בש"פ 8735/15 תופיק דלו נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא ) מיום 8.12.2015 לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים.

1.

העורר נאשם במסגרת פרשה שעיקרה תואר בהחלטתי מיום 18.12.2015 בעניין אבו מנה

(בש"פ 8478/15 אבו מנה נ' מדינת ישראל (18.12.2015) (להלן: עניין אבו מנה ); וראו ביתר פירוט בעניינו של העורר בבש"פ 2935/15 דלו נ' מדינת ישראל , פסקאות 3-2 (21.5.2015)). בתמצית ייאמר כי נגד העורר הוגש כתב אישום שלפיו קשר העורר, יחד עם שניים נוספים (להלן: הנאשם 2 , הנאשם 3 ), קשר לרצוח את גבריאל קדיס (להלן: המנוח ) על רקע מאבק משפטי שהתקיים בין האגודה הנוצרית אורתודוקסית (שהמנוח עמד בראשה) לבין הנאשם 3 בקשר לדירת מגורים ביפו.

2.

כמפורט בעניין אבו מנה , ביום 5.3.2012 קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר במעשים המיוחסים לו וכי קיימת עילת מעצר סטטוטורית ומסוכנות ברורה ממעשיו. בנסיבות אלו הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים בעניינו. בשל התמשכות ההליך העיקרי הוארך מאז אותה החלטה מעצרו של העורר 12 פעמים בבית משפט זה מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) . בהחלטה האחרונה מיום 24.9.2015 הורה השופט צ' זילברטל על הארכת מעצרם של העורר ונאשם 2 ב-150 ימים מיום 17.9.2015 (בש"פ 6072/15 מדינת ישראל נ' דלו (24.9.2015); לפירוט הארכות המעצר השונות ראו פסקה 4, שם ). נכון ליום זה עצור העורר למעלה משלוש שנים ו-9 חודשים. להשלמת התמונה יוער כי הנאשם 3 (שלו לא מיוחסת עבירת הרצח), שתחילה היה אף הוא עצור עד לתום ההליכים, שוחרר ממעצר בהחלטת בית המשפט קמא מיום 9.4.2013.

3.

לאורך תקופת מעצרו הגיש העורר כמה בקשות לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים מסיבות שונות (לפירוט ראו עניין אבו מנה , פסקה 4 והאסמכתאות שם ). בהתאם להחלטות בית משפט זה והחלטות בית המשפט קמא נערכו 4 תסקירי מעצר בעניינו של העורר. בתסקיר מיום 9.6.2015 העריך שירות המבחן כי מהעורר נשקפת רמת סיכון גבוהה וכי הסיכוי להישנות התנהגות אלימה מצדו הוא בינוני. כמו כן לא מצא שירות המבחן כי המפקחים המוצעים אפקטיביים, ומשכך לא בא בהמלצה על שחרורו לחלופה. בתסקיר משלים מיום 17.6.2015 נבחנה חלופת שחרור במוסד "בית חם" בקרית אתא, אך גם בתסקיר זה לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרור ממעצר. בתסקיר מעצר משלים נוסף מיום 11.11.2015 – שנערך לאחר הארכת המעצר האחרונה של העורר – מצא שירות המבחן כי מאז התסקיר הקודם לא נמצא טיפול ייעודי בגורמי הסיכון שיכול להביא להפחתה בסיכון, והעריך כי רמת הסיכון להישנות עבירות אלימות מצד העורר נותרת גבוהה. נוכח סיכון זה, ועל אף שהתרשם לטובה מהמפקחים המוצעים, התקשה שירות המבחן "לבוא בהמלצה חד משמעית לעניין שחרורו בשלב זה". אולם, בתסקיר משלים מיום 7.12.2015 ראה שירות המבחן להמליץ על מעצר העורר בפיקוח אלקטרוני בביתם של קרובי משפחה בנצרת. זאת, על אף שהתרשם כי קיים סיכון להימלטות העורר אם יורשע בדינו. עוד הציע שירות המבחן השתת ערבויות משמעותיות ומעקב פסיכיאטרי. על המלצות אלו נסמך העורר בטענתו כי יש לעיין מחדש בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים.

4.

ביום 8.12.2015 דחה בית המשפט קמא (כב' השופט ב' שגיא ) את בקשת העורר – ואת בקשת הנאשם 2 – לעיון חוזר. בית המשפט קבע כי לא חל שינוי משמעותי בנתונים שעל בסיסם נקבעה מסוכנותו הגבוהה של העורר, לרבות "עדכניות" הסכסוך שעל רקעו בוצעו לכאורה המעשים המיוחסים, וכי קיים חשש משמעותי להימלטות. עוד קבע בית המשפט כי קיים קושי בעניין המפקחים המוצעים; כי אין די בפיקוח האלקטרוני כדי לאיין את החשש מהימלטותו; וכי משפטו של העורר עומד בפני סיום. על החלטה זו הגיש העורר את הערר שלפניי.

5.

לטענת העורר, היה על בית המשפט קמא לקבל את בקשתו לעיון חוזר נוכח פרק הזמן הממושך שבמהלכו הוא שוהה במעצר הפוגע בחירותו; בשים לב לכך ששירות המבחן המליץ על מעצרו בפיקוח אלקטרוני; ובהתאם להחלטות בית משפט זה שציוו על בחינת חלופות מתאימות. עוד טוען העורר כי יש להבחין בין עניינו לבין עניין נאשם 2, אשר כאמור גם בקשתו לעיון חוזר נדחתה, שכן לנאשם 2 מייחס כתב האישום את מעשה הדקירה עצמו, בעוד שלעורר מיוחס תפקיד של מבצע בצוותא "בלבד"; ומשום שהעורר אינו בן למשפחת אבו מנה שהיא צד לסכסוך.

6.

בדיון לפניי סמכה המשיבה ידיה על החלטת בית המשפט קמא ועל ההחלטה בעניין אבו מנה , מטעמיהן. לשיטתה, מסוכנותו של העורר נותרה גבוהה בשל הסכסוך שעל רקעו בוצעו המעשים המיוחסים לו, שעודנו קיים. המשיבה הטעימה עוד כי למסוכנות זו מצטרף חשש מהימלטות נוכח הקרבה לסיום ההליכים. בנוסף נטען כי אין מקום למעצר בפיקוח אלקטרוני נוכח העבירות שבהן מואשם העורר, מה גם, כך המשיבה, שאין מתקיימים בעניין העורר "טעמים מיוחדים" הדרושים לשם מעצר בפיקוח אלקטרוני בעבירות מסוג זו שבה מואשם העורר, כמצוות סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים. בצד זאת ציינה המשיבה כי לעורר עבר פלילי מכביד משל נאשם 2.

7.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון לפניי באתי למסקנה כי דין הערר להידחות. למותר הוא להוסיף על חומרת המעשים המיוחסים לעורר ולנאשמים האחרים ועל עצמת המסוכנות הנגזרת מכך כפי שנסקר בהחלטות השונות בעניינו של העורר וכפי שקבע בית המשפט קמא. ער אני לשינוי המסוים בעמדת שירות המבחן כפי שזה בא לידי ביטוי בתסקיר המעצר המשלים האחרון, ברם לדעתי אין לומר כי יש בכך בסיס המצדיק את קבלת הערר. כידוע, וכפי שציינתי גם בעניין אבו מנה , בית המשפט אינו כבול להמלצות הכלולות בתסקיר (עניין אבו מנה , פסקה 7). בעניין העורר, שירות המבחן לא מצא, במסגרת איזה מן התסקירים, כי חל שינוי במסוכנות הנשקפת מן העורר, ואף עמד על החשש להימלטות אם יורשע העורר בדינו. איני סבור כי מסוכנות זו ניתן להפיג על דרך מעצר בפיקוח אלקטרוני, שאינו "נוסחת פלא" שיש בכוחה תמיד לאיין מסוכנות בפרט בנסיבות שבהן לא ניתן לתת אמון בעורר. כך במיוחד באותם מקרים שלגביהם חל סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים (עניין אבו מנה , פסקה 7). לכך יש להוסיף, כפי שצוין גם בעניין אבו מנה , כי בנקודת הזמן הנוכחית ישנו חשש להימלטות מאימת הדין, חשש שבצירוף המסוכנות הנשקפת מן העורר מציב רף גבוה במיוחד למפקחים האפשריים – שאינו מאפשר להיעתר למבוקש על ידי העורר.

8.

לכך יש להוסיף כי איני סבור כי טענת העורר להבחנה בינו לבין נאשם 2, מצדיקה שינוי ממסקנה זו. אמנם כתב האישום מייחס לעורר ולנאשם 2 "תפקיד" שונה במעשים שביצעו לכאורה, אך כפי שקבעו בית המשפט קמא ובית משפט זה בהחלטות השונות, מסוכנותם של השניים נותרת משמעותית – ובשים לב לעברו הפלילי המכביד של העורר ולהתרשמות שירות המבחן, אינני מוצא שמסוכנותו של העורר מצדיקה בהקשר שבו עסקינן ובשלב הנוכחי התייחסות שונה בשאלת שחרורו לחלופה. לא נעלם מעיני כי ההליך במקרה זה נמשך פרק זמן חריג, ולפיכך נדרשת בחינה זהירה במיוחד של שאלת המעצר. יחד עם זאת, נוכח עצמת המסוכנות הנשקפת מן העורר כמו גם החשש להמלטות מהדין, ובשים לב לכך שההליך העיקרי, שמוסכם כי נוהל ביעילות, מצוי לפני סיום – איני מוצא להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה אפוא.