקדח שנטל מקצין המשטרה. השוטרים, שחשו שנשקפת סכנה לחייהם השיבו באש וכתוצאה מהירי מצא יונתן את מותו. בשלב זה, יצא המשיב מהמונית בידיים מושטות, נשכב על הארץ ונעצר על ידי השוטרים.

לאור האמור, יוחסו למשיב עבירות כדלקמן: קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), שוד מזוין, שתי עבירות לפי סעיף 402(ב) לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 ו-335 לחוק; עבירות נשק, לפי סעיף 144(א) רישא וסעיף 144(ב) רישא לחוק; ירי באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק; חטיפת אדם, עבירה לפי סעיף 369 לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק.

תמצית ההליכים הקודמים

3.

הליכי המעצר : ביום 16.8.2012 הוגש כתב אישום נגד המשיב בד בבד עם בקשה למעצרו עד תום ההליכים. המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש לבחון את שחרורו לחלופת מעצר. ביום 28.8.2012 הורה בית המשפט המחוזי (השופט מ' לוי ) על עריכת תסקיר שירות מבחן. התסקיר הצביע על נסיבות אישיות קשות של המשיב, יתום מאב ובן לאם שעברה תאונת דרכים קשה שהותירה אותה משותקת חלקית. בתסקיר צויין הקושי הרגשי שחווה המשיב, הנובע ממות אחיו נגד עיניו ומהנסיבות שהובילו למעצרו. שירות המבחן התרשם כי לאורך חייו שאף המשיב לנהל אורח חיים נורמטיבי, אולם בנקודות שונות גילה חוסר יציבות, ופעל בניגוד לחוק. בשל דפוסי אישיותו, נקבע כי קיים סיכון להישנות התנהגותו העבריינית, סיכון שהמפקחים המוצעים על ידי המשיב אינם יכולים לאיין. לאור זאת, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרורו לחלופת מעצר.

4.

בהחלטה מיום 1.11.2012 הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. בית המשפט הטעים כי חומרת העבירות המיוחסות למשיב מצביעות על רמת מסוכנות גבוהה לציבור. כן הוסבר כי נוסף לעילת המסוכנות המובהקת, קיים חשש להימלטות מהליכי משפט, שכן אם המשיב יורשע במיוחס לו הוא צפוי לעונש חמור. בית המשפט הוסיף כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. על רקע זה, קבע בית המשפט כי בשים לב לאופי העבירות, נסיבות ביצוען, חומרתן ורמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב אין להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

5.

ביום 6.12.2012 נדחה ערר שהוגש על ההחלטה בדבר מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים על ידי בית משפט זה (השופט י' עמית ) (בש"פ 8710/12). הוטעם כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת מסוכנות אשר מתעצמת נוכח נסיבות האירוע וכי התנהלותו מעידה על כך שאין מורא החוק ואין מורא השוטרים עליו. בית המשפט הוסיף כי נסיבות המקרה מעידות על כך שחלופת מעצר לא תסכון, על אחד כמה וכמה נוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, וכי ספק אם היה מקום לבחון חלופות מעצר מלכתחילה.

6.

ההליכים בתיק העיקרי : ביום 7.8.2012 נשמעה עדותה המוקדמת של התיירת וביום 28.8.2012 נערכה הקראה של כתב האישום. עם זאת, עד היום טרם ניתן מענה לכתב האישום, וזאת בשל בקשות דחיה הן מטעמי בית המשפט והן לבקשתו של בא כוח המשיב ולשם העתקת חומר החקירה, בשל מחלה ולצורך הידברות עם המבקשת והמתנה לחקירת מח"ש בפרשה.

טענות המבקשת

7.

המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד הילה גורני – גורסת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מן החומרה יוצאת הדופן של מעשיו, ומציינת כי מדובר במי שביצע שוד חמור ביותר באיומי אקדח, באלימות ובתעוזה; השתלט על שוטרים ונטל את נשקם האישי; חטף נהג מונית ונוסעת תמימה באיומי אקדחים; ביצע מרדף פראי ברחובות העיר ופתח באש על ניידות משטרה שניסו לעצור אותו ואת אחיו המנוח. המבקשת סבורה כי נוכח חומרתם של מעשים אלו לא תסכון למשיב כל חלופת מעצר. המבקשת מציינת כי העיכובים בתיק נובעים מבקשות דחיה רבות של ההגנה וכי נקבעו ישיבות הוכחות רבות, החל מחודש בספטמבר בשנה זו, נוכח יומנו העמוס של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב, הגם שהתיק יתחיל להישמע רק לאחר סיום הארכת המעצר המבוקשת.

במהלך הדיון, ביקשה באת כוח המבקשת להבהיר כי אנו מצויים בשלב של בקשה להארכת מעצר כאשר האפשרויות לחלופת מעצר נבחנו על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו על מעצרו של העורר על לתום ההליכים ונפסלו על ידיו, ומפנה להחלטתו של בית משפט זה (השופט י' עמית ) בבש"פ 8710/12, מיום 6.12.2012, לפיה אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר נוכח מסוכנותו הרבה. נטען כי המשיב לא הצביע על כל שינוי שחל במצבו וכי עיקר העיכוב בהתקדמות המשפט נבע מבקשות מטעם בא כוחו, וכי נקבעו מועדים תכופים לשמיעת ההוכחות בתיק.

טענות המשיב

8.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד אורי בר-משה – מבקש להתחשב בנסיבותיו האישיות ובחלקו בביצוע המעשים. המשיב גורס כי במהלך האירוע מושא כתב האישום הוא פעל ככל הניתן לשם מיתון הסיטואציה. כך, לטענתו, הוא ריסן את אחיו בעת שהלה תקף את המלצר, פרק את הנשק לשם הוצאת התחמושת בטרם העליה למונית, זרק הנשקים מחלון המונית ועוד. המשיב מכחיש חלק מהמעשים המיוחסים לו, ובהם הצמדת האקדח לראשו של הקצין ואיומים עליו ועל השוטרת, אך אינו מכחיש שירה באוויר לאחר שהניידת הגיעה למקום האירוע. המשיב טוען כי חלקו באירוע היה משני בלבד ועיקר אחריותו מוסקת מהיותו מבצע בצוותא של העבירות. כמו כן טוען המשיב כי הוא נטל חלק באירוע בהשפעת אחיו, שהיה עבריין מורשע, וכי אחיו הוא שיזם וקידם את ביצוע העבירות מושא כתב האישום.

המשיב מצביע עוד על עברו הנקי, שירותו הצבאי ביחידה קרבית, החרטה שהביע באופן ספונטאני, התנהלותו החיובית במהלך המעצר, ומבקש להתחשב בכך שאחיו נהרג בעת ביצוע האירועים ובנסיבות חייו הקשות. המשיב מתאר עוד את הקושי הכרוך בשהותו במעצר וטוען כי הוא זקוק לטיפול פסיכולוגי וכי נכון להיום הוא אינו יכול לקבל טיפול זה במסגרת מעצרו. המשיב מוסיף כי לאור העובדה שהליך ההוכחות יחל רק בחודש ספטמבר – דהיינו בעוד למעלה משלושה חודשים – יהיה צורך בהארכה נוספת של מעצרו עוד קודם לתחילתו של שלב זה. על כן, עותר המשיב לשחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים ובפיקוח המפקחים שנבדקו, ובפרט בפיקוחו של אחיו, רווק כבן 27, שהינו רס"ן בצה"ל וסטודנט למשפטים ולמנהל עסקים, אשר הביע את נכונות והסכמתו לשמש כמפקח עבור אחיו, לרבות בדיון שנערך לפני, ואף ציין כי מפקדיו אישרו לו ליטול חופשה לכל פרק זמן שיידרש לצורך זה.

המשיב עצמו סיפר על הקושי שלו לשהות במעצר ועל כך שחרף בקשותיו לא התאפשר לו לקבל טיפול פסיכולוגי לו הוא זקוק. כן הודה המשיב בטעותו וביקש להתחיל בתהליך שיקומי.

דיון והכרעה

9 .

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, והאזנתי להשלמת טיעון מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב להתקבל.

10.

כידוע, בבוא בית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לערוך איזון בין ערכים מתחרים, כאשר מן העבר האחד ניצבת הפגיעה בחירות הנאשם, אשר נהנה מחזקת החפות, ומן העבר השני ניצב האינטרס בהגנה על שלום הציבור ובניהול תקין של הליכי המשפט. כפי שהוסבר לא אחת בפסיקתו של בית משפט, הגם שהנחת המוצא של חוק המעצרים הינה כי נאשם שמשפטו טרם הסתיים ומצוי במעצר מזה תשעה חודשים לא יוותר במעצר, מסמיך החוק את בית משפט זה להורות על הארכת מעצרו של הנאשם לתקופה מוגבלת של תשעים ימים, ובמידת הצורך לשוב ולעשות כן, וזאת מתוך ההכרה בכך שלעתים באיזון שבין הערכים המתחרים, תהא ידם של האחרונים על העליונה. עם זאת, נוכח נקודת המוצא העקרונית שמתווה חוק המעצרים, יצאה מבית משפט זה ההלכה לפיה ככלל, ככל שמתמשך מעצרו של נאשם, כך נעה נקודת האיזון לכיוון ההגנה על חירותו ומטה את הכף לכיוון שחרורו. במסגרת בחינת המשך מעצרו של נאשם, על בית המשפט להתחשב בין היתר במידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, בשים לב לעברו הפלילי ולחומרת המעשים המיוחסים לו; החשש מפני הימלטותו של הנאשם ושיבוש הליכי המשפט וכן בקצב התקדמות המשפט והצפי להימשכותו [ראו למשל: בש"פ 1149/13 מדינת ישראל נ' קארוט פיסקה 6 (18.2.2013) והאסמכתאות שם; בש"פ 8437/12 מדינת ישראל נ' פלוני פיסקה 7 (2.12.2012); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני פיסקה 15 (25.1.2012)].

11.

בנסיבות העניין, עסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, כאשר קשה לחלוק על כך כי המסוכנות הנשקפת ממנו, ואשר מקימה בעניינו את עילת המעצר, הינה ברף הגבוה, בשים לב לטיב העבירות המיוחסות לו ולנסיבות ביצוען.

המשיב טען לפני כי הוא נטל חלק משני בביצוע העבירות המיוחסות לו, ואף ניסה למתן את אחיו במהלך האירוע ולמזער את הפגיעה באזרחים חפים מפשע ובשוטרים שנקלעו לאירוע. עם כל הכבוד, טענות אלה אינן יכולות לסייע למשיב. כאמור המשיב אינו חולק על עצם מעורבותו בביצוע העבירות המיוחסות לו ועל קיומן של ראיות לכאורה להוכחתן. אף אם נקבל את טענות המבקש כנכונות, ואיני מביע בעניין זה כל עמדה לכאן או לכאן, התמונה המצטיירת היא עודנה של נטילת חלק פעיל ומשמעותי בביצוע העבירות, אשר כולל בין היתר ביצוע של שוד מזוין שתוכנן היטב מבעוד מועד, השתלטות על ניידת משטרה תוך איומים בנשק חם, חטיפה של מונית על הנוסעת שבה, הימלטות פרועה ברחבי העיר במהלכה בוצע ירי לעבר כוחות המשטרה. האירועים מושא כתב האישום חריגים ובולטים בחומרתם ובמידת הסכנה הנשקפת מהם לעוברי אורח ומעידים כי מן המשיב אכן נשקפת מסוכנות רבה וכי אין לו כל מורא מפני החוק. בנסיבות אלה, אין לראות במשיב כמי שאך "נקלע" לסיטואציה וכל פועלו במהלכה היה בניסיון "למזער נזקים" כפי שניסה לטעון בא כוחו.

כמו כן, כפי שציינה המשיבה, הגם ששמיעת ההוכחות בתיק טרם החלה, הרי שהעיכוב נובע בחלקו בשל בקשות דחיה מטעם המשיב, ונקבעו מועדי דיון תכופים להמשך שמיעת התיק החל מחודש ספטמבר הקרוב. יש להניח כי הערכאה הדיונית תעשה מאמצים על מנת לקדם את ההליך העיקרי בתיק בכפוף למגבלות יומנה.

לאור האמור, סבורני כי בנסיבות העניין שלפנינו ובשלב הנוכחי אין להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף לעניין חלופות המעצר שהוצעו על ידי המשיב, כי אלה נמצאו כבלתי מספקות על ידי שירות המבחן, אשר לא בא בהמלצה חיובית בעניינו של המשיב. שירות המבחן ציין כי אין להתעלם מן המוטיבציה שהביעו המפקחים, אך התרשם כי הם לא שקלו לעומק את המשמעות של הצעתם ואת המחיר האישי הכבד הכרוך בה בטווח הקצר ובטווח הארוך. אף מטעם זה אין להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

באשר לנסיבותיו האישיות של העורר, עברו הנקי, שירותו הצבאי, החרטה שהביע ומצבו המשפחתי הקשה, יתכן שיהיה מקום לשקול את אלו בשלבים מאוחרים יותר של ההליך, אולם נכון לשלב הנוכחי, ולאור האמור לעיל, אין בהן כדי לשנות ממסקנתי.

לבסוף, על שירות בתי הסוהר לבחון בכובד ראש את טענת המשיב לפיה הוא נזקק לטיפול פסיכולוגי ולאפשר - במידה ויתברר כי יש ממש בטענה - טיפול הולם, בכפוף למגבלות המתחייבות, במסגרת מעצרו.

12.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.