בש"פ 4054/13 גפן פטר נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.5.13 (כב' השופט ר' שפירא), בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

רקע עובדתי

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות רצח לפי סעיף 300(א)(2) ו-(3) לחוק העונשין תשל"ז 1977 ועבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

2.

כתב האישום מיחס לעורר החלטה לשדוד ולהמית את דודתה של אשתו אסתר דזינזיחושווילי המנוחה ז"ל שהתגוררה בגפה בדירה בנהרייה. על פי עובדות כתב האישום, הגיע המשיב לדירתה של המנוחה ביום 28.2.12 בשעה 18:30, תקף את המנוחה, ותוך שהיא מנסה להיאבק בו הפילה ארצה וחנק אותה על ידי כך שחסם את דרכי נשימתה. בהשאירו אותה על ריצפת הדירה, החל לחפש בדירה תכשיטי זהב אותם גנב והסתלק מהדירה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד העורר בקשה למעצרו עד תום ההליכים, בטענה כי יש ראיות לכאורה לבסיס אשמתו ובהן ריאות פורנזיות (דנ"א) שנמצאו בזירת הרצח התואמות לדנ"א של המשיב, בנוסף למחקרי התקשורת המצביעים על הימצאותו סמוך לזירת האירוע ביום הרצח ובסמוך לו וראיות נוספות.

ההלכים בבית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועיין בחומר הראיות, מצא שקימת תשתית ראיתית לכאורית טובה לצורך הוכחת כתב האישום וכפועל יוצא מכך גם קימות עילות למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

מסקנתו של בית המשפט המחוזי נשענת על שני אדנים עיקריים: האחד, המצאות פרופיל גנטי של המשיב בזירת הרצח והשני, איכון מכשיר הטלפן של המשיב בזמן הרצח באזור מגוריה של המנוחה בנהרייה.

הפרופיל הגנטי של המשיב נלקח מבדלי סיגריות שנתפסו במסגרת מעקב סמוי אחריו, תאם את הפרופיל הגנטי של התערובת שנמצא מתחת לציפורניה של המנוחה. בנוסף נמצאה התאמה בין הדנ"א שנמצא על הסיגריות של המשיב לבין הדנ"א שנמצא על ידית המשקפיים שנמצאה סמוך לגופתה של המנוחה. עוד נמצא כי הדנ"א של המשיב תואם לדנ"א שנמצא בטיפת דם שנמצאה סמוך לגופת המנוחה. זאת על פי שתי חוות דעת של פרופ' מאיר פרוינד מהמכון לרפואה משפטית (חוות דעת מיום 27.1.13 ומיום 19.2.13).

עוד קבע בית המשפט כי על פי חומר הראיות בתיק נראה כי הטלפון הנייד של המשיב מאוכן בחיפה בשעה 17:18 ובשעה 18:35, הוא אוכן בצומת כברי, סמוך לנהרייה, עת התקשר לאשתו. לאחר מכן בשעה 19:42 מאוכן הפלאפון שוב בחיפה, ובשעה 20:28 הוא אוכן במכמורת. בשעות הבוקר אוכן המשיב באזור מגוריו – בנתניה. כאשר חזר לביתו כשהוא שרוט בפניו ומצחו, סיפר כי רב עם בן מעוטים במגרש החניה.

בית משפט המחוזי קבע כי הראיות האובייקטיביות של הדנ"א ואיכוני הפלאפון "מספיקות על מנת לקשור באופן לכאורי את המשיב לזירת הרצח. בנוסף לראיות נוספות שפורטו בטיעוני המאשימה ומחזקות את קביעותיו של בית המשפט. לשיטתו של בית המשפט הדיון בקבילותן ומשקלן של הראיות מקומן בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר. כמו גם השאלה האם דרושה הסכמה לאיסוף דנ"א שהושארו במרחב ציבורי. עם זאת קבע כי משהסכים המערער לנטילת דגמת הדנ"א שלו הרי שהוא מנוע מלהגיד כי ראית הדנ"א בלתי קבילה.

בית המשפט פסק כי "המתת ושוד אישה מבוגרת המתגוררת בגפה תוך שהיא נאלצת להיאבק בשארית כוחה על חייה הכול למטרת בצע כסף – מעידות על מסוכנות גבוהה ביותר".

5.

עדי התביעה הינם בני משפחה ומשום כך סבר בית המשפט המחוזי כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות של העורר במיוחד כעת משהוגש כתב אישום נגד העורר. בית המשפט לא ראה לנכון לשלוח את המשיב לתסקיר, מאחר שכן שלהערכתו מדובר במסוכנות גבוהה, ולא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. כאמור בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפני.

6.

טענות הצדדים

בא כוח העורר טען כל שניתן כדי לשכנע שיש לשחררו לחלופת מעצר, הוא מיקד טיעונו בנסיבותיו האישיות של העורר בהיותו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, בעל משפחה, ספורטאי מצטיין שכול שמיחס לו כתב אישום מסתכם ב-24 דקות שלא קדם להן תכנון. למערער אין פרופיל של אדם מסוכן. לשיטתו בית המשפט ביסס את מסקנתו על חומרת העבירה. בא כוח העורר סבור כי שגה בית המשפט כאשר נמנע מלשחרר העורר לחלופת מעצר וכי סרב לשלוח את המשיב לתסקיר מעצר.

לשיטתו המערער נכנס לאותם מקרים חריגים עליהם הצביע הפסיקה בהם למרות היות החשדות חמורים ביותר שוחררו נאשמים לחלופת מעצר, גם במקרים של ביצוע עבירות חמורות קימת חובה שבדין לבחון חלופת מעצר, לכן ומבלי לקבוע מסמרות, מבקש הוא לשלוח את המערער לתסקיר מעצר. המערער כפר באשמה, הדיון בבית המשפט המחוזי נקבע לשני מועדים בתחילת חודש יולי.

7.

באת כוח המאשימה מתנגדת לתסקיר ולחלופת מעצר. כל הנסיבות היו בפני בית המשפט המחוזי שמצא באיזון הכולל שיש לעצור את המשיב עד תום ההליכים. המשיב נסע מביתו בנתניה לנהרייה לבית הדודה של אשתו. חוות הדעת של מז"פ מצביעה על הרס הבית וחוות הדעת הרפואית מצביעה על החנק שביצע בה במו ידיו. היה כאן תכנון מראש נסיעה למרחוק וביצוע המעשה. קשה לחשוב לטעמה על חלופה שעשויה להתקבל. באת כוח המאשימה מציגה בש"פ 8710/12 לדבריה בנסיבות דומות כאן דחה בית המשפט בקשה לשחרור לחלופה.

8.

שמעתי גם את באת כוח משפחת הקרבן המתנגדת לשחרורו של המערער. בתה של המנוחה נזקקה לטיפול נפשי לאחר האירוע האכזרי בו קיפחה אמה את חייה, ילדיה מצויים במשבר קשה מאז הארוע והמשפחה נמצאת כיום במצב של איסוף השברים.

דיון והכרעה

9.

צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי במבט רחב על מכלול מרכיבי הראיות, כי התשתית הראיתית כפי שפורטה, עוברת את הרף הנדרש לצורך קיום התנאי הראיתי להוכחת מעורבותו הלכאורית של העורר במעשי רצח ושוד המנוחה.

העורר כפר במשטרה במיוחס לו וכופר גם היום ובהעדר הסבר או תאור אחר של האירועים התמונה המתקבלת מן הראיות שבידי המאשימה היא קשה וחמורה ביותר על פיה, אישה מבוגרת, ערירית נמצאת בביתה שאמור להיות מבצרה כאשר לפתע הגיע קרוב משפחה, בעלה של אחייניתה ובדם קר החל לחנוק אותה ולמרות שניסתה להתנגד, לא הצליחה למנוע את מעשה החנק שנמשך עד שהביא למותה והיא נפלה מחוסרת חיים לרצפה. נסיבות המקרה חמורות ביותר ומדברות בעד עצמן. אמנם לעורר אין עבר פלילי ועד לאירוע בו סיבך את עצמו הוא ניהל חיים נורמטיביים, עם זאת, לא יכול להיות ספק שהמעשים המיוחסים לו מקימים חזקת מסוכנות המתעצמת נוכח נסיבות האירוע.

הראיות לכאורה כנגד העורר, מצביעות על מעורבותו בביצוע רצח ושוד בדם קר, אשר תוכנן לכאורה מראש ובוצע באכזריות רבה, כאשר המנוחה מתנגדת ומשאירה סימני שריטות על פניו. נסיבות אלה של קטילת חיי אדם בדם קר פרי תכנון ממניעים של בצע כסף, מצביעות בהצטברותן על מסוכנות העורר ברמה גבוהה. נסיבות אלה אף מעלות חשש לשיבוש הליכי משפט, בפרט כאשר חלק מהעדים הינם קרובי משפחתו ואף חשש להימלטות כאשר מדובר בכתב אישום בעבירות מהחמורות בספר החוקים כשהעונש בצידן הוא מאסר עולם. מעורבות לכאורה בעבירת רצח מהסוג הנדון אינה מתיישבת עם שחרור בחלופה נוכח הסיכון הנשקף מהעורר. מאידך, מדובר באדם צעיר נורמטיבי שאם היה מוסר גירסתו יתכן והתמונה המצטיירת הייתה שונה. ניתן גם לחשוב שהעורר לא ירצה להסתכן כיום בעבירות נוספות כשמתהפכת מעליו להט חרבו של מאסר ממושך.

אודה שהתלבטתי לא מעט בתיק זה ושבתי ובפנייתי לדיני המעצרים על פיהם משבוצעה עבירה חמורה, מאלה המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג) ועבירה שדינה מאסר עולם קמה חזקה כי קימת עילה למעצר בשל החשש שהנאשם יסכן את שלום הציבור, אלא אם יוכיח הנאשם אחרת. עם זאת משקמה העילה למעצר על בית המשפט לשקול בכל מקרה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה כאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק. על בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה למעצר אף כשיש נגד הנאשם ראיות לביסוס האישום. (ר' בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל פד נא(1) תשנ"ז 1997 מע' 526).

אכן, כפי שבית משפט זה ציין לא אחת, רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה שהיא כאמור מהחמורה שבעבירות. אדם שאינו נרתע מלפגוע בחיי אדם קשה להפריך את חזקת המסוכנות הטבועה בו, וקשה לתת בו אמון שיקיים את תנאי השחרור. אדם כזה גם יודע שהוא עשוי לכלות את ימיו בכלא, ומשכך ספק אם יירתע ממעשה גם לא חוקי כדי לשבש ראיות או להימלט מאימת הדין. (ר' בש"פ 2646/97 הנ"ל בע"מ 527).

השאלה כיצד להפיג חששות אלה? באותם מקרים חריגים ונדירים כאשר אנו מבקשים לבחון אם אכן הנאשם שאנו דנים בו אינו בא בגדרם, ראוי בהחלט להיעזר בשרות המבחן שיפרוש בפני בית המשפט הדן בעניין את תמונת המצב לגבי הנאשם משפחתו כמו גם ייבחן את החלופות המוצעות ובית המשפט שבפניו מכלול הנתונים יוכל להחליט אם אכן המקרה שבפניו על אף היותו חריג ונדיר, ראוי ו"ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של האשם פחותה". (ראו בהקשר בש"פ 5353/07 מאור כהן נגד מדינת ישראל (2007) (פורסם בנבו) ר' פסקאות ו(3) – ו(5) והאסמכתאות שם; וכן ראו בש"פ 355/13 פלוני נגד בית הדין הרבני האזורי בתל אביב ואח' (לא פורסם, 26.5.13)).

בענייננו, על בית המשפט לתת דעתו לשאלת המסוכנות החשש לשיבוש והימלטות מאימת הדין אל מול האישום החמור והעונש הקבוע בצדו. זאת יעשה לאחר קבלת תסקירי שירות המבחן שיפרוש בפניו את תמונת המצב בכללותה וייתן דעתו לחלופות המוצעות אל מול הכחשתו הגורפת של העורר. החלופה אם אכן תושג צריכה להיות מוצקה, הרמטית ושאלת האמון צריכה להבחן לעומק אל מול השאלות שהועלו ובטרם החלטת שחרור לחלופה אם בכלל.

התיק יוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי שיבחן את חלופת המעצר נוכח החשדות המיוחסים למערער והשאלות שהוצגו לעיל.