בש"פ 8710/12 הלל טראוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו-טהה) בתיק מ"ת 5533-12 מיום 1.11.2012, לפיו הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החסד"פ ).

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שתי עבירות של שוד מזוין, עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירות נשק, ירי באזור מגורים, חטיפת אדם, איומים והחזקת אגרופן וסכין שלא כדין, לפי סעיפים 499(א)(1), 402(ב), 334 ו-335, 144(א) רישא ו-(ב) רישא, 340א, 369, 192 ו-186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה.

2.

עובדות כתב האישום מגוללות עלילה שכאילו נלקחה מסרט פעולה. העורר ואחיו המנוח (להלן: המנוח ) תכננו לשדוד ביחד את מסעדת "קאזה דה ברזיל" באילת (להלן: המסעדה ), ולצורך כך הצטיידו באקדח שאותו החזיק העורר, סכין מטבח ארוכה בה אחז המנוח ואזיקונים. ביום 22.7.2012, בסמוך לשעה 01:00, נכנסו השניים למסעדה כשהם חמושים באקדח, רעולי פנים, ועטויים בגדים ארוכים וכפפות. בהיכנסם למסעדה נתקלו השניים באחראי המשמרת ובארבעה עובדים (להלן: ארבעת העובדים ) ואיימו עליהם בנשק לשכב על הרצפה, כשהעורר דורך את האקדח בו אחז מול פניהם של העובדים כדי להראות את רצינות האיום. מלצר נוסף ששהה במקום (להלן: המלצר ), טעה לחשוב כי מדובר בבדיחה, ולכן לא נענה להנחייה לשכב על הרצפה. בתגובה, המנוח הכה בראשו של המלצר באמצעות קת הסכין, וגרם לו לחתך שהצריך תפרים וחבישה. השניים עזבו את המלצר כשהוא שותת דם, איתרו במקום ארבעה עובדי ניקיון זרים, והורו להם באיומי הסכין והאקדח להרים ידיים. ביני לביני, המלצר הצליח לחמוק אל הגג ולהזמין את המשטרה למקום.

ביני לביני, פנו השניים אל אחראי המשמרת וארבעת העובדים וביררו מי מביניהם הוא אחראי המשמרת. לאחר שהזדהה, הורו השודדים לארבעת העובדים להיכנס למקרר תעשייתי ליד חדר הקצבייה במסעדה, וסגרו עליהם את דלת המקרר. המנוח נותר לשמור ולאיים על ארבעת העובדים שבמקרר, ובינתיים, כיוון העורר את האקדח לראשו של אחראי המשמרת, והורה לו להוביל אותו לקופת המסעדה ולכספת, ובהמשך הצמיד את האקדח לראשו של אחראי המשמרת והורה לו לפתוח את הקופה והכספת, להוציא את הכסף ולהכניסו לתיק. אחראי המשמרת עשה כדרישת העורר, ולאחר מכן הוליך אותו העורר אל המקרר בו שהו ארבעת העובדים. בסך הכול, שדדו העורר והמנוח 74,131 ₪ מהקופה והכספת.

כשעזבו השניים את המסעדה, הבחינו בניידת המשטרה שהוזעקה למקום, ובה ישבו קצין ושוטרת. העורר ירה באוויר ולאחר מכן פתח את דלת הניידת, הצמיד לראשו של הקצין את האקדח נטל ממנו את אקדחו האישי. במקביל, המנוח נטל מהשוטרת, באיומי סכין שהצמיד לפניה, את אקדחה האישי, והשניים אילצו את השוטרת והקצין לצאת מהניידת ולשכב על הכביש בסמוך לניידת, לא לפני שנטלו את מפתחות הניידת.

בינתיים, נזעקו למקום שני מאבטחים ממלון הסמוך למקום, והשניים איימו באקדחים על המאבטחים, ואלו התרחקו מהמקום.

לאחר מכן, נקרתה למקום מונית ובה נהג ותיירת. השניים רצו לעבר המונית כשהם מכוונים אליה את אקדחיהם, ואילצו את נהג המונית לעצור. השניים נכנסו למונית, העורר התיישב במושב הקדמי, כיוון אקדח לראשו של נהג המונית והורה לו לנסוע, בעוד המנוח יושב במושב האחורי ליד התיירת כשהוא אוחז בידה ומכוון אליה אקדח. במהלך הנסיעה דלקו אחרי המונית ניידת משטרה ושני רכבי משטרה סמויים שהוזעקו למקום. במהלך המרדף, שהתנהל ברחובות העיר אילת, נורו מתוך המונית יריות לעבר רכבי המשטרה. בשלב כלשהו, השליך העורר מחלון המונית את אקדחה האישי של השוטרת, שהמנוח נטל קודם לכן, בשל מעצור באקדח. אחד השוטרים ירה לעבר גלגלי המונית שנעצרה, המנוח יצא מהמונית

ופתח בירי, והשוטרים השיבו באש והרגו את המנוח (לטענת הסניגור הנסיבות המדוייקות של מות המנוח נבחנות כעת בחקירת מח"ש). לאחר מכן יצא העורר מהמונית בידיים מושטות, נשכב על הארץ ונעצר על ידי השוטרים.

3.

ביום 16.8.2012 הוגש כתב אישום נגד העורר, ו בד בבד הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. הצדדים לא נחלקו כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר. כב' השופט מ' לוי הורה בהחלטתו מיום 28.8.2012 על עריכת תסקיר שירות מבחן. התסקיר הצביע על נסיבות אישיות קשות של העורר, יתום מאב ובן לאם שעברה תאונת דרכים קשה שהותירה אותה משותקת חלקית. בתסקיר צויין הקושי הרגשי שחווה העורר, הנובע ממות אחיו נגד עיניו ומהנסיבות שהובילו למעצרו. שירות המבחן התרשם כי לאורך חייו שאף העורר לנהל אורח חיים נורמטיבי, אולם בנקודות שונות גילה חוסר יציבות, ופעל בניגוד לחוק. בשל דפוסי אישיותו, נקבע כי קיים סיכון להישנות התנהגותו העבריינית, סיכון שהמפקחים המוצעים על ידי העורר אינם יכולים לאיין. לאור זאת, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרורו לחלופת מעצר.

4.

בית משפט קמא עמד על חומרת העבירות המיוחסות לעורר, המצביעות על רמת מסוכנות גבוהה לציבור. נוסף לעילת המסוכנות המובהקת, הצביע בית המשפט על החשש להימלטות מהליכי משפט, שכן אם המשיב יורשע במיוחס לו, הוא צפוי לעונש חמור. לכך יש להוסיף כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לאור זאת, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שלפניי.

5.

העורר טען כי הוא נעדר עבר פלילי, ותולדות חייו מלמדות על התנהגות נורמטיבית: העורר גדל בבית שניהל אורח חיים חרדי, סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא ובמהלך שירותו סיכל פיגוע וזכה לצל"ש, עבד במשך חמש שנים בחברת netvision , ולמד במכינה קדם אקדמית. באשר לאירועים נשוא כתב האישום, טען העורר כי הוא אך "נגרר" אחר אחיו המנוח שהיה ה"מוח" מאחורי תכנון וביצוע העבירה, בעוד העורר היה הגורם הממתן שמנע את הסלמת האירועים המתוארים לעיל. במצבו הנוכחי, הוא עומד בצומת דרכים בין דרך עבריינית לבין דרך הישר, וההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים, עלולה למנוע ממנו לקבל את הטיפול לו הוא זקוק, וחלילה למנוע ממנו להשתקם ולחזור למוטב.

כן סבור העורר, כי שגה בית המשפט כאשר נמנע מלשחרר את העורר לחלופה שהוצעה, ואפילו לא שקל את המפקח המוצע שהוא אחיו הבכור של העורר, רב סרן המשרת כמ"פ ולומד כיום משפטים, המנהל אורח חיים נורמטיבי ומשמש לעורר דמות אב. לטענת העורר, ניתן לאיין בנקל את הבעיות עליהן הצביע שירות המבחן בחלופות המעצר שהוצעו, ויש ליתן את הדעת לאפשרויות הנוספות להגברת הפיקוח על העורר במקום מעצר עד תום ההליכים. למצער, שגה בית המשפט כאשר נמנע מלשלוח את העורר לתסקיר משלים על מנת שיבחן את שחרורו בתנאים הנוספים שהוצעו.

6.

הארכתי בתיאור עובדות המקרה, על מנת לקצר בדברים בבואי לדחות את הערר.

המקרה הוא אכן טרגי, נוכח העובדה שאחיו של העורר נורה ונהרג נגד עיניו. לעורר אין עבר פלילי, ועד להסתבכותו הנוכחית ניהל חיים נורמטיביים. דא עקא, שהמעשים המיוחסים לעורר מקימים חזקת מסוכנות אשר מתעצמת כפל מונים נוכח נסיבות האירוע. צא ולמד כי העורר ביצע שוד מזוין בצוותא, הוא שהחזיק באקדח בעת השוד ובמהלך האירועים אף הצמיד את האקדח לראשם של אלו שנקלעו בדרכו. כל דרך התנהלותו של העורר במהלך ביצוע השוד מעידה על כך שאין מורא החוק ואין מורא השוטרים עליו, ואזכיר כי מדובר בירי בעיבורה של עיר תוך הימלטות מרכבי משטרה ויצירת סיכון של ממש לחייהם של עוברי אורח. נסיבות המקרה מדברות בעד עצמן ומעידות על כך שחלופת מעצר לא תסכון, וספק אם היה מקום מלכתחילה לבחון חלופות ספציפיות. על אחת כמה וכמה משניתן תסקיר שירות מבחן שלא בא בהמלצה לגבי העורר ושלל את חלופות המעצר שהוצעו על ידו.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.