בש"פ 6159/07 מדינת ישראל נ. מרואן נאצר

בפני בקשה שביעית במספר להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים נוספים החל מיום 27.7.2007 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1068/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 3.5.2005 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיבים ועוד עשרה אחרים, המייחס למשיב 1 עבירה של ניהול ארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה ); 6 עבירות של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); 6 עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין; 4 עבירות של נשיאת נשק והובלתו, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; 3 עבירות של ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; עבירה של שידול להתאבדות, לפי סעיף 302 לחוק העונשין; 2 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382 ו-379(א) לחוק העונשין; 486 עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ); 18 עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ); ו-3 עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ). למשיב 2 יוחסו עבירה של ניהול ארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה; 4 עבירות של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; 3 עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין; 2 עבירות של נשיאת נשק והובלתו, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; עבירה של ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; 3 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382 ו-379(א) לחוק העונשין; עבירה של חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 לחוק העונשין; 486 עבירות על חוק מס ערך מוסף; 18 עבירות על פקודת מס הכנסה; ו-3 עבירות על חוק איסור הלבנת הון. למשיב 3 יוחסו 4 עבירות של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; 4 עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין; 2 עבירות של נשיאת נשק והובלתו, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; עבירה של ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; עבירה של שידול להתאבדות, לפי סעיף 302 לחוק העונשין; עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382 ו-379(א) לחוק העונשין; ועבירה של חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתבי האישום, המשיבים פעלו במסגרת ארגון פשיעה במשך מספר שנים. במסגרת הארגון חברו המשיבים לפעולות שכללו הפצת חשבוניות מס פיקטיביות, ניכיון שיקים והלוואות ונקיטת פעולות אלימות כנגד חייבים. לפי הנטען בכתב האישום, המשיבים 1 ו-2 היו מנהלים בארגון הפשיעה והמשיב 3 היה חבר בארגון.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים ושני נאשמים נוספים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 19.6.2005 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) את הבקשה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים וכי העבירות המיוחסות להם מקימות עילת מעצר סטטוטורית בעניינם .

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישו המשיבים ושני הנאשמים הנוספים ערר לבית משפט זה. ביום 21.8.2005 דחה בית משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור) את הערר, בקובעו כי יש בחומר הראיות תשתית פוטנציאלית חזקה לכאורה להרשעת המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

משעברו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים. ביום 2.2.2006 קיבלתי את הבקשה והארכתי את מעצרם בתשעים ימים.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. ביום 2.5.2006 קיבל בית משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס ) את הבקשה והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. בדומה, נענה בית משפט זה לבקשותיה של המבקשת והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים גם ביום 14.8.2006 (כבוד השופט ד' חשין ), וביום 23.10.2006 (כבוד השופט א' רובינשטיין ).

ביום 14.1.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן ) את בקשתם של המשיבים לעיון חוזר בהחלטה מיום 19.6.2005 להאריך את מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, בקובעו כי לא חל שינוי מהותי בראיות לכאורה העומדות כנגדם וכי לא חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה לעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

לאחר שחלפו תשעים הימים שנקבעו בהחלטת בית משפט זה מיום 23.10.2006, שבה המבקשת והגישה בקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים. ביום 20.2.2007 קיבל בית המשפט (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ) את הבקשה, בקובעו כי החשש לפגיעה באינטרס הציבורי הצפוי משחרורם של המשיבים הוא רב משקל וכי הסכנה לתקינות ההליך השיפוטי משחרור כזה היא ממשית.

משחלפו גם תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה נוספת להאריך את מעצרם של המשיבים. ביום 25.4.2007 קיבל בית המשפט (כבוד השופט ע' פוגלמן ) את הבקשה והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

כעת, משחלפו תשעים הימים הנ"ל, מונחת בפני בקשתה השביעית של המבקשת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. ב

לטענת המבקשת, נסיבותיהם של המעשים המיוחסים למשיבים מקימים חזקה בדבר מסוכנותם הרבה. כן טוענת המבקשת, כי קיים חשש ממשי להימלטות מהדין, לאור העונש החמור הצפוי למשיבים באם יורשעו. עוד מציינת המבקשת, כי פרשת התביעה בעניינם של המשיבים הסתיימה וכי פרשת ההגנה נמצאת בשלב מתקדם, כאשר בתקופה הקרובה קבועים חמישה מועדי דיון.

מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה, לאור התמשכות ההליכים בעניינם, אשר אינה מצדיקה עוד לטענתם את המשך מעצרם.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם הנתון במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו למשל בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם) (2002)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו עסא (לא פורסם) (2003)).

בענייננו, היות ומדובר בבקשה שביעית להארכת מעצר, והמשיבים מצויים זה זמן רב ביותר במעצר, יש לציין גם את ההלכה, לפיה עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם) (2003)).

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר במשיבים אשר כנגדם ראיות לכאורה בדבר חברות בארגון פשיעה רב מעללים, במסגרתו ביצעו מספר רב של עבירות חמורות, אשר בוצעו בנסיבות קשות ביותר ובאכזריות רבה, וכל זאת לשם בצע כסף. בנסיבות אלו, מסוכנותם של המשיבים לשלום הציבור מזדקרת על פניה, כשלכך יש להוסיף את החשש שמא ינסו להימלט מאימת הדין, לאור העונש שמצפה להם באם יורשעו.

לנוכח נסיבות אלו, על זכותם של המשיבים שלא לשאת במעצר ממושך בטרם הוכרע דינם לסגת מפני האינטרס החשוב של שלום הציבור וביטחונו. לאור שיטתיות מעשיהם של המשיבים והתעוזה והאכזריות הרבה שבה בוצעו, מתקשה אני להאמין כי תמצא דרך כלשהי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם, שלא דרך המשך מעצרם מאחורי סורג ובריח.

ער אני להחלטתו של בית משפט זה בבש"פ 22/07 בש"פ מדינת ישראל נ' ז'אנו (טרם פורסם) (2007) (להלן: עניין ז'אנו ), אך עם זאת איני רואה מקום להשוות בין המקרים. בעוד שבעניין ז'אנו

התעכבו המשפטים נשוא הדיון, כך שסיומם לא נראה היה באופק, הרי שבעניינם של המשיבים המשפט מתקדם לקראת סיומו, כאשר ביום 6.6.2007 אף הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להתחיל לשקוד על סיכומיהם, אשר יוגשו חודש לאחר סיום שמיעת הראיות. לכך יש להוסיף, כי בטיעוניה בפני, ציינה באת כוח המשיבה כי הצדדים הסכימו על כך שבחמשת הישיבות שנקבעו בבית המשפט המחוזי יסתיימו הדיונים, ויש לקוות כי אכן כך יהיה.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 27.7.2007 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1068/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.