בש"פ 8105/12 מדינת ישראל נ. רמזי אבו סרחאן

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.11.2012, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, בת"פ 29985-02-12, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים

2.

נגד המשיבים ושישה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. על-פי המתואר בכתב האישום, המשיבים והנאשמים 3 ו-7 בכתב האישום הם אחים, בעוד שהנאשמים 4, 5, 6, ו-8 בכתב האישום הם בני דודם. בין משפחת הנאשמים לבין משפחת עבדייה קיים סכסוך, על רקע אירוע שהתרחש כ-5 שנים לפני האירועים המתוארים בכתב האישום, בו דקר נאדר נאצר עבדייה (להלן: נאדר ) את המשיב 1 בבטנו, גרם לו לחבלה חמורה ופצע אותו באופן שהותיר צלקת בפניו. בעקבות אותו אירוע, נעשתה " סולחה " בין משפחת הנאשמים למשפחת עבדייה.

3.

בכתב האישום נטען, כי לאחר שהשתחרר נאדר מריצוי מאסרו בגין האירוע המתואר לעיל, ביום 4.2.2012, קשרו המשיבים והנאשם 7 בכתב האישום (להלן: השלושה ) לפגוע בנאדר במטרה לנקום בו, על שעשה למשיב 1 בעבר. במסגרת הקשר ולשם קידומו, המתינו השלושה ברכב פג'ו (להלן: הפג'ו ) באורות כבויים לצידי כביש " ציר המשאיות " המוביל לכפר ג'בל מוכבר (להלן: הכפר ), בו מתגוררות משפחותיהם של נאדר ושל הנאשמים. בסביבות השעה 21:45, עת שחלפו נאדר ואשתו אמירה חדר (להלן: אמירה ) על פני השלושה, עם רכב ההונדה שברשותם (להלן: ההונדה ), החלו השלושה לדלוק אחריהם במהירות גבוהה. במהלך המרדף, התנגשו השלושה, באמצעות הפג'ו, בצידה השמאלי של ההונדה מספר פעמים ובפרט בדלת הנהג, וזאת במטרה לפגוע בנאדר. כתוצאה מעוצמת הפגיעות, הסתחררה ההונדה והסתובבה לכיוון השני של הכביש, עד שנבלמה. בתכוף לכך, יצאו השלושה מהפג'ו, כאשר כל אחד מהם אוחז בסכין, ודפקו על גג ושמשת ההונדה. אף על פי כן, נאדר ואמירה הצליחו להימלט מהמקום באמצעות ההונדה ונסעו במעלה הכביש. נטען בכתב האישום, כי כתוצאה מההתנגשויות ספגה ההונדה פגיעות בצידה השמאלי, ובין היתר, נמעכה דלת הנהג כלפי פנים.

4.

כחלק ממסע הנקם המתואר, קשרו המשיבים ויתר הנאשמים בכתב האישום קשר לפגוע בבן משפחתו של נאדר. במסגרת הקשר ולשם קידומו, המתינו הנאשמים ברכב הפג'ו וברכב סקודה (להלן: הסקודה ) לג.ע., קטין יליד 1995, אחיו של נאדר (להלן: המתלונן 1 ), בסמוך למכולת שבכניסה לכפר. בעוד המתלונן 1 מתקרב עם חבריו אל הפג'ו, ירד ממנו המשיב 1, אשר היה מצויד בסכין גדולה לחיתוך בשר, ופנה אל המתלונן 1 באומרו: " מה קרה, בוא יא בן שרמוטה ", ומיד תקף אותו באגרוף בפניו. לאחר מכן, עת ברחו חבריו של המתלונן 1 מהזירה, תקף המשיב 2, אשר היה אף הוא מצויד בסכין גדולה לחיתוך בשר, את אחיו של המתלונן 1, מ.ע., קטין יליד 1996 (להלן: המתלונן 2 ), בכך שסטר בפניו. המתלונן 2 הצליח לברוח, לאחר שגם הנאשם 4 בכתב האישום ניסה לתקפו. כל אותה העת, נמשכה תקיפתו של המתלונן 1, כאשר אל המשיב 1 חברו יתר הנאשמים, וביניהם המשיב 2. בהמשך, דקר אחד המשיבים את המתלונן 1 באמצעות הסכין באזור הצלעות הימניות מתחת לבית חזה ימין, תוך שהוא נועץ אותה בכוח ומסובב אותה בגופו של המתלונן 1. כך גם, ניסה המשיב 2 לדקור את המתלונן 1 בפניו, אך זה הצליח לחמוק ממנו והחל להימלט על נפשו. המשיב 1 רדף אחרי המתלונן 1, כשהוא אוחז בסכין ותוך שהוא מאיים עליו שיעשה לו סימן בפנים כנקמה על הסימן שעשה בו נאדר. המתלונן פנה אל בעל המכולת, וביקש ממנו הגנה, והסתתר, בסופו של דבר, בסמוך למכולת עד שהנאשמים עזבו את המקום. המתלונן 1 הובהל לבית החולים במצב קריטי ונשקפה סכנה ממשית לחייו. הוא נזקק למספר ניתוחים, במהלכם, בין היתר, בוצעה כריתת כיס מרה והוא נזקק לעשר מנות דם.

5.

אחר הדברים האלו, קשרו הנאשמים 1, 2, 3, 4, 5, 6 ו-7 (להלן: החבורה ) קשר להמשיך במסע הנקם ולפגוע בבני משפחתו של נאדר. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיעה החבורה אל ביתו של ג.ע., אביהם של המתלוננים 1 ו-2 (להלן: מתלונן 3 ), עת שהמשיבים אוחזים בסכין גדולה לחיתוך בשר ויתר חברי החבורה באבנים, אלה וגרזן. החבורה צעקה למתלונן 3 לצאת אליהם החוצה, המשיב 1 צעק לעברו: " איפה הגברים תצא אלי " ודרש מאשתו של המתלונן 3 שתוציא אליו את המתלוננים 2 ו-3. משאלו לא יצאו, עזבה החבורה את המקום. עוד מתואר, כי המשיב 1 שב לביתו, החליף את הרכב בו נהג ונסע לבית לחם וכי בדרכו, השליך את הסכין שהייתה ברשותו.

על יסוד עובדות כתב האישום, הואשמו המשיבים בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; שלוש עבירות של קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. כמו כן, הואשם המשיב 1 בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, ולמשיב 2 יוחסה עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(א) לחוק העונשין.

הליכים קודמים

6.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשה נטען כי ברשות המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, ובכללן, הודאת המשיב 1 במרבית העבירות המיוחסות לו; עדויות נפגעי העבירה; עדויות עדי ראייה; הפרכת האליבי של כל אחד מהמשיבים; ממצאים פורנזיים ביחס לפגיעות ברכב הפוגע; וכיוצא באלו. לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים ונסיבות ביצוען מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4ג) לחוק המעצרים, כיוון שאלה בוצעו תוך שימוש באלימות חמורה, באכזריות ותוך שימוש בנשקים קרים ובכלי רכב. כך גם, קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים יביא לשיבוש מהלכי משפט, כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. כמו כן נטען, כי למשיב 1 עבר פלילי הכולל, בין היתר, הרשעות בגין עבירות של תקיפת שוטר; החזקת אגרופן או סכין למטרה בלתי כשרה; מסירת ידיעה כוזבת; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וכן תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים. כמו כן, נגד המשיב 1 הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בירושלים בגין עבירות של תקיפה; גניבה מרכב; וחבלה ופציעה כשהעבריין מזוין. באשר למשיב 2, צויין, כי לחובתו עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירה של תקיפת שוטר.

7.

ביום 22.3.2012, התקבלו תסקירי מעצר מטעם שירות המבחן בעניינם של המשיבים, בהתאם להחלטת בית משפט המחוזי בירושלים. להלן תמציתם:

א.

תסקיר המעצר בעניינו של המשיב 1 – שירות המבחן התרשם, כי המשיב 1 בעל עמדות בעייתיות, דפוסים אימפולסיביים ותוקפניים, ועושה שימוש בחומרים ממכרים. בתסקיר צויין, כי ייתכן שיש בעובדה כי המשיב 1 מבטא רצון ומוטיבציה להיעזר בגורמי טיפול, כדי לצמצם את רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מצידו. אשר לחלופת המעצר המוצעת בבית חמו, נמסר, כי לנוכח מצבו המורכב של המשיב 1 ולאור רמת הסיכון הגבוהה, הרי שאין בה כדי להוות חלופה לאורך זמן מתמשך, ואין בכוחה להפחית מהסיכון הקיים. משכך, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר. חרף זאת, ציין שירות המבחן, כי נכון יהיה לבחון את יכולתו והתאמתו של המשיב 1, במידה שהוא יביע נכונות לכך, להשתלב במסגרת של קהילה טיפולית למכורים.

ב.

תסקיר המעצר בעניינו של המשיב 2 – שירות המבחן התרשם, כי על אף שהמשיב 2 מסוגל לבטא אמפתיה לקורבנות האלימות, הרי שקיים סיכון מצידו להישנות התנהגות דומה. אשר לחלופת המעצר המוצעת בבית אחותו, התרשם שירות המבחן, כי זו מגלה עמדה סמכותית כלפיו וכי ביכולתה להוות עבורו חלופת מעצר הולמת. שירות המבחן העריך, כי יש בחלופה המוצעת וריחוקה ממקום מגורי שתי המשפחות, כדי להקטין את הסיכון הנשקף מצידו של המשיב 2. משכך, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב 2 למעצר בית מלא, בבית אחותו.

8.

ביום 25.3.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינו של המשיב 1. בית המשפט קבע, כי על אף נכונותו של המשיב 1 להשתלב במסגרת טיפולית, אין מקום לשוב ולדרוש משירות המבחן תסקיר מעצר נוסף. זאת, לנוכח העובדה שהמעשים המיוחסים למשיב 1 אינם קשורים להתמכרויותיו; בהעדר מחלוקת אודות קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר; ולאור התרשמותו של שירות המבחן בדבר הסיכון הנשקף ממנו. לפיכך, קבע בית המשפט, כי יש להשאיר את המשיב 1 במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

9.

ביום 28.3.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינו של המשיב 2. בית המשפט ציין, כי המשיב 2 אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה והתקיימותה של עילת מעצר בעניינו. כמו כן, עמד בית המשפט על התרשמותו של שירות המבחן מהמשיב 2; על עברו הפלילי; ועל כך שועדת הגישור ערכה סולחה בין שתי המשפחות. בית המשפט קבע, כי החלופה המוצעת אינה משביעת רצון, וזאת, לנוכח העובדה כי חלקו של המשיב 2 משמעותי ועיקרי, כאשר, על-פי הנטען, הוא והמשיב 1 יזמו את התקיפה על המתלונן 1 ואת דקירתו. על כן, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

10.

לשם השלמת התמונה, יצויין כי, ביום 3.5.2012, דחה השופט נ' הנדל את עררו של המשיב 2 נגד החלטת בית המשפט המחוזי להשאירו במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים (בש"פ 3311/12 אבו סרחאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2012) (להלן: עניין אבו סרחאן )). השופט נ'

הנדל קבע, כי הראיות לכאורה בעניינו של המשיב 2 מלמדות על מסוכנותו הגבוהה, וכי " טיב הסכסוך, המטען הנלווה לו ונחישותו של העורר לפגוע – פועלים ביחד נגד המסקנה שהעורר יכבד את תנאי השחרור ויקפיד לשמור עליהם " (שם, פס' 2). לפיכך, נקבע כי לא נפלה כל טעות במסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ואין בחלופה שהוצעה על-ידי המשיב 2 כדי להשיג את מטרות המעצר.

הבקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים

11.

ביום 4.11.2012, הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.11.2012. לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיבים, הכוללים התנגשות מסוכנת ברכבו של נאדר, דקירה, ואלימות קשה שהופעלה נגד המתלוננים, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם לציבור. מסוכנותם זו, כך נטען, מתחזקת אף לנוכח עברם הפלילי.

המבקשת ציינה, כי שמיעת ההוכחות במשפט טרם החלה, הן בשל הצורך שעלה לאחד את משפטם של שלושה נאשמים נוספים בפרשה, אשר נעצרו בשלבים מאוחרים יותר, יחד עם משפטם של המשיבים, והן לנוכח בקשות דחייה שונות מטעם באי כוח הנאשמים. נמסר, כי לעת הזו קבועים חמישה מועדים לשמיעת ראיות (28.11.2012; 3.12.2012; 19.12.2012; 10.1.2013; 16.1.2013).

בדיון שנערך בפניי, ביום 15.11.2012, חזר בא כוח המבקשת על טענותיו וציין כי הוא צופה שבמועדי ההוכחות שנקבעו תהיה התקדמות ממשית בתיק. עוד נטען, כי אין מקום לבחון קיומה של חלופה מוסדית באשר למשיב 1, שעה שהעבירות לא בוצעו על רקע התמכרויותיו, וכי המשיבים הם הגרעין הקשה של מסע הנקמה, שהתפרש על פני שלושה אירועים שונים. כמו כן, טען בא כוח המבקשת, כי אין בסולחה שהושגה בין המשפחות כדי לאיין את מסוכנותם של המשיבים, וזאת, בשים לב לכך שלפני חמש שנים הושגה סולחה דומה, אשר לא החזיקה מעמד. אשר על כן, התבקש בית משפט זה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

תגובת המשיבים לבקשה

12.

בא כוח המשיב 1, טען כי אין להותיר את המשיב 1 במעצר, שעה שקצב התנהלות משפטו הינו איטי, שלא באשמתו; כאשר שירות המבחן המליץ על בחינת חלופה טיפולית עבורו; ובהינתן העובדה שחלק מהנאשמים בכתב האישום שוחררו לחלופת מעצר. לחילופין, התבקשתי, להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים בעניינו של המשיב 1, אשר ייבחן את היתכנותה של חלופת מעצר מוסדית.

13.

בא כוח המשיב 2, עמד, אף הוא, על התמשכות ההליכים בתיק העיקרי, שלא באשמת מרשו, וטען כי חלוף הזמן והסולחה שהושגה, מפיגים את המסוכנות הנשקפת מצידו. כמו כן נטען, כי יש לאבחן בין המשיב 2 למשיב 1, וזאת, לאור העובדה ששירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב 2 בלבד; ולנוכח העובדה שעברו הפלילי של המשיב 2 חמור פחות משל המשיב 1.

דיון והכרעה

14.

בבואנו לבחון בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרשים אנו לערוך עריכת איזון מידתי בין הזכות לחירות, העומדת לנאשם אשר טרם הורשע, לבין האינטרס של בטחון הציבור והגנה על תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש אפשרי . זאת, בהתחשב במספר שיקולים רלבנטיים , וביניהם: חלוף הזמן מאז הושם הנאשם במעצר ; קצב התמשכות ההליך המשפטי בעניינו; מידת המסוכנות הנשקפת מצד הנאשם; החשש מפני שיבוש ההליך הפלילי; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה; וכיוצא באלו (ראו, למשל, בש"פ 5661/12 מדינת ישראל נ' טאהא (לא פורסם, 31.7.2012); בש"פ 7691/12 מדינת ישראל נ' דלו (לא פורסם, 4.11.2012); בש"פ 7988/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 15.11.2012)).

15.

במקרה המונח לפניי,

מתבקשת לראשונה הארכת מעצרם של שני המשיבים בתשעים ימים נוספים, כאשר, לכאורה, הם אשר יזמו ולקחו חלק מרכזי בביצוע מסע נקם אלים, במהלך שלושה אירועים שונים, אשר בסופם כמעט קופדו חייו של אדם. מן הראוי להבהיר, כי אין חולק אודות קיומן של ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל סביר לביסוס אשמתם של המשיבים, כמו גם, על קיומן של עילות מעצר בעניינם. העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שעניינה " עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם ". ויוזכר, כי הכלל הוא שרק במקרים מיוחדים ניתן יהיה לשלול את תוקפה של המסוכנות האמורה ולהצדיק את שחרורו של העבריין לחלופת מעצר . עמדה על כך השופטת א' חיות , בציינה כי:

"אין צורך להכביר מילים באשר למסוכנותו של מי אשר מבצע עבירות אלימות תוך שימוש בנשק, ובעניין זה קבע המחוקק חזקת מסוכנות, שעל הנאשם להפריכה. הנטל המוטל על הנאשם לעניין זה כבד ובית-משפט זה חזר וקבע לא אחת, כי חברה מתוקנת חייבת לשרש ולהדביר בכל תוקף את תת-תרבות הסכין בסנקציות חריפות, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים. אכן, מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור וייעשה שימוש כזה פעם נוספת ." ( בש"פ 5443/03

לובאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2003), פס' 5. וראו גם, בש"פ 8534/07 איבגי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2007); בש"פ 6511/08 אבו בכרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.8.2008)).

16.

סבורני, כי על אף שהבקשה דנן הוגשה בסמוך לתחילת פרשת ההוכחות, ושעה שישיבה ראשונה לשמיעת ראיות נקבעה ליום 28.11.2012, הרי שמכלול השיקולים הרלוונטיים מטה את הכף להמשך מעצרם של המשיבים, שכן רמת המסוכנות הנשקפת מהם גבוהה היא, ולטעמי לא ניתן לאיינה באמצעות חלופות המעצר המוצעות. על רמת מסוכנותו הגבוהה של המשיב 1, למדים אנו גם מעברו הפלילי הנכבד, הכולל מאסר מותנה תלוי ועומד; מהתרשמות שירות המבחן בעניינו; ומעצם היותו היוזם והמבצע המרכזי של מסע הנקם המדובר, ושל התקיפות האלימות הכלולות בו, לכאורה. אל אלו, יש לצרף את החשש לשיבוש תקינותו של ההליך הפלילי, וזאת בשים לב לעובדה כי מיוחסת לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

17.

אשר למשיב 2, יצויין, כי אף אם יש מקום לאבחן בינו לבין אחיו, המשיב 1, הרי שאין בכך כדי להוביל למסקנה כי נעה המטוטלת לכיוון שחרורו. לטעמי, אין בהמלצת שירות המבחן בעניינו של המשיב 2, או בעובדה שהושגה סולחה בין הנצים (אשר, כידוע, הושגה כבר בעבר), כדי לשנות מהמסקנה באשר למסוכנות הנשקפת הימנו, הנלמדת מחומרת האישומים המיוחסים לו, ומעברו הפלילי. משכך, אין בידי אלא לצרף דעתי לדעתו של השופט נ' הנדל באשר למסוכנותו של המשיב 2, בציינו כי:

"הראיות שהוכחו לכאורה מלמדות על מסוכנות גבוהה. על-פי העובדות עסקינן בסכסוך בין משפחות. העורר לקח חלק פעיל באירועים וקשר קשר ביחד עם נאשמים אחרים כדי לפגוע בנאדר ובמשפחתו למטרות נקמה. על-פי שהוכח לכאורה, העורר מוכן לעשות שימוש בכלי נשק קר למטרות תקיפה ואיומים, ואין הוא בוחל אף בשימוש בכלי רכב כמכונה קטלנית. בנסיבות אלו, מתבקשת המסקנה שקיימת מסוכנות מצידו של העורר, ושזו לא תפוג גם אם יוצגו ערבים טובים ונורמטיביים." (עניין אבו סרחאן , פס' 2).

18.

בנסיבות אלה, שעה שעסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצר בתשעים ימים; כאשר מידת המסוכנות הנשקפת מצד המשיבים גבוהה; לאור ה חשש לתקינות ההליך באם ישוחרר המשיב 1; לנוכח חומרת העבירות המיוחסת להם ונסיבות ביצוען, הנני סבור, כי נקודת האיזון טרם השתנתה, ואין מקום להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

19.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.11.2012, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, בת"פ 29985-02-12, לפי המוקדם.