בש"פ 933/07 אמארה אסמעיל נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המגולל סדרת אירועים בהם סחר העורר בנשק ובתחמושת שהועברה לשטחים. מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת נשק, סחר בנשק והובלת נשק. על פי כתב האישום, במחצית השניה של שנת 2005, סחר העורר באקדח 14 בכך שמכר אותו לתושב בשטח הרשות הפלשתינית תמורת 12,000 ₪. המכירה נעשתה באמצעות איש ביניים. במחצית השניה של שנת 2006, רכש העורר מאותו תושב שטחים אקדח 14, וגם רכישה זו נעשתה באמצעות אותו איש ביניים. לאחר מכן, העיסקה בוטלה. בחודש פברואר 2006 החזיק העורר ב-300 כדורי רובה M16 וסחר בהם בכך שמכר אותם לתושב השטחים דרך איש הביניים, ובאפריל 2006 רכש מאדם אחר (ג'בארין) 150-200 כדורי אקדח. ב-17.6.06 קשר העורר עם ג'בארין לרכוש ממנו 5,000 כדורי אקדח, אך העיסקה לא יצאה לפועל כי מחיר העסקה היה גבוה מדי לעורר.

3.

ביום 18.10.06 העורר נעצר בחשד לביצוע אחת מן העבירות הנזכרות. לאחר מספר הארכות מעצר, שוחרר בערבות עצמית למעצר בית לתקופה של עשרה ימים. בתום התקופה, חזר העורר לחייו השגרתיים ולעבודתו. הוא נעצר בשנית, ביום 28.11.06, בגין חשד לביצוע עבירה אחרת, קודמת בזמן, של סחר בנשק.

4.

במסגרת הדיון בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו. לטענתו, כתב האישום מבוסס על עדות יחידה של מחמד ג'בארין, ועדות זו לוקה, לטענתו, בסתירות ובחוסר-אמינות.

5.

בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. הוא קבע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת סיכוי סביר להרשעתו בעבירות הסחר המיוחסות לו. הוא ציין כי עבירות בנשק נמנות על העבירות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ובשל כך יש בדרך כלל לעצור נאשם המואשם בהן. במקרה זה, הסיכון כי נשק שסוחרים בו בלא רשיון עלול להגיע לגורמים פליליים או לגורמי טרור התממש במובן זה שהנשק הגיע בפועל לתושב שטחים, על כל הסיכונים הכרוכים בכך. גם אם העורר לא ידע על יעדו הסופי של הנשק, כך נקבע, היה עליו לצפות את האפשרות כי נשק הנמכר לתושב שטחים עלול להגיע לגורמים המסכנים את בטחון הציבור בישראל.

לבסוף, בית המשפט שקל אם יש מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר. הוא החליט, כי נוכח חומרת העבירות ונסיבותיהן, וחרף עברו הנקי של העורר, אין להורות כן. עמדתו היתה כי בנסיבות מקרה זה אין לשקול חלופה, ולכן לא ראה גם מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר.

מכאן הערר שלפני.

6.

העורר טוען בעררו, כי בית המשפט קמא שגה בקובעו כי יש לעוצרו עד תום ההליכים. כפי שעשה בערכאה קמא, שב העורר ומכחיש את האישומים המיוחסים לו, וטוען כי אין ראיות לכאורה לביסוס האישומים. הוא מוסיף כי בחקירתו נפלו מספר ליקויים; לא נערך עימות בינו לבין העדים שהעידו נגדו, חרף טענתו כי הוא איננו מכיר אותם; הושמעה לו קלטת שהוקלטה על ידי גורמי החקירה בה, כביכול, מדבר העורר עם אחד העדים על כדורים לאקדח, וטענת העורר היא כי לא הוא הדובר בקלטת וטענה זו לא נבדקה. עוד הוא טוען כי קיימות סתירות רבות ומהותיות בעדויותיהם של שני העדים שהעידו נגדו, ואין מקום לשלול את חירותו על יסודן.

כן טוען העורר כי הוא אדם נורמטיבי, המנהל חיי משפחה ומפרנס את משפחתו. עברו נקי, ומעולם לא הוגשה נגדו תלונה כלשהי. הוא מוסיף כי לאחר ששוחרר ממעצרו הראשון בתחילת החקירה, חזר לחיי שיגרה ולא עשה דבר שיסכן את שלום הציבור. הטענה כי שחרורו ייצור סכנה לשלום הציבור היא סתמית, ויש לדחותה ולשחררו גם אם תוך השתת תנאים מגבילים. לאור זאת, מקרה זה מתאים לבחינת חלופת מעצר, ויש לעשות כן במסגרת הערר.

7.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר בחלופה. היא טוענת, ראשית, כי קיימות ראיות לכאורה המפלילות את העורר בעבירות הסחר בנשק המיוחסות לו. עדות העד ג'ברין מתארת באופן ברור וחד משמעי את האירועים נשוא עסקאות 4 ו-5 בכתב האישום, ולכך נוספת שיחה מוקלטת מפלילה בין השניים בשיחה נכנסת לטלפון הנייד של העורר. העסקאות הקודמות בכתב האישום מתבססות על עדותו של העד אגברייה המפליל אף הוא את העורר. עדותו נתמכת אף היא בשיחות טלפוניות נכנסות לטלפון של העורר. העורר מצידו שולל מכל וכל קשר לעדים ולעסקאות המתוארות. אין בכפירה כוללנית זו כדי להחליש את משקלן של עדויות התביעה והחיזוקים שהובאו להן, ולו לצורך הליך המעצר עד תום ההליכים. מסוכנות העורר כפי שעולה מחומר הראיות אינה מאפשרת את שחרורו בחלופה.

8.

דין הערר להידחות.

כפי שפירטה המדינה, וכעולה מתיק התביעה, ישנו חומר ראיות המצביע על תשתית לכאורה לביצוע עבירות הסחר בנשק המיוחסות לעורר.

המדובר הוא בעבירות חמורות בנשק ובתחמושת שהתבצעו, לכאורה, בידי העורר במהלך תקופה לא קצרה ובאופן שיטתי. העבירות בוצעו, לפחות בחלקן, עם תושב שטחים באמצעות איש ביניים. אין צורך להדגיש את המסוכנות הגדולה לציבור הטמונה בעבירות סחר בנשק, במיוחד כאשר הן מתבצעות עם גורם שיש לו זיקה, ולו מקומית, לגופי טרור ולגורמים העשויים לקבל את הנשק לידם, ולהשתמש בו כלפי חיילים ואזרחים של ישראל. מסוכנות העורר בולטת על פניה. אין מדובר בעיסקת נשק אחת, שניתן היה אולי לטעון לגביה כי היא מהווה מעידה חד-פעמית; מדובר בעסקאות המתבצעות דרך שיטה, הטומנת בחובה סיכון גדול, ישיר ומיידי לבטחון המדינה והציבור.

9.

בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי כאשר מצא כי אין מקום לבחינת חלופה בעניינו של העורר. סחר בלתי חוקי בנשק הוא מסוג העבירות שניתן בנקל לבצען גם מתחומי מעצר בית מלא, תוך שימוש באמצעי תקשורת מתוחכמים שקשה להגבילם ולפקח עליהם. כל עוד החברה בישראל נתונה למתקפות טרור רצחניות, אין להטיל את הסיכון בשחרור העורר על שכמם של אזרחים תמימים; העורר הוא זה שצריך לשאת בנטל הסיכון הנשקף ממנו בהגבלת חירותו האישית עד להכרעה במשפטו.

הערר נדחה.