בש"פ 7174/12 מדינת ישראל נ. מאזין מסוודי

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט משה דרורי) במ"ת 18393-09-12 מיום 7.10.2012, במסגרתה הוחלט על שחרור המשיבים ל'מעצר בית'.

עיקרי כתב האישום

2.

שני המשיבים הואשמו בעבירה של החזקת נשק. המשיב 1 הואשם גם בנשיאת נשק. על-פי המתואר בכתב האישום, הגיעו לחזקתו של המשיב 1 כלי נשק רבים: רימון יד, אקדח חצי אוטומטי יריחו, אקדח חצי אוטומטי יריחו עם כוונת לייזר, אקדח חצי אוטומטי CZ , תת-מקלע סקורפיון עם משתיק קול, שני מטעני חבלה מאולתרים, 6 מחסניות לנשק M-16

עם כדורים, 4 מחסניות לאקדח, מארז כדורים 7 מ"מ , קופסת כדורים 9 מ"מ , תפזורת כדורי

M-16 , ואביזרים שונים לכלי נשק. המשיב 1 נשא את כלי הנשק והובילם למחסן ברחוב סולטאן סולימאן בירושלים. המחסן משמש את חנות הירקות של המשיבים ומשפחתם. המשיב 1 הכניס את כלי הנשק אל תוך מקרר ישן בקומה העליונה של המחסן. בצדו של המקרר מורכבים שני מנעולים. המפתחות למנעולים הללו מצויים בחזקתו של המשיב 2, ובתוך המקרר מצויה גם כספת השייכת לו. זמן מה עובר ליום 8.8.2012, הציג המשיב 1 לאחיו, המשיב 2, את כלי הנשק שבמקרר. המשיב 2 הבחין כי מדובר בכלי נשק, ואף חזר ופתח את המקרר במועדים נוספים כאשר כלי הנשק מצויים בתוכו. בחיפוש משטרתי ביום 8.8.2012 נתפסו כלי הנשק בתוך המקרר ושני מטעני הצינור נתפסו כשהם מחוץ למקרר, בסמוך לו.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבית המשפט המחוזי לא היו עוררין על קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר. תסקיר שירות המבחן לגבי המשיב 1 ציין כי זה התקשה להחשף בפני שירות המבחן, היה ממוקד בהצגת קורבנותו ובהכחשת המיוחס לו. בשל סגירותו, לא הצליח שירות המבחן לעמוד כנדרש על מאפייני אישיותו, ולכן לא יכל להעריך את הסיכון להישנות התנהגות מפרת חוק מצדו. שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב 1 לחלופת מעצר. לגבי המשיב 2, העריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו רמת סיכון נמוכה-בינונית. לאור זאת, ובשל העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב 2 לחלופת מעצר בבית משפחתו.

4.

ב"כ המדינה טענה בבית המשפט המחוזי כי מסוכנותם של המשיבים, הנלמדת מכמות הנשק שהוחזקה אצלם, אינה מאפשרת את שחרורם לחלופת מעצר. מנגד, טען ב"כ המשיבים, כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן לגבי המשיב 2, לשחררוֹ לחלופת מעצר. עוד טען ב"כ המשיבים, כי לגבי המשיב 1 מן הראוי להגיע לתוצאה דומה של חלופת מעצר, והעובדה שהיה מסוייג בקשר עם שירות המבחן לא צריכה לעמוד לו לרועץ. בית המשפט המחוזי בחן את חלופת המעצר שהוצעה, ונחקרו לפניו גם הערבים והמפקחים שהוצעו על-ידי המשיבים.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שמדובר בהחזקת נשק, ראוי כי תופעל הוראת סעיף 21(ב1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) אשר קובעת כי בכל מצב שיש בו ראיות לכאורה ועילת מעצר, על בית המשפט לבדוק האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר, שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. בית המשפט ציין כי ב"כ המדינה לא חלקה על דברי ב"כ המשיבים, לפיהם לא ניתן בנסיבות העניין להצביע על מטרה מבין ארבע המטרות החמורות של החזקת הנשק המוזכרות בפסיקה: פגיעה בביטחון המדינה; ביצוע עבירות פליליות קונקרטיות; ביצוע עבירות פליליות עתידיות; מטרות פוליטיות ואידיאולוגיות (ב"ש 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(3) 668). בית המשפט ציין כי מדובר כנראה במקרה יוצא דופן, שבו עקב סכסוך בין המשיב 1 לבין אדם אחר, לקח המשיב 1 מאותו אדם את רכבו, כשברכב היו שקים ובהם כלי הנשק הנ"ל. המשיב 1 אחסן את כלי הנשק במחסן ומאז לא נעשה בהם שימוש. בית המשפט ציין כי בדיקות מז"פ לא העלו כי נעשה שימוש בנשק. על כן, סבר בית המשפט כי עוצמתה של עילת המעצר אינה חזקה כל כך, וכי ניתן להסתפק בחלופה למעצר.

6.

בית המשפט קבע עוד כי על אף השוני בתסקירי שירות המבחן וההמלצות המנוגדות לגבי שני המשיבים, הרי שלאחר שמיעת הערבים ולאחר עיון בתסקירים, יש להחיל על השניים דין זהה, ולשחררם לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי למשיבים אין עבר פלילי קודם, כי הערבים היו נכונים להפקיד סכומי כסף משמעותיים, וכי המשיבים נמצאים במעצר מזה כחודש. בית המשפט החליט על שחרור המשיבים ל'מעצר בית' מלא בבית אמם, בפיקוח אמם ושני אחיהם ובצירוף ערבויות מטעם המפקחים ומטעמו של ערב נוסף. מכאן עררה של המדינה.

טענות הצדדים

7.

המדינה טוענת כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, וכי על-פי פסיקת בית משפט זה, עבירות אלה מחייבות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. לטענת המדינה, לא עלה בידי המשיבים לסתור את חזקת המסוכנות בעניין דנן. לטענתה, ההיקף הגדול של כלי הנשק שהוחזקו בידי המשיבים, סוגי הנשק שבהם מדובר, והתקופה הארוכה שבה החזיקו המשיבים בנשק, כל אלה מעידים בבירור כי נשקפת מפני המשיבים מסוכנות ברמה גבוהה. עוד טוענת המדינה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר אימץ בשלב זה של הליכי המעצר את גרסת המשיב 1 לגבי נסיבות הגעת הנשק לידיו. לטענת המדינה, גרסת המשיב 1 אינה מגובה בראיות כלשהן, והיא מעוררת תמיהות וקשיים משמעותיים. יש להותיר את בחינת גרסתו לדיון בהליך העיקרי, והיא אינה שוללת בשלב זה את המסוכנות הנלמדת ממעשיהם של המשיבים. לטענת המדינה, אין בעברם הנקי של המשיבים ובתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב 2 כדי לשנות ממסקנה זו, והלכה היא כי יש להורות על מעצרם של נאשמים המואשמים בעבירות נשק, גם כאשר מדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי.

על יסוד טעמים אלו, סבורה המדינה כי אין מקום להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, ובוודאי שאין להסתפק בחלופת מעצר המבוססת על שחרור המשיבים לבית משפחתם, תוך החזרתם לסביבה שבה ביצעו את העבירות המיוחסות להם.

8.

ב"כ המשיבים טען מנגד כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קיבל את גרסת המשיבים, וזאת לאור העובדה שאין כרגע ראיות לסתור את הגרסה. עוד טען ב"כ המשיבים כי בנסיבות העניין, סתרו המשיבים את חזקת המסוכנות הסטטוטורית. פרק הזמן הארוך שבו הוחזקו כלי הנשק אצל המשיבים מבלי שנעשה בהם שימוש, מלמד על העדר מסוכנות. לא הוכח שהמשיבים החזיקו את כלי הנשק לצורך מטרות שאינן כשרות. ב"כ המשיבים ציין כי ביחס למשיב 2 בא שירות המבחן בהמלצה חיובית, וכי על-פי הגרסה שמסר המשיב 2 במשטרה, מלבד הידיעה על כלי הנשק לא היה לו כל קשר להחזקתם. ב"כ המשיבים הוסיף וטען כי אין להעניק משקל רב לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב 1, לאור העובדה שזה מטבעו אדם סגור ואין בכך שלא נפתח בפני שירות המבחן כדי ללמד על מסוכנותו. ב"כ המשיבים טען כי חלופת המעצר נמצאה ראויה ומתאימה על-ידי בית המשפט, ועל כן יש להשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

דיון והכרעה

9.

בחנתי את החלטת בית המשפט המחוזי, עיינתי בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, בתסקירי שירות המבחן, ובשאר החומר שבתיק. נתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, ומסקנתי היא כי דין הערר להתקבל.

10.

כידוע, עבירות נשק מקימות חזקת מסוכנות מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, משום שהן נמנות על עבירות הבטחון כהגדרתן בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הלכה היא כי רק במצבים חריגים ניתן יהיה לשלול את המסוכנות האמורה ולהשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 519/11

מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם, 26.1.2011); בש"פ 4997/05 קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2005)). העניין דנן אינו נמנה על אותם מצבים חריגים, לנוכח העובדה שמדובר במצבור גדול של כלי נשק וכלי לחימה, אשר מקורו וייעודו אינם ידועים. את גרסת המשיב 1 לפיה עקב סכסוך שהתגלע בינו לבין אדם אחר, הוא לקח מאותו אדם את רכבו ושם מצא בשקים את מצבור הנשק, יש לבחון בעת ההליך העיקרי. על פניה, היא בעייתית, והמשיבים לא הביאו לה תימוכין אפשריים. על-פי כתב האישום, חלקו של המשיב 2 אכן פחוּת, וכאמור גם המלצת שירות המבחן היא לשחררו לחלופת מעצר, אך מנגד, הוא זה שאצלו מצויים המפתחות למקרר שבו הוחזקו כלי הנשק, שם נמצאת גם כספת השייכת לו. אין בכך שבדיקות מז"פ לא שללו את גרסתו של המשיב 1, כדי להצביע בשלב זה על נכונותה. דעתי-שלי לא נחה מבחינת מסוכנותם של המשיבים, בשים לב לכמות הנשק הרבה והמגוונת שהחזיקו במשך תקופה ממושכת. עברם הפלילי הנקי והמלצת שירות המבחן לגבי המשיב 2, אינם שקולים למסוכנות הנשקפת מהחזקת ארסנל נשק כפי המתואר. בנסיבות אלו יש להעדיף את האינטרס של ההגנה על הציבור על פני האינטרס האינדיבידואלי של המשיבים.

11.

לפיכך החלטתי לקבל את הערר, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולהורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.