בש"פ 5355/13 מדינת ישראל נ. הלל טראוב

א.

בקשה להארכת מעצר שנייה של המשיב, וזאת בתשעים ימים, מיום 13.8.13 או עד למתן פסק דין בת"פ 5532/12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים ).

רקע

ב.

כנגד המשיב, יליד 1985, הוגש כתב אישום (ביום 16.8.12) המייחס לו עבירה

של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), שתי עבירות של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק, עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335 לחוק, עבירות נשק לפי סעיף 144(א) רישא וסעיף 144(ב) רישא לחוק, עבירה של ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק, עבירה של חטיפת אדם לפי סעיף 369 לחוק, עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק ועבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק .

עובדות כתב האישום פורטו בהרחבה בהחלטותיהם של השופט י' דנציגר (מיום 19.5.13, בש"פ 3468/13) והשופט י' עמית

(מיום 6.12.12, בש"פ 8710/12), ולפיכך יובאו בתמצית. כנטען בכתב האישום, עובר ליום 22.7.12 קשרו המשיב ואחיו המנוח יונתן ע"ה (להלן המנוח ) לשדוד ביחד את כספי הפדיון של מסעדת "קאזה דה ברזיל" באילת (להלן המסעדה ), ולצורך כך הגיעו לאילת, כל אחד בגפו, והצטיידו בין היתר באקדח, סכין מטבח גדולה, אזיקונים, כפפות גומי ועוד. ביום 22.7.12, בסמוך לשעה 01:00, נכנסו השניים למסעדה כשהמשיב חמוש באקדח, המנוח מצויד בסכין, ושניהם רעולי פנים ועטויים בגדים ארוכים וכפפות. בהיכנסם למסעדה נתקלו השניים באחראי המשמרת ובארבעה עובדים, ואיימו עליהם בנשק לשכב על הרצפה, ולאחר מכן הורו לעובדים להיכנס למקרר התעשייתי וסגרו עליהם את דלת המקרר. ביני לביני, מלצר נוסף שטעה לחשוב שמדובר בבדיחה, ולכן לא נענה להנחיה לשכב על הרצפה, הוכה בראשו על-ידי המנוח באמצעות קת הסכין, דבר שגרם לו חתך שהצריך תפרים וחבישה. המלצר הצליח להימלט אל הגג ולהזמין את המשטרה למקום. נטען, כי לאורך האירוע, המנוח השגיח על דלת המקרר, בעוד המשיב כופה באיומי אקדח על אחראי המשמרת לרוקן את תכולת הקופה והכספת לתיק. בסך הכל, שדדו העורר והמנוח 74,131 ש"ח.

עוד נטען, כי בצאתם מהמסעדה, הבחינו השניים בניידת משטרה ובה קצין ושוטרת. המשיב ירה ירייה באויר, והשניים השתלטו על השוטרים באיומי אקדח וסכין, כך שנטלו את נשקם האישי ואת מפתחות הניידת, על מנת למנוע מרדף אחריהם. כן נטען, כי למקום הגיעו שני מאבטחים ממלון סמוך, אשר התרחקו מהמקום לאחר שהמשיב והמנוח איימו עליהם בנשקיהם. עוד נטען, כי בשלב זה השתלטו השניים על מונית שנקרתה למקום, ובה נהג ותיירת. המשיב התיישב במושב שלצד הנהג, בעוד המנוח יושב במושב האחורי לצד התיירת, והכול תחת איומי אקדח מצד שניהם. במהלך הנסיעה דלקו אחרי המונית ניידת משטרה ושני רכבי משטרה סמויים, והתנהל מרדף ברחובות העיר אילת, ירי מכיוון המונית למכוניות המשטרה. בשלב מסוים, השליך המשיב מחלון המונית את אקדחה האישי של השוטרת, שהמנוח נטל קודם לכן, בשל מעצור באקדח. ירי לעבר גלגלי המונית הביא לעצירתה, אז יצא ממנה המנוח תוך שהוא פותח בירי לעבר השוטרים, אלה חששו לחייהם, השיבו באש והרגו את המנוח. המשיב יצא מהמונית בידיים מושטות, נשכב על הארץ ונעצר.

הליכי המעצר

ג.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים (ביום 16.8.12, מ"ת 5533-08-12). בדיון מיום 28.11.12 לא חלקו באי כוחו של המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקשו לבחון את שחרורו לחלופת מעצר בבית אחיו המשרת כקצין בצה"ל. בית המשפט המחוזי (השופט מ' לוי )

הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אולם ציין כי "ספק אם יהא מקום להסתפק בחלופת מעצר בעניינו של המשיב".

ד.

תסקיר המעצר שהוגש ביום 22.10.12 תיאר את נסיבות חייו הקשות של המשיב, יתום מאב, שנהג כלפיו וכלפי אימו, המשותקת חלקית בעקבות תאונת דרכים, באלימות. כן צוין הקושי הרגשי שחווה המשיב הנובע מכך שחזה במות אחיו ומהנסיבות שהובילו למעצר. שירות המבחן התרשם כי לאורך חייו שאף העורר לנהל אורח חיים נורמטיבי, אולם גילה חוסר יציבות בצמתים שונים בחייו, ופעל שלא כחוק. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות התנהגותו העבריינית, בין היתר, בשל דפוסי אישיותו, וכי אין המפקחים המוצעים יכולים לאיין את סיכון זה. לפיכך, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

ה.

ביום 1.11.12 הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין, כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על רמת מסוכנות גבוהה, וכי נוסף על עילת המסוכנות קיים חשש מובנה להימלטות המשיב מהליכי משפט, שכן אם יורשע צפוי לו עונש מאסר משמעותי. כן צוינה התרשמותו השלילית של שירות המבחן מהמשיב, כמו גם התרשמותו כי המפקחים המוצעים אינם מהווים עבורו דמויות מציבות גבולות. בית המשפט קבע, כי "בשים לב לאופי העבירות, נסיבות ביצוען, חומרתן, וכן רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיב, לא שוכנעתי שיש בחלופות שהוצגו כדי להשיג את תכלית המעצר".

ו.

ערר שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה (בש"פ 8710/12), נדחה ביום 6.12.12 בהחלטתו של השופט י' עמית . הוטעם כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים חזקת מסוכנות אשר מתעצמת מספר מונים נוכח נסיבות המקרה, וכי האופן שבו התנהל המשיב במהלך האירוע מעיד כי אין לו מורא מהחוק. בית המשפט קבע, כי "נסיבות המקרה מדברות בעד עצמן ומעידות על כך שחלופת מעצר לא תסכון, וספק אם היה מקום מלכתחילה לבחון חלופות ספציפיות. על אחת כמה וכמה משניתן תסקיר שירות מבחן שלא בא בהמלצה לגבי העורר ושלל את חלופות המעצר שהוצעו על ידו".

ז.

בהחלטתו של השופט י' דנציגר מיום 19.5.13 בבש"פ 3468/13 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 16.5.13. הוטעם כי "האירועים מושא כתב האישום חריגים ובולטים בחומרתם ובמידת הסכנה הנשקפת מהם לעוברי אורח ומעידים כי מן המשיב אכן נשקפת מסוכנות רבה וכי אין לו כל מורא מפני החוק. בנסיבות אלה, אין לראות במשיב כמי שאך 'נקלע' לסיטואציה וכל פועלו במהלכה היה בניסיון 'למזער נזקים' כפי שניסה לטעון בא כוחו". צוין, כי "הגם ששמיעת ההוכחות בתיק טרם החלה, הרי שהעיכוב נובע בחלקו בשל בקשות דחייה מטעם המשיב, ונקבעו מועדי דיון תכופים להמשך שמיעת התיק החל מחודש ספטמבר". בבחינת למעלה מן הצורך, צוין כי החלופות שהוצעו על-ידי המשיב, נמצאו כבלתי מספקות על-ידי שירות המבחן, ואף מטעם זה אין להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

ההליכים בתיק העיקרי

ח.

נכון ליום זה, נשמעה עדותה המוקדמת של התיירת ביום 7.8.12, וכן נערכה הקראה של כתב האישום ביום 28.8.12. ביום 28.5.13 הגיש בא כוחו של המשיב את תשובתו לכתב האישום, וכן את טענותיו לעניין משפט הזוטא, וזאת לאחר דחיות רבות שניתנו הן מטעמי בית משפט (בימים 28.11.12, 14.12.12 ו-11.3.13) והן לבקשתו של בא כוח המשיב, לשם העתקת חומר החקירה (בימים 4.9.12, 20.9.12 ו-25.10.12), בשל מחלה (ביום 25.11.12) ולצורך הידברות עם המבקשת והמתנה לחקירת מח"ש בפרשה (בימים 26.12.12 ו-17.2.13). משפט הזוטא בתיק עתיד להתקיים בימים 2.9.13 ו-3.9.13, וכן קבועים עשרה מועדי הוכחות נוספים, רובם בתקופת ההארכה ושלושה לאחריה.

הבקשה והדיון

ט.

בבקשה (מיום 30.7.13) נטען, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מחומרתם החריגה של מעשיו, וכי לא תסכון למשיב כל חלופת מעצר שהיא. צוין, כי העיכובים בתיק נובעים מבקשות דחייה רבות שהוגשו מטעם ההגנה, וכי בשלב זה נקבעו לא מעט ישיבות הוכחות שתחילתן בחודש ספטמבר הקרוב, וזאת נוכח יומנו העמוס של בית משפט קמא. לאור כל אלה, נטען, כי בנסיבות המקרה אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב.

י.

בדיון ציינה עו"ד שגב, כי כבר אז ידוע היה שדיוני ההוכחות יחלו בספטמבר 2013, והשינוי שחל הוא תוספת 9 מועדי הוכחות בתקופת ההארכה, וכי יש להניח שהמשפט יתקדם משמעותית. עוד הטעימה את מסוכנות המשיב, כעולה מן הפרשה ואף מן התסקיר, והחשש להימלטות.

יא.

עו"ד גורמן טענה למשיב כי התסקיר מאשתקד אינו רלבנטי עוד, שכן כיום סיים האח הבכור לימודי משפטים והוא פנוי לפיקוח. גם אם מדובר בעבירות מסוכנות, למשיב עבר נקי והתנהגותו במעצר ראויה, ומנגד אינו מקבל את הטיפול הפסיכולוגי הנחוץ לו, שיוכל לקבלו

בחוץ אם ישוחרר לחלופה. נתבקש תסקיר מחודש, כדי לבחון האם אכן מסוכן המשיב לציבור. לשאלתי נטען, כי לא כל הדחיות עד הנה היו בעטיה של ההגנה, שגם קיבלה חומר באיחור.

הכרעה

יב.

עיקר תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, כפי שנאמר אין ספור פעמים, הוא בחינת התנהלותו של המשפט בערכאה הדיונית. כמובן, חלוף הזמן מצריך גם בחינה באשר להשפעתו ככזה על קיום עילות המעצר, אף כי מקומה מכלול הרגיל של בחינה זו הוא בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים. מכלול זה מוכתר לא אחת כשאלה "אם נעה נקודת האיזון".

יג.

בנידון דידן מצוי המשיב במעצר מאז 22.7.12, קרי, למעלה משנה; הוא עצור עד תום ההליכים, לאחר התסקיר והכרעת בית המשפט המחוזי, מאז 1.11.12 ומעצרו הוארך הארכה ראשונה ב-19.5.13. הדחיות בתיק העיקרי נבעו הן מבקשות הצדדים (ההגנה במיוחד), הן (פעם אחת) מטעמי בית המשפט. כך או אחרת, יש להצר על כך שהמשפט מתחיל במהות רק כתום למעלה משנה.

יד.

על המסוכנות היתרה העולה מן הפרשה העגומה אין באמת חולק, וכפי שכתב חברי השופט דנציגר בהחלטתו מ-19.5.13, היא ברף הגבוה; עסקינן בשוד מתוכנן קיצוני, השתלטות על ניידת, חטיפת מונית, הימלטות פרועה במרדף עירוני – ואחיו ע"ה של המשיב גם קיפח את חייו, בטרגדיה שהמיט ככל הנראה על עצמו. המסוכנות חמורה, שלא לומר זועקת. אכן, עיינתי בתסקיר מיום 16.10.12, המתאר-כאמור-רקע משפחתי קשה, שנקודת האור בו היא בעיקר שירותו הצבאי של המשיב, וכן ישנו אח שהגיע לדרגת קצונה משמעותית ומנהל אורח חיים נורמטיבי, המבקש לפקח. התסקיר בחן את אישיותו של המשיב ואת המפקחים המוצעים ובשקלול לא המליץ על שחרור בערובה.

טו.

במישור הדיוני, גם אם הדברים התנהלו בקצב פחות ממשביע רצון (לאו דווקא בשל בית המשפט), הנה הדיונים הלא מעטים הקבועים עתה נותנים תקוה להתקדמות טובה במשפט, ולטעמי בשל הזמן הרב שחלף יש מקום כי הצדדים יפנו לעיבוי לוח הזמנים, מה גם שכאמור שלוש ישיבות קבועות אל מעבר להארכה הנוכחית. במישור המהותי, מסופקני אם ניתן לומר כי נקודת האיזון השתנתה. ואולם, סבורני כי לקראת ההארכה הבאה והבקשה שתוגש, ומטבע הדברים תוגש, יש מקום כי בית משפט זה יקבל תסקיר עדכני, כדי לעמוד על תמונת המשיב במלואה לאחר שנה ורבע במעצר, בטרם יכריע. המשמעות היא כי עד 31.10.13 יוגש תסקיר משלים. הדברים מטרתם לסייע לבית משפט זה בשקלו את ההארכה הבאה, אך בפירוש מוטעם בזה הכלל הידוע, כי אין בתסקיר כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט, וכן אדגיש כי אין בכך כדי לומר שלדעתי יש מקום לשחרר לחלופה באותו מועד.

הדברים ייבחנו לגופם.

טז.

הבקשה מתקבלת בנתון לאמור, והמעצר מוארך בתשעים יום מ-13.8.13.