בש"פ 4912/13 מדינת ישראל נ. עדנאן זאהדה

(לגבי משיב 2 בלבד)

1.

מונחת לפניי בקשה מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצרו של משיב 2 (להלן: המשיב) בפעם השנייה בתשעים ימים החל מיום 22.7.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 42731-07-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין מעורבותו במותה של אישה בשנות העשרים לחייה, שחששה לחייה מצד משפחת בעלה. בעלה של המנוחה ואביו הכירו מבעוד מועד את המשיבים. למשיב 1 (להלן: עדנאן) מיוחס רצח המנוחה וכן עבירות בנשק ולמשיב מיוחסות עבירות של סיוע להריגה לפי סעיף 298 + סעיף 31 וכן עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המתואר בכתב האישום המנוחה התגוררה בעת האחרונה לחייה בדירה בכפר יאסיף, עם שני ילדיה שהועברו לחזקתה. היא עברה אל הדירה לאחר ששהתה במקלט לנשים מוכות. עדנאן, שהחליט להמית את המנוחה, פנה לשם כך אל המשיב וביקש ממנו להכיר לו אדם מכפר יאסיף. המשיב נענה לבקשה והכיר לעדנאן את אברהים. בעת שהשלושה נפגשו הסביר עדנאן לאברהים כי בכוונתו לחטוף את המנוחה תוך שימוש בנשק חם – הסבר שניתן בנוכחות המשיב ותוך שעדנאן מציג אקדח בפני השניים. במפגש, התבקש אברהים לאמת את זיהויה של המנוחה כדי לאפשר את חטיפתה. אחר הפגישה ולאחר שהמשיב סיפר לאברהים אודות קשריו השונים עם עדנאן, ביקש המשיב מאברהים להודיע לו על מועד החטיפה על מנת שיסדר לעצמו אליבי. מספר ימים לאחר מכן הוציא עדנאן את תוכניתו אל הפועל. עדנאן ואברהים איתרו את המנוחה ולאחר שאברהים אימת את זהותה ירה בה עדנאן והביא למותה.

ביחס לחלקו של המשיב בפרשה, הדגישה המדינה בכתב האישום כי הוא סייע לעדנאן בגרימת מותה של המנוחה בכך שהכיר בינו לבין אברהים כדי לאפשר את חטיפת המנוחה ולהקל על ביצועה ועודד את אברהים לקחת חלק במעשיו של עדנאן - כל זאת תוך שהוא מודע לאפשרות שעדנאן יעשה שימוש בנשק חם שעלול לגרום למותה של המנוחה או של אחרים.

עם הגשת כתב האישום ביום 23.7.2013, הגישה המבקשת בקשה למעצרם עד תום ההליכים של המשיבים. הדיון בבקשה נדחה לבקשת באי כוח המשיבים שהיו מעוניינים בלימוד חומר החקירה. לאחר מכן, נדחה הדיון מספר פעמים נוספות לבקשת מי מבאי כוח המשיבים, בעיקר מכיוון שחל עיכוב בהעברת מלוא חומר החקירה וכן לנוכח חילופים בייצוגו של עדנאן. ביום 13.11.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה ועילות מעצר המצדיקות את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 30.12.2012 שב והורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב, לאחר שקיבל תסקיר מעצר בעניינו, בו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר לנוכח רמת מסוכנתו הגבוהה של המשיב. בין לבין, נתן עדנאן את הסכמתו למעצרו עד תום ההליכים.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים. עדנאן נתן את הסכמתו לבקשה ובאשר למשיב, שהתנגד לבקשה, החליט בית משפט זה (כב' השופטת א' חיות ) גם על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים או עד תום משפטו, לפי המוקדם.

מבחינת התקדמות המשפט, עולה כי עד הארכת המעצר האחרונה על ידי בית משפט זה התקיימו שש ישיבות הוכחות. מאז התקיימו שלוש ישיבות הוכחות נוספות ושלוש ישיבות נוספות קבועות לימים 9.9.2013, 12.9.2013 ו- 8.10.2013.

להשלמת התמונה יצוין כי עדנאן נתן את הסכמתו גם לבקשתה הנוכחית של המבקשת להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים ומעצרו הוארך בהתאם.

3.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי העבירות החמורות המיוחסות למשיב מעידות על מסוכנתו ומקימות יסוד סביר לחשש משיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין. עוד מדגישה המבקשת כי תסקיר שירות המבחן קבע כי קיימת רמת סיכון גבוהה מצד המשיב. כן מציינת המבקשת כי המשיב שוחרר ממאסר בפועל וזאת רק כשישה חודשים לפני שביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו. בנוסף צוין כי קיים חשש שהמשיב ישפיע על עדים – בעיקר כאלה המתגוררים בכפר יאסיף הסמוך למקום מגוריו של המשיב ומכיוון שעד התביעה העיקרי אברהים טרם העיד. לבסוף, מדגישה המבקשת כי אף שקצב המשפט אינו מיטבי אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של המשיב.

בא כוח המשיב טוען כי עד כה נשמעו בפרשה בעיקר עדים הקשורים למשפטו של עדנאן ולא למשיב. לטענתו, אין זה נכון כי המשיב ייפגע מהעובדה שהמבקשת כרכה את משפטו של המשיב עם משפטו של עדנאן. בתוך כך נטען, כי ראוי היה שעד עתה תישמע עדותו של העד המרכזי אברהים. אם טרם הובאו העדים הנוגעים למשיב, צריך היה לטענתו לכל הפחות לשקול חלופת מעצר. עוד טוען בא-כוח המשיב כי אף ששירות המבחן קבע בתחילת המעצר כי מסוכנתו של המשיב גבוהה הרי שנקודת האיזון מול האינטרס הציבורי משתנה ככל שההליך הפלילי מתארך.

4.

השיקול העיקרי הראשון בבקשות מסוג זו המונחת לפניי הוא רמת מסוכנתו של הנאשם. במקרה שלפניי, ביצע הנאשם לכאורה מעשים חמורים שבגדרם מיוחסת לו כאמור מעורבות בהמתתה של המנוחה. בנוסף, מתעורר בעניין המשיב גם חשש לשיבוש הליכי משפט. זאת, בין היתר לנוכח הנתון כי העד המרכזי אברהים טרם העיד. על מסוכנתו של המשיב העיד גם שירות המבחן בתסקיר שהגיש בו צוין כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית. משכך וחרף התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהמפקחים שהוצעו, מצא שירות המבחן כי אין בחלופה כדי להפחית ממסוכנותו של המשיב. יוזכר, כי המעשים המיוחסים למשיב בוצעו לכאורה לאחר שזמן קצר קודם לכן שוחרר מעונש מאסר שריצה, שהוטל עליו בין היתר בגין עבירה של שיבוש הליכי משפט. אופיה של עבירה זו שרלוונטית אף למסגרת הנידונה, הניסיון מצידו של המשיב להצדיק את המעשים בגינם הורשע בפעם הקודמת כפי שעלה מתסקיר שירות המבחן, וחזרתו אל סורו לכאורה תוך חודשים ספורים, מחזקים את רמת המסוכנות של המשיב ומחדדים את השאלה באיזה מידה מנגנון שחרור עשוי להוות מענה לכך.

השיקול העיקרי השני שיש לשקול הוא קצב המשפט. במקרה שלפניי הקצב אינו מספק ובכך גם הודתה המבקשת. כפי שציין בית משפט זה בהחלטתו הקודמת בעניינו של המשיב, רצוי שבקביעת סדר השמעת העדים שנותרו תקדים המבקשת את העדתם של העדים הנוגעים למשיב. במיוחד נוגע הדבר לאברהים – העד המרכזי בעניינו של המשיב. בדיון שהתקיים לפניי ציינה באת-כוח המדינה כי בכוונתה להביא עד זה למתן עדות בהזדמנות הראשונה. חזקה על המבקשת שכך ייעשה. כך יהיה ניתן לשוב ולשקול חלופת מעצר. יש לקוות ולבחון בין היתר אם כוונה זו תצא אל הפועל בתקופה הקרובה. כמובן מצופה כי בית המשפט המחוזי ייקבע מועדים נוספים לאחר חודש אוקטובר.

לנוכח כל אלה, מצאתי כי יש מקום לקבל את הבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב. הגם שצודק בא כוח המשיב בכך שנקודת האיזון משתנה ככל שחולף הזמן והמשפט אינו מתקדם דיו, הרי שבעת הזו הכף שבה ונוטה לכיוון הארכת מעצרו של המשיב.

5.

הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים החל מיום

22.7.2013 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 42731-07-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.