פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
521/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-3
מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו-1996 בבית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 41965-04-10
תאריך הישיבה:
כ'
בשבט התשע"א
(25.1.2011)
בשם המבקשת:
עו"ד עדי מנחם
בשם המשיב 1:
עו"ד פאדי שרקאווי
בשם המשיב 3:
עו"ד אלון וולקוביצקי
החלטה
לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 30.1.2011 או עד למתן פסק דין בתפ"ח
41965-04-10 בבית המשפט המחוזי חיפה, לפי המוקדם.
כנגד המשיבים ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בנשק, ונשיאה והובלת נשק שלא כדין. כמו כן, למשיב 1 יוחסו אף
עבירות של החזקת נשק שלא כדין ויריות באזור מגורים. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן הכולל שלושה אישומים, שני המשיבים נטלו חלק בבצוע מכירת נשק לסוכן משטרתי סמוי. למשיב 1 מיוחסות אף ביצוע שתי עסקאות נוספות של מכירת נשק לסוכן.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 31.5.2010 קיבל בית המשפט (מ"ת 41968-04-10, כבוד השופט ר' שפירא ) את הבקשה, והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. במסגרת החלטתו קבע בית המשפט, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית הנדרשת לשם ביסוס עילת מעצר, וכי מעורבותם לכאורה של המשיבים בביצוע עבירות נשק מעידה על מסוכנות רבה, אשר רק במקרים חריגים ויוצאי דופן תאויין באמצעות חלופה. באשר למשיב 1 נקבע, כי מיוחסת לו מעורבות בכל שלושת האישומים ונראה כי הוא היווה הגורם המרכזי בקשר עם הסוכן המשטרתי. כמו כן, עמד בית המשפט על כך שלחובתו עומדת הרשעה בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לעניין משיב 2 נקבע, כי אומנם הוא מעורב רק באישום הראשון, אך חלקו בו הוא דומיננטי, והוא אף זה שביצע את ירי הניסיון בטרם נמסר האקדח לסוכן. כמו כן, ציין בית המשפט כי לחובתו נזקף עבר פלילי בעבירות אלימות בגינן הוא ריצה עונש מאסר. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי מקום לבחון בעניינם חלופת מעצר.
משחלפו תשעת החודשים וטרם הסתיים משפטם של המשיבים, הגישה המדינה בקשה זו, להארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים.
בגדרה של הבקשה טוענת המבקשת, כי מהעבירות המיוחסות למשיבים, כמו גם מאופיין ודרך ביצוען יש כדי ללמד על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם לשלום הציבור. בעניין זה טוענת המבקשת, כי מסוכנותם אף נלמדת מהתכנון הקפדני שלווה לביצוע העסקאות, וההסתייעות בגורמים נוספים לשם הוצאתן אל הפועל. כן טוענת המבקשת, כי נוכח חומרת המעשים והעונש הצפוי למשיבים בגינם במידה והללו יורשעו, קיים חשש מובנה כי הללו ימלטו מן הדין.
מנגד, טען בא כוחו של המשיב 1 כי למשיב 1 אין עבר פלילי של ביצוע עבירות דומות לאלו המיוחסות לו, ועל כן לא נשקפת ממנו מסוכנות ויש מקום לשחררו לחלופה. בא כוחו של משיב 2 טען בפניי, כי מדובר בבחור צעיר אשר החלק המיוחס לו בביצוע העבירות הינו שולי ומינורי. לעניין טענת המבקשת בדבר החשש מהמלטות מן הדין, טען בא כוחו של המשיב 2 כי מעורבים נוספים בפרשה כבר שוחררו לחלופת מעצר. כמו כן, קבלו באי כוחם על ההתנהלות וההתקדמות האיטית בתיק, כמו גם על מספר המצומצם של המועדים הקבועים עתה לשמיעתו.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
כידוע, סעיף 62 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,
אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את המשך מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), וכבר נקבע כי " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).
עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיבים (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).
במקרה דנן, אני סבור כי אין מקום לשחרר את המשיבים לחלופה, נוכח חומרת העבירות המיוחסות להם, עבירות הנשק, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, בצירוף עם סעיף 35(ב)(1) לחוק זה , אשר תופג באמצעות חלופה רק במקרים חריגים (ראו: בש"פ 4997/05
קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2005); בש"פ 8303/07 פלוני נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 19.10.2007)), אשר אינם מתקיימים בעניינו.
באשר לטענת בא כוח משיב 2 כי יש לשחררו לחלופה, כשם שנאשם אחר בפרשה שוחרר בתנאים מגבילים. עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.5.2010 (מ"ת 9743-05-10,
כבוד השופט ר' שפירא ) במסגרתה שוחרר נאשם זה לחלופה, מעלה כי נאשם זה שוחרר בשל גילו הצעיר, העדר עבר פלילי ומעורבות עבריינית, ונוכח חלקו המצומצם לכאורה בפרשה, וכך קבע בית המשפט בעניינו "חלקו בפרשה מוגבל לאישום בודד ועל פי הראיות נראה כי עיקר המיוחס לו הוא מכוח נכחותו בזירה." בנסיבות הללו, ברי כי אין מקום להשוואה בין נאשם זה למשיב 2, אשר לגביו נטען כי הוא נטל חלק ממשי ודומיננטי לביצוע עסקת הנשק בה הוא מואשם.
באשר לטענת באי כוח המשיבים בדבר קצב ההתקדמות בתיק העיקרי. לעת הזו, קבועים בתיק שלושה מועדים לשמיעת ההוכחות בחודש פברואר. בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים לדיונים בתיק בתקופת הארכת המעצר הנוכחית, היינו, במהלך החודשים מרץ-אפריל, וזאת על מנת להשיג התקדמות משמעותית בתיק עוד במהלך הארכת מעצר זו.
לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים 1 ו-3 בתשעים ימים, החל מיום 30.1.2011, או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 41956-04-10 בבית המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"א בשבט התשע"א (26.1.2011).
ש ו פ ט