בש"פ 5816/13 מדינת ישראל נ. יוסף חטיב

1.

בפני בקשה (חמישית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להורות על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 12.9.2013, ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 30634-12-11 בבית המשפט המחוזי בנצרת.

2.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום שנסב על אירוע ירי ובגדרו מיוחסות לו עבירת רצח ועבירות נוספות, לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 30634-12-11, סגן הנשיא ת' כתילי והשופטים א' קולה ו- ד' צרפתי ). כתב האישום המקורי נגד המשיב הוגש ביום 18.12.2011, ובהמשך הוגש כנגדו כתב אישום מתוקן ביום 10.10.2012. על פי המתואר בכתב האישום, המשיב חשד כי אדם המוכר לו (להלן: המנוח ) הסגיר את דודו וחברו למשטרה. בעקבות כך, הצטייד המשיב ברובה, וביום 12.9.2011 ארב למנוח קרוב לביתו. כאשר המנוח יצא מן הבית ונכנס לרכבו, יצא המשיב ממסתורו, ניפץ את שמשות הרכב וירה לעבר המנוח 10 יריות אשר גרמו למותו. מיד לאחר מכן, נמלט המשיב מהמקום והשמיד את הנשק והבגדים ששימשו אותו באירוע. בגין אירועים אלה יוחסו למשיב עבירות של רצח (לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )) ; עבירות בנשק (לפי סעיף 144(א) ו-(ב) לחוק העונשין); השמדת ראיות (לפי סעיף 242 לחוק העונשין); וכן שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין).

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 18.12.2011 התקיים דיון ראשון בבקשת המעצר, ובא-כוח המשיב הסכים לבקשה. באותו דיון המשיב אמר כי היה במקום האירוע וירה. נוכח כך קבע בית המשפט קמא כי קיים בסיס ראייתי המאפשר להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. מאז, הוארך מעצרו של המשיב 4 פעמים בבית משפט זה, בהסכמתו, כל פעם ב-90 ימים (בש"פ 5981/12, השופט א' שהם ; בש"פ 8581/12, השופט ח' מלצר ; בש"פ 1455/13, על-ידי; בש"פ 3346/13, השופט א' שהם ).

4.

בעת הזו, מהלך הדיון בתיק העיקרי הגיע לשלבים מתקדמים. ביום 3.7.2013 אף הסתיימה פרשת ההגנה. לאחר מכן, המבקשת הגישה בקשה כי תינתן לה שהות לצורך הגשת חוות דעת נגדית לעדותו של אחד מעדי ההגנה של המשיב כעדות הזמה. בית המשפט קמא קבע כי ביום 12.9.2013 תתקיים ישיבת תזכורת לצורך קביעת מועדים לסיום ההליך.

5.

להשלמת התמונה, יש לציין כי המשיב מרצה כעת עונש מאסר בפועל של 24 חודשים. לדברי באי-כוחו, הוא החל לרצות עונש מאסר זה ביום 7.3.2012.

6.

המבקשת טוענת כי העבירות החמורות המיוחסות למשיב כמו גם עברו הפלילי, מצביעים על מסוכנותו הגבוהה לביטחון הציבור, ומקימים בעניינו עילת מעצר סטטוטורית. המבקשת סבורה כי בשים לב למסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב אין כל חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותו. המבקשת מוסיפה כי התיק העיקרי בעניינו של המשיב נמצא ב"ישורת האחרונה", וכי יש לקוות כי בתקופת ההארכה המבוקשת יתקדם ההליך לקראת סיומו באופן משמעותי.

7.

המשיב מתנגד להארכת מעצרו וסבור כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר "הדוקה". באי-כוחו של המשיב מצביעים על כך שמשפטו מתמשך זה זמן רב, וכי בעת הזו, לאחר שכל הנוגעים בדבר העידו (למעט האפשרות של עדות הזמה מטעם התביעה) אין עוד מקום לכל חשש מפני שיבוש הליכי משפט. בהיבט המסוכנות הם הצביעו על כך שנערכה "סולחה" בין המשפחות הנוגעות בסכסוך שהוביל לאירוע. באי-כוחו של המשיב מוסיפים וטוענים כי במשפט עצמו הביאו עדויות לכך שהמשיב לא ירה את כל עשר היריות לעברו של המנוח, וכי על רקע זה ההגנה חותרת לכך שלא יורשע ברצח. כן טוענים באי-כוחו של המשיב כי במקרים מתאימים נעתר בית משפט זה לבחינתה של חלופת מעצר גם כאשר דובר בנאשמים ברצח (תוך הפנייה, בין היתר לבש"פ 2397/13 תורג'מן נ' מדינת ישראל (8.8.2013); בש"פ 4054/13 גפן נ' מדינת ישראל

(17.6.2013)) ואף דחה בקשות להארכות מעצר של נאשמים ברצח (תוך הפנייה לבש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (2.4.2003)).

8.

בתשובתו, התייחס בא-כוח המבקשת להחלטות שבהן שוחררו לחלופת מעצר אף נאשמים ברצח, וטען כי מקרים אלה שונים בעיקרם מן העניין דנן, שבו מכלול הנסיבות (ובכלל זה ירי ברובה סער) מעידות על מסוכנות ברורה. עוד ציין בא-כוח המבקשת כי ההליך בעניינו של המשיב נמצא ב"ישורת האחרונה", וכי הוא מעריך שההליך יסתיים במהלכה של הארכת המעצר המבוקשת. ביחס לטענות המשיב בדבר השלכותיה של התשתית הראייתית שנפרסה בבית המשפט קמא, טען בא-כוח המבקשת כי טענות אלו מבקשות לתקוף למעשה את התשתית הראייתית העומדת בבסיס ההחלטה להורות על מעצר עד תום ההליכים – ולכן אינן צריכות להיות נדונות בהליך שנסב על הארכת המעצר, אלא במסגרת בקשה לעיון חוזר שתוגש תחילה לבית המשפט המחוזי.

9.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות מסקנתי היא שיש להיענות לבקשה. כידוע, בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, נדרש בית המשפט לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס בהבטחת שלום הציבור וביטחונו ובתקינות ההליך השיפוטי (ראו למשל: בש"פ 3224/12 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק (8.5.2013); בש"פ 2845/13 מדינת ישראל נ' בראנס (21.5.2013)). עוד נקבע בהקשר זה כי ככל שמתארכים ההליכים בעניינו של נאשם ומתארכת תקופת שהותו במעצר נעה נקודת האיזון בין השיקולים האמורים, וגובר משקלה היחסי של זכות הנאשם לחירות ( ראו: בש"פ 3376/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 10 ( 11.5.2010) ; בש"פ 5936/12 מדינת ישראל נ' בן שטרית

(9.8.2012)).

10.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, הגעתי למסקנה כי אף בעת הזו אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וזאת חרף העובדה שההליכים המשפטיים בעניינו עודם נמשכים. מסוכנותו של המשיב – הנלמדת בעיקר, אך לא רק, מחומרתם של המעשים המיוחסים לו – היא ברורה. בשלב זה, אין לומר שהמקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים מיוחדים שבהם ראוי להורות על שחרור של נאשמים בעבירת רצח לחלופת מעצר, החלטה שתיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד (ראו: בש"פ 3344/13 מדינת ישראל נ' קארוט (30.5.2013)). השלב המתקדם שבו מצוי המשפט, לאחר סיומה של פרשת ההגנה, כאמור, תומך אף הוא במסקנה זו.

11.

כמו כן, צודק בא-כוח המבקשת בכך שלטענות הנוגעות ל"כרסום בראיות" יש להניח תשתית עובדתית במסגרת ההליך המתאים לכך. בפניי לא הונחה תשתית כזו (ראו למשל: בש"פ 3897/13 מדינת ישראל נ' פלוני , בפסקה 9 (13.6.2013); בש"פ 7960/13 מדינת ישראל נ' אבו ערפה , בפסקה 23 (6.11.2012)).

12.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 12.9.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 30634-12-11 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.