בש"פ 4997/05 קייסי קייסי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד) בב"ש 91227/05 מיום 10.5.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר ואדם נוסף (להלן - ספורי) הוגש כתב אישום בן שבעה אישומים, המייחס לעורר ולספורי, באישום השישי, עבירה של סחר בכלי נשק. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 31.3.05 נפגש ספורי עם סוכנים סמויים של המשטרה בביתו, וסיכם עימם כי ימכור להם אקדח בתמורה ל-7,500 ש"ח. ביום 2.4.05 נפגשו הסוכנים עם ספורי בתחנת דלק, ושילמו לו 7,400 ש"ח. לאחר מספר דקות הגיע העורר לתחנת הדלק ומסר לסוכנים, על דעתו של ספורי, אקדח ומחסנית ובה 17 כדורים. בסמוך לזירת האירוע עצרו שוטרים את העורר ומצאו על גופו סכום של 6,900 ש"ח. על גופו של ספורי נמצאו בעת מעצרו 500 ש"ח. שני הסכומים משלימים את הסכום ששולם על ידי הסוכנים המשטרתיים עובר לביצוע העסקה לספורי עבור האקדח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, שכן הוא ביצע את מסירת האקדח, ולאחר מעצרו נמצאו על גופו 6,900 ש"ח, שבצירוף ל-500 ש"ח שנמצאו על גופו של ספורי משלימים את סכום העסקה. בנוסף קבע בית המשפט כי העורר לא מסר גרסה אחרת למקורו של הכסף, והעדיף לשמור על זכות השתיקה, דבר המחזק את חומר הראיות נגדו. לפיכך, קבע בית המשפט, קמה כנגדו חזקת מסוכנות על-פי דין. כן נקבע, כי לאור המסוכנות העולה מעבירות נשק, ובהעדר נימוקים יוצאי דופן, אין מקום לבחינת חלופת מעצר בעניינו של העורר.

מכאן הערר שבפני.

לטענת העורר אין בחומר הראיות די בכדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. לפי גרסת בא-כוחו האקדח נמסר לעורר על ידי ספורי מספר דקות עובר לעסקת המכירה, רק כדי שיעבירו לסוכנים המשטרתיים. גם ספורי הודה בחקירתו כי האקדח שנמכר היה שלו. באשר לסכום הכסף שנמצא על גופו של העורר, טוען בא-כוחו, כי מדובר בכספו של העורר, ולא בכסף שניתן לספורי על ידי הסוכנים המשטרתיים. לטענת ב"כ העורר, אין בתיק כל ראייה לכך שהכסף שנתפס על גופו של העורר קשור לעסקת מכירת האקדח, שכן הן ספורי והן הסוכנים המשטרתיים לא מסרו כי ראו את הכסף עובר מספורי לידי העורר. לפיכך, טוען העורר, לא קמה תשתית ראייתית לכאורית התומכת בעבירת הסחר בנשק, ואין בשתיקתו בחקירה כדי להקים נגדו ראיות לכאורה. על כך מוסיף העורר, שלאור גילו הצעיר ועברו הנקי, חלופת המעצר שהוצעה בבית הוריו די בה כדי להפיג את מסוכנותו.

לטענת המשיבה, לאור חומר הראיות, ממנו עולה כי העורר מסר נשק וקיבל חלק מסכום הכסף ששולם עבורו, ניתן לראות בו, לפחות, מבצע בצוותא או מסייע לעבירת הסחר בנשק. אשר לחלופת מעצר, טוענת המשיבה, כי עבירת הסחר בנשק הינה עבירה חמורה ביותר, ובנסיבות המקרה שבפנינו אין להסתפק בחלופת מעצר.

דין הערר להידחות.

לעניין הראיות לכאורה, מקובלת עלי גישתו של בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך להוכחת העבירה המיוחסת לעורר. מסקנה זו עולה, מעצם העובדה שהיה זה העורר אשר מסר את האקדח לשוטרים הסמויים וברשותו נתפס לאחר מכן החלק הארי של התשלום, בסך 6,900 ש"ח. אינני מוציא מכלל אפשרות שניתן היה להסביר את מעורבותו של העורר באירוע בצורה המפחיתה את חלקו במעשה, אלא שהעורר שתק בחקירתו ולא המציא כל הסבר למעורבותו באירוע. ההסברים העובדתיים שנמסרו על ידי ב"כ העורר במהלך הדיון אינם יכולים לבוא, בהקשר זה, במקום מסירת גרסה על ידי העורר עצמו. בנסיבות אלו, שתיקתו של העורר עומדת לו לרועץ והיא מחזקת את ראיות המאשימה, מהן עולה, לכאורה, שהעורר נטל חלק פעיל בעסקת הנשק, ויש לראותו, על כן, כמבצע בצוותא של עבירת הסחר בנשק, או למצער, מסייע לביצועה של עבירה זו (ראה: בש"פ 1250/99 גבאי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). גם על-פי גרסת בא-כוח העורר אשר הוצגה במהלך הדיון, עולה שהעורר ביצע לפחות עבירה של סיוע לסחר בנשק.

באשר לחלופת המעצר, נקבע בפסיקה כי עבירות נשק, ובעיקר עבירת הסחר בנשק, מעידות על מסוכנות רבה לשלום הציבור וביטחונו, ועל כן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, זאת, למעט מקרים חריגים, בהם הציג הנאשם טעמים כבדי משקל המאפשרים להעדיף חלופת מעצר (ראו: בש"פ 4958/01 אלנאברי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם); בש"פ 5124/02 אשרף נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המקרה שבפנינו איננו נופל בגדרם של מקרים חריגים אלה.

התוצאה היא שהערר נדחה.