בש"פ 6209/07 מדינת ישראל נ. סאם יאסין

לפני בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 22.10.06 נטען, כי במועדים סמוכים ללילה שבין 2.10.06-1.10.06 קשר המשיב קשר עם אדם בשם בילאל חוג'יראת (להלן: "בילאל") לפיו בילאל ישיג רובה אשר ייגנב עבורו מצה"ל וימכור אותו למשיב. לצורך מימוש הקשר וקידומו, פנה בילאל לחוסיין חוג'יראת (להלן: "חוסיין"), אשר שירת אותה עת בצה"ל, ושידלו לגנוב רובה. חוסיין עשה כן, העביר את הרובה לבילאל, וזה העבירו לידיו של המשיב, בתמורה לסכום של כ-8000-5000 ש"ח. הרובה, כך נטען, לא נמצא עד היום.

בגין כל אלה יוחסו למשיב עבירות של רכישה או החזקה של נשק שלא כדין; נשיאה או הובלה של נשק בלא רשות על פי דין; קשירת קשר לביצוע פשע; וקבלת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיפים 144(א), 144(ב), 499(א)(1), 411 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות מוצקות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב; כי למשיב עבר פלילי; כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור, באשר העבירות המיוחסות לו הינן עבירות ביטחון; וכן כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים, להתחמקות מהליכי שפיטה או לפגיעה בראיות בכל דרך אחרת. המשיב מצידו טען, כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו; כי בילאל גנב את הנשק על מנת לפגוע באדם שהטריד את אשתו, ולא על מנת למוכרו למשיב; וכי אין ראיה המקשרת בינו לבין הנשק.

3.

בית משפט קמא, לאחר שעיין בחומר הראיות, מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. זאת, בעיקר על בסיס עדויותיהם של המעורבים בפרשה, אשר קושרות את המשיב לנשק. באשר לגרסתו של המשיב לפיה בילאל גנב את הנשק על מנת להשתמש בו כדי לפגוע באדם שהטריד את אשתו, קבע בית המשפט כי אין בגרסה זו כדי לכרסם בראיות לכאורה, וכי עליה להתברר לגופה במשפט. עוד נקבע, כי נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב – הנלמדת הן מהרשעותיו הקודמות של המשיב, הן מהיותה של העבירה בגינה הוא מואשם עבירת ביטחון – לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על ידי שימוש בחלופה אחרת. לפיכך, הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (ראו ההחלטה מיום 7.11.06 ב"ש 3562/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כב' השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב ). ערר על החלטה זו נדחה ביום 18.1.07, מן הטעם כי מסוכנות אכן נשקפת מהמשיב וכי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא (בש"פ 298/07 כב' השופט א' א' לוי ). כן נדחתה בקשה לעיון חוזר (החלטה מיום 7.6.00 ב"ש 2478/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט ר' שפירא ).

4.

בבקשה שלפני עותרת המבקשת להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, כמבואר ברישא. לטענת המבקשת, נשקפת מהמשיב מסוכנות רבה, ואף קיים חשש להתחמקותו מהליכי משפט. המבקשת ציינה כי נשמעו עד כה רוב עדי התביעה, ונותר למאשימה להעיד שני עדים בלבד, ביניהם בילאל. עוד ציינה המבקשת, כי לעת הזו קבועים שני מועדים לדיון בחודש ספטמבר, אותם לא עלה בידה להקדים. מנגד טען המשיב, כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר בדמות מעצר בית. כן ציין המשיב, כי עד התביעה המרכזי נדון לעשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל, וכי מאחר ועד זה הואשם בעבירות חמורות יותר מאלה בהן הואשם המשיב, ישנה סבירות גבוהה כי אפילו יורשע המשיב, לא יעלה עונשו על פרק זמן זה.

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

5.בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים (בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.05); בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.05); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.05).

אכן, "ככל שמשפטו של נאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכיוונו וערך חירותו האישית גובר לעומת אינטרס ההגנה על הציבור" (בש"פ 6347/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 7.8.05)),

בענייננו, רצוי היה, אילו ניתן הדבר מבחינת יומנו של בית המשפט, לקיים את הדיונים בתכיפות רבה יותר. עם זאת, בעת הנוכחית קבוע התיק לשתי ישיבות נוספות מיד לאחר פגרת בתי המשפט, לסיום פרשת התביעה ופרשת ההגנה.

לא ניתן להתעלם מן החומרה היתרה שיש בעבירות המיוחסות למשיב. עבירות אלו – מעצם היותן עבירות ביטחון , כהגדרתן בסעיף 35(ב) לחוק המעצרים – מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, ראו גם בש"פ 8237/05 ארמין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.9.05); בש"פ 508/96 מקארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.1.96)). עבירות בנשק – ובפרט עבירות של סחר בנשק – מעצם טיבן, מעידות על מסוכנות אינהרנטית לשלום הציבור, אשר לא ניתן – בדרך כלל – להפיג באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות בהן הציג הנאשם טעמים כבדי משקל המאפשרים זאת (בש"פ 4997/05 קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.05); בש"פ 4958/01 אלנבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.01)).

באיזון הכולל בנסיבות העניין, נוכח הסיכון הנשקף מהמשיב, כאשר מדובר בהארכת מעצר ראשונה, וכאשר נראה כי שמיעת הראיות עומדת לפני סיום, גובר – לטעמי – אינטרס הציבור על הפגיעה בחירותו של המשיב עקב התמשכות ההליך.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 22.7.07, או עד למתן פסק דין בת"פ 5209/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.