פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8742/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
העורר:
סאמר עביד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים בתיק מ"ת 15332-10-12 שניתנה ביום 15.11.2012 על ידי כבוד השופטת
ג' כנפי-שטייניץ
תאריך הישיבה:
כ"ב בכסלו התשע"ג
(6.12.2012)
בשם העורר:
עו"ד ריאד סואעד
בשם המשיבה:
עו"ד עדי שגב
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ) מיום 15.11.2012 במ"ת 15332-10-12, בגדרה הורתה על מעצר העורר עד תום ההליכים.
1.
נגד העורר, יליד 1985, ואדם נוסף (להלן: אחמד ) הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 14.10.2012 כתב אישום בו הואשמו השניים בעבירות של נסיון בסחר בנשק ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיפים (בהתאמה) 144(ב2) ו-244 לחוק העונשין,
התשל"ז-1977 (להלן: חוק
העונשין ). בנוסף, הואשם אחמד בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
2.
על פי המתואר בכתב האישום, סוכן משטרתי יצר קשר עם אחמד לרכישת שני אקדחים ובאותו היום נפגש הסוכן עם אחמד והעורר בשכונת שועפט בירושלים. שני הנאשמים ישבו ברכב, אחמד ישב במושב הנהג והעורר ישב לצידו, והסוכן המשטרתי נכנס אל הרכב. בהוראתו של אחמד, הוציא העורר אקדח מסוג DAEWOOD והעביר לידיו של הסוכן, ולשאלת הסוכן ענה אחמד כי אין ברשותו אקדח נוסף. עבור האקדח דרשו הנאשמים סך של 20,000 ₪, והסוכן התקשר אל אחד השוטרים וביקשו להעביר את הכסף לנאשמים. בעקבות השיחה הגיע הכוח המשטרתי לעצור את הנאשמים ובהוראתו של אחמד השליך העורר את האקדח מחלון הרכב. לאחר מכן, ניסו השניים להמלט מהשוטרים והתנגדו בכוח למעצר.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים. בדיון שנערך ביום 17.10.2012 טען בא כוחו של אחמד לחולשה בראיות לכאורה, לאחר שלא התקבל דו"ח מז"פ בנוגע לאקדח. שני הנאשמים ביקשו להזמין תסקיר בעניינם ובית המשפט נעתר לבקשה והורה על הזמנת תסקיר.
בתסקיר המבחן נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה בעניינו של העורר. צויין כי לעורר עבר פלילי בשתי הרשעות בעבירות של יידוי אבנים בתקופת האינתיפאדה בשנת 2001 בגינן ריצה עונש מאסר. שירות המבחן התרשם מפער גדול בין המיוחס לעורר בכתב האישום לבין תיאורו את האירוע והצגתו כאדם נורמטיבי שאינו מעורב בפלילים.
4.
בהחלטתו מיום 15.11.2012 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, הכוללות את עדותו של סוכן המשטרה, תמליל ההקלטה של המפגש עם הנאשמים ודו"ח פעולה לפיו האקדח נמצא בסמוך לרכב. באשר לעורר, העולה מן הראיות כי הגעתו למקום לא היתה אקראית. כך, לפי עדותו של הסוכן, אחמד הוביל אותו לשכונה צדדית ובדרך הצטרף אליהם העורר, לשאלתו של הסוכן מי הוא העורר ענה אחמד כי "זה בחור שלו קשור אליו". בנוסף, העורר פעל לפי הוראותיו של אחמד ולאחר שהגיע הכוח המשטרתי זרק את האקדח מהחלון. העבירות המיוחסות לנאשמים מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית ועילת מעצר, ולא מתקיימות נסיבות המצדיקות שחרור ממעצר מאחורי סורג ובריח.
5.
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסב הערר שלפניי. לטענת העורר, בית המשפט לא נתן משקל לכך שחלקו בפרשה מינורי, וכן טעה משנתן משקל יתר לעברו הפלילי מתקופת היותו קטין. כמו כן הפנה העורר לתסקיר המעצר, שאמנם לא בא בהמלצה חד משמעית, אך צויין אורח חייו הנורמטיבי של העורר, הוא נשוי ועובד, מה שמעיד על סיכוי נמוך להישנות העבירה. כן צויינה חלופת המעצר שהוצעה בבית ההורים אשר יכולה לאיין את מסוכנותו.
6.
עבירה בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין היא עבירת ביטחון כאמור בסעיף 35(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ומכאן שקמה עילת מעצר וחזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. בעבירות כגון דא, חזקת המסוכנות מצדיקה מעצר עד תום ההליכים בכפוף לחריגים המופעלים בנסיבות מיוחדות, וככלל, מועטים המקרים בהם תאיין חלופת מעצר מסוכנות של העוסקים בסחר בנשק (ראו בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2011) והאסמכתאות שם; בש"פ 7174/12 מדינת ישראל נ' מסוודי (לא פורסם, 14.10.2012); בש"פ 8027/09 מירם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.10.2009); בש"פ 2488/11 חוסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)).
לא ראיתי בעניינו של העורר טעם מיוחד לחרוג מהכלל. אכן, איני רואה ליתן משקל משמעותי לעברו הפלילי של העורר מימי בחרותו. עם זאת, איני סבור כי תפקידו של העורר בפרשה היה מינורי כטענתו, אף אם אניח כי אחמד היה הדומיננטי בין השניים. העורר הגיע לרכב בתיאום עם אחמד והוא שהוציא את האקדח לבקשת הסוכן (ואין בחומר הראיות אינדיקציה לכך שהאקדח היה כבר ברכב כטענת הסניגור). אזכיר כי בשיחה בין אחמד לבין הסוכן הסמוי דובר על מכירת שני אקדחים, מה שמצביע על נגישות לכאורה של העורר ואחמד לכלי נשק. לכך יש להוסיף את התנגדות העורר ואחמד למעצרם, מה שמצביע על כך שאין מורא החוק או המשטרה עליהם. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שגם שירות המבחן התקשה להעריך את הסיכון להישנות התנהגות פוגעת מצד העורר, ובהתחשב גם בחולשתה של החלופה המוצעת (בבית משפחתו, כאשר אחד מאחיו הורשע בעבר בעבירת נשק ואף ריצה עונש מאסר בגין כך), איני רואה מקום להתערבות בהחלטת בית משפט קמא.
אשר על כן, אני דוחה את הערר.
ניתנה היום, כ"ב בכסלו
התשע"ג (6.12.2012).
ש ו פ ט