בש"פ 8481/13 מדינת ישראל נ. אבו לטיף לטיף

לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל מיום 28.12.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 62228-12-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ).

העובדות לפי כתב האישום

1.

המשיבים 2-1 הם אחים ודודיו של המשיב 4. המשיב 3 הינו תושב דיר אל אסד ומקורב למשיבים 2-1. במועדים הרלבנטיים, שרר בכפר ראמה סכסוך בין משפחתם של המשיבים 2-1 והמשיב 4 (להלן: משפחת אבו לטיף ) לבין משפחת גזאוי.

אישום ראשון ; עובר ליום 11.11.2011, קשר המשיב 4 קשר עם בני משפחת אבו לטיף. ביום 11.11.2011 הגיע המשיב 4 יחד עם שניים נוספים לכפר ראמה כאשר הם מצוידים ברובה מסוג קלצ'ניקוב, באקדח חצי אוטומטי ובתחמושת מתאימה. סמוך לשעה 19:00 הגיעו המשיב 4 והאחרים ברכב בו נסעו לחנות חומרי בניין השייכת לוליד גזאוי, כאשר באותה עת האחרון עמדו מחוץ לחנות וליד ואחיו. המשיב 4 והאחרים עצרו את הרכב ליד החנות, אחד מהם פתח את דלת הרכב אך מסיבה כלשהי סגר אותה והשם המשיכו לנסוע במעלה הרחוב. לאחר שהקיפו את הכיכר שבסוף הרחוב חזרו לחנות ושניים מבין שלושת נוסעי הרכב ירדו ממנו כשהם רעולי פנים ונושאים את הרובה והאקדח. וליד ואחיו נכנסו לתוך החנות, כאשר האח נמלט מהדלת האחורית ווליד הסתתר מאחורי קיר פנימי בחנות. שני רעולי הפנים ירו באמצעות שני כלי הנשק לעבר וליד בניסיון להביא למותו, כאשר מהרובה נורו 10 כדורים לפחות במצב אוטומטי ומהאקדח נורו שישה כדורים לפחות. וליד לא נפגע מהירי והשניים שבו אל הרכב ונמלטו מהמקום.

בשל כך, הואשם המשיב 4 בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); בעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירות בנשק לפי סעיפים 144(א)+(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29 לחוק; ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ).

אישום שני ; בלילה שבין 18.10.2012 לבין 19.10.2012 נפגשו בכפר ראמה באסל גזאוי, אחיינו ואסים וידידו של ואסים אכרם המשרת במג"ב. אכרם ואסים ובאסל החליטו לנסוע מראמה לירכא לצורכי בילוי במועדון השייך לשאדי גזאוי, והשלושה הגיעו למקום בסמוך לחצות הלילה ברכב שכור. בהגיעם למקום התקשרו לידידם סלים סלמאן אשר הצטרף אליהם למועדון. המשיבים 3-1 קיבלו מידע על נוכחותם של באסל וואסים במועדון וקשרו קשר להגיע למקום ולרצוח אותם בצאתם ממנו. המשיבים 3-1 הצטיידו ברובה סער מסוג M-16

וברכב, וכן בטלפונים ניידים ללא בעלים רשומים שהיו בהחזקתם ובשליטתם. בסמוך לשעה 01:30 הגיעו המשיבים 2-1 לאזור ירכא והמתינו להגעתו של המשיב 3 שהגיע ברכב שהיה ברשותו יחד עם אדם נוסף. בשעה 01:45 כיוונו המשיבים 2-1 את המשיב 3 למקום הימצאם ועד לשעה 02:50 נעו השלושה על הדרכים שבין ג'וליס לאזור התעשייה של ירכא כשהם מבצעים תצפיות על המועדון ועל הרכב השכור של באסל וואסים. כשהשניים האחרונים יצאו בשלב מסוים ברכב כדי לרכוש דבר מאכל, צפה בהם המשיב 3 עד אשר שבו למועדון ועדכן את המשיבים 2-1 בכך. המשיב 1 הצטרף בשלב מסוים לרכבו של המשיב 3 בעוד שהמשיב 2 יחד עם האדם הנוסף נשארו ברכב אחר כשהנשק בידיהם. בשעה 02:50 יצאו ואסים, אכרם וסלים מהמועדון ויצאו לדרכם ברכבם כאשר המשיבים 3-1 החלו לעקוב אחריהם. בשעה 02:59 הגיעו ואסים, אכרם וסלים לביתו של האחרון ובטרם הספיק לצאת מהרכב הגיע למקום רכבו של המשיב 2, כאשר אחד מנוסעי הרכב כיוון את הנשק וירה לעבר המכונית צרור של 19 כדורים לפחות. היריות פגעו באכרם, בואסים ובסלים והמשיבים 3-1 נמלטו מהמקום ולאחר מכן הציתו את אחד הרכבים כדי להעלים ראיות.

בשל כך, הואשמו המשיבים 3-1 בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; בעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+335(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334+335(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירות בנשק לפי סעיפים 144(א)+(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) בצירוף סעיף 29 לחוק;

בעבירה של ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של קבלת רכב או חלק של רכב גנובים לפי סעיף 413י בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירת הצתה לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 בצירוף סעיף 29 לחוק; ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודה.

אישום שלישי ; עובר ליום 23.10.2012 קשרו ביניהם המשיבים 2-1 יחד עם הנאשם הנוסף ואחרים קשר להמית את בילאל פרהוד, ששמו נקשר לסכסוך בין המשפחות כמי שמשתייך למשפחת גזאוי. ביום 23.10.2012, הגיעו המשיבים 2-1 יחד עם הנאשם הנוסף למקום בו שהה בילאל ונערכו לביצוע הרצח לאחר שהצטיידו באקדח בו נעשה ניסיון הרצח של וליד כאמור באישום הראשון, כשעליו מורכב משתיק קול. הנאשם הנוסף נותר בקשר טלפוני עם המשיבים 2-1, ולאחר שבילאל יצא מבית ארוסתו עצר המשיב 2 את הרכב בו נהג במקביל לרכבו של בילאל. אחד מנוסעי הרכב ירד ממנו כשהוא מחזיק באקדח, הכניס את קנה האקדח מבעד לחלון הנהג וירה בבילאל שלוש יריות מטווח קצר שפגעו בפלג גופו העליון. לאחר מכן, קירב המשיב 2 את הרכב בו נסעו לעבר רכבו של בילאל והיורה הכניס את האקדח מבעד לחלון הנהג בשנית, הצמיד אותו לצווארו של בילאל וירה ארבע יריות נוספות כדי לוודא את מותו. אם ארוסתו של בילאל נפצעה אף היא. המשיב 1 הנחה את הנאשם הנוסף להשליך דבר מה הנמצא בידיו על מנת למנוע את השימוש בו כראיה והשלושה העלימו את הטלפונים הניידים ששימשו אותם והסתירו את הרכב והאקדח.

בשל כך, הואשמו המשיבים 2-1 בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק; בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+335(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירות בנשק לפי סעיפים 144(א)+(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א בצירוף סעיף 29 לחוק; בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 בצירוף סעיף 29 לחוק; ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודה.

הליכים קודמים

2.

לבית המשפט המחוזי הוגשה, בד בבד עם הגשת כתב האישום, בקשה למעצרם של המשיבים ושל הנאשם הנוסף עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר שתי דחיות לבקשתם, הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר נגד המשיבים וכן להיעדרה של חלופת מעצר בעניינם. המבקשת לא התנגדה לשחרורו של הנאשם הנוסף לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קיבל את הסכמת הצדדים והורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 16.9.2013 האריך בית משפט זה את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים.

3.

במסגרת התיק העיקרי, ביום 17.1.2013 הוקרא כתב האישום נגד המשיבים וביום 7.4.2013 הם הודיעו כי הם כופרים בעובדותיו. מועדי הוכחות נקבעו לחודש אוקטובר 2013 לבקשת המשיבים, ובדיון מיום 15.7.2013 נקבע כי יגישו תשובה מפורטת לכתב האישום בכתב עד ליום 30.9.2013. ביום 13.10.2013 התקיים דיון ההוכחות הראשון במהלכו העידו שני עדי תביעה. המשיבים ביקשו לבטל את הדיון שנקבע ליום 16.10.2013 בשל חג הקורבן ונקבעו מועדי הוכחות נוספים לחודשים דצמבר 2013 וינואר-פברואר 2014. בדיון שנערך ביום 1.12.2013 העידו ארבעה עדי תביעה ובית המשפט הורה למשיבים להגיש את הודעת הכפירה המפורטת שלהם עד ליום 3.1.2014. נקבעו מועדי הוכחות נוספים לחודשים מרץ-אפריל 2014.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד חיים שוויצר – מדגישה את חומרת המעשים המיוחסים למשיבים המעידים באופן חד משמעי על מסוכנותם הרבה לציבור בכלל ולמשפחת גזאוי בפרט. המבקשת מדגישה את האופן השיטתי והמאורגן בו פעלו המשיבים וכי המעשים המיוחסים להם פגעו גם בחפים מפשע. המבקשת מוסיפה כי קיים חשש ממשי ששחרור המשיבים ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים והתחמקות מהליכי המשפט או מריצוי העונש. לכן, על אף ששמיעת התיק היא בראשיתה, טוענת המבקשת כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים.

תמצית תגובת המשיבים

5.

המשיבים – באמצעות בא כוחם, עו"ד משה שרמן – טוענים כי מדובר בהארכת מעצר שנייה כאשר לטענתם בשלב זה הכלל צריך להיות שחרורם ממעצר והחריג לו הוא הארכת מעצרם. לטענתם, החל מחודש מרץ 2013, משעה שהתחלף ייצוגם בתיק, התגלה כי חומר ראיות רב כלל לא נמסר להם ולכן היו צריכים לפנות לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 לעיון בחומר החקירה. המשיבים טוענים כי עד ליום זה לא ניתן מענה לכתב האישום על ידיהם מן הסיבה שעל אף החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.10.2013 טרם נמסר לידיהם מלוא חומר הראיות. לעניין מסוכנותם של המשיבים, נטען כי המעשים המיוחסים להם קשורים לסכסוך מוגדר בין פרטים מסוימים וכי בניגוד לצורה בה מציגה המבקשת את המעשים אין מדובר בארגון פשע שנשקפת ממנו סכנה לציבור הרחב. המשיבים טוענים כי במשך כשנה מאז הוגש כתב האישום בעניינם לא נעשה כל ניסיון לשבש את הליכי המשפט ולא נפגע איש מבני משפחת גזאוי ולכן אין ממש בטענת המבקשת לפיה קיים חשש ממשי מפגיעה בבני המשפחה והשפעה על עדים. המשיבים מוסיפים כי הנאשם 3 בפרשה משוחרר מזה כשנה וכי לא מיוחס לו כל ניסיון לשבש את הליכי המשפט בתקופה זו. בנוסף, טוענים המשיבים כי עברם הפלילי אינו מכביד במיוחד והעבירות בגינן הורשעו בוצעו זה מכבר. המשיבים מסכימים כי עברו הפלילי של המשיב 3 הינו מכביד יותר, אך טוענים כי גם הוא מתייחס לעבר הרחוק יחסית ואינו מטה את הכף לעבר הארכת מעצרו. בעניינו של המשיב 4, טוענים המשיבים כי הוא מואשם באישום אחד בלבד בו מיוחס לו ניסיון רצח במסגרתו לא נפגע איש. לטענתם, בשים לב לעובדה שהוא נעדר כל עבר פלילי ובשים לב לכך שהעדים הרלבנטיים לעניינו יישמעו בישיבת ההוכחות הקרובה, יש טעם חזק להורות על שחרורו ממעצר.

6.

בתגובה לטענות המשיבים, טענה המבקשת בדיון שנערך לפני כי העובדה שבשנה האחרונה לא נעשתה כל פגיעה מטעם משפחת המשיבים רק מעידה על הצורך בהמשך מעצרם השומר על השקט בין המשפחות המסוכסכות. המבקשת טענה בעניינו של המשיב 4 כי אין מדובר באישום קל וכי העבירות המיוחסות לו הן חמורות ביותר. לטענתה, גם כאשר מדובר בעבירות בנשק בלבד הנטייה היא להורות על המשך המעצר בשל המסוכנות הרבה הנלמדת מעבירות אלה, והדבר נכון במיוחד כאשר מיוחס לאדם שימוש בנשק במטרה לרצוח אדם.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, והאזנתי להשלמת טיעון מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים להתקבל.

8.

סעיף

62 לחוק המעצרים מסמיך את בית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים לתקופה מוגבלת של 90 ימים. כידוע, בבואו להאריך את מעצרו של נאשם כאמור על בית משפט זה לערוך איזון בין הפגיעה בחירות הנאשם, אשר נהנה מחזקת החפות, לבין הצורך בשמירה על שלום הציבור וניהול תקין של הליכי המשפט. אמות המידה שנקבעו בבית משפט זה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים לוקחות בחשבון, בין היתר, את הימשכות מעצרו, את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את עברו הפלילי, את חומרת המעשים המיוחסים לו, את החשש מפני שיבוש הליכי המשפט ואת קצב התקדמות ההליך העיקרי [ראו למשל: בש"פ 1149/13 מדינת

ישראל נ' קארוט (18.2.2013), פסקה 6 והאסמכתאות המופיעות שם; בש"פ 3468/13 מדינת ישראל נ' טראוב (19.5.2013), פסקה 10].

9.

במקרה דנא, ניתן ללמוד על מסוכנותם של המשיבים מהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום, הכוללים רצח בכוונה תחילה שתוכנן בקפידה ומספר ניסיונות רצח של אנשים נוספים שאך בנס לא הסתיימו במקרי מוות נוספים. עבירות אלה, המקימות מסוכנות מהרף הגבוה ביותר, מטות את הכף בדרך כלל לעבר מעצר עד לתום ההליכים [ראו למשל: בש"פ 5789/13 מדינת ישראל נ' אבו עמאר (29.8.2013), פסקה 8 להחלטתי (להלן: עניין אבו עמאר )].

10.

אכן, כפי שעולה מההליך הנוגע לעיון בחומרי החקירה בו נקטו המשיבים, הימשכות ההליכים בתיק העיקרי מקורה גם בהתנהלות המבקשת אשר לא עמדה בסד הזמנים שהציב בית המשפט להעברת מלוא חומר הראיות לעיונם של המשיבים. ואולם, עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי להטות את הכף לעבר שחרורם של המשיבים ממעצר בעת הזו, וזאת במיוחד בשים לב לעבירות החמורות בהן הם מואשמים ולנוכח העובדה שנקבעו 13 מועדי הוכחות לחודשים הקרובים – 11 מתוכם במסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת [ראו למשל: בש"פ 3517/13 מדינת ישראל נ' קשור (22.5.2013), בפסקה 11 להחלטתי; עניין אבו עמאר , בפסקה 8 להחלטתי]. מסקנה זו אינה שונה בעניינו של המשיב 4, שעל אף היעדר עבר פלילי היה מעורב, לכאורה, בניסיון מתוכנן בקפידה לרצוח את וליד, כאשר במסגרתו בוצע ירי של לפחות 16 כדורים מנשק אוטומטי וחצי אוטומטי לעברו של וליד אשר אך בנס לא נפגע. לא ניתן לומר כי מעשים אלו, המיוחסים למשיב 4, הינם ברמת חומרה נמוכה בכל קנה מידה אפשרי, והמסוכנות הנלמדת מהם היא גבוהה ביותר.

11.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.