בש"פ 5992/07 מדינת ישראל נ. רימא עוידאת

בפניי בקשה להארכת מעצרה של המשיבה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 8308/06 בעניינה, בבית המשפט המחוזי בבאר- שבע, לפי המוקדם.

ביום 17.10.06 הוגש כנגד המשיבה כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר- שבע, המייחס לה עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) ועבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיבה, שהינה תושבת הרשות הפלסטינאית, הגיעה לבקר את אחיה בכלא נפחא ביום 16.10.06 כאשר היא מסתירה על גופה סכין. במהלך הבידוק הידני, ולאחר שביקשה ממנה הסוהרת להסיר את כיסוי הראש שלה, שלפה המשיבה סכין וניסתה לדקור את הסוהרת בבטנה. במהלך המאבק עם המשיבה, נשרטה הסוהרת מהמשיבה בידה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, בקשה למעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה.

ביום 30.10.06 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, לאור הסכמתה של המשיבה, בציינו כי יהיה באפשרותה להגיש בכל עת בקשה לעיון חוזר ללא צורך בקיומן של נסיבות חדשות.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי הינו כדלקמן: שני מועדים שנקבעו לשמיעת התיק נדחו לפי בקשת בא-כוחה דאז של המשיבה. מועד נוסף התבטל לאחר שבא-כוחה של המשיבה שוחרר מייצוג ושמיעת התיק התעכבה לאחר מינוי באת-כוחה הנוכחית של המשיבה לאחר שזו הגישה בקשה לדחיית הדיון על מנת ללמוד את חומר הראיות. ביום 15.7.07 קבועה ישיבה לצורך שמיעת ההוכחות בתיק.

בבקשה שבפניי טוענת המבקשת כי מסוכנותה של המשיבה נלמדת מהעבירות המיוחסות לה וכי לא ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר, בין היתר, היות והמשיבה אינה תושבת ישראל. כן טוענת המבקשת, כי מדובר בתיק אשר לא צפוי להתנהל במשך זמן רב.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי מעשיה של המשיבה לא מעידים על מסוכנות אלא על מצוקתה וכי לנוכח נסיבותיה הקשות יש מקום לשחררה לחלופת מעצר.

לאחר עיון בבקשה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם הנתון במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו למשל בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם)). כאשר בית המשפט דן בשאלה האם להאריך את מעצרו של הנאשם, עליו לבחון את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואת חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ומסוכנותו (ראו למשל בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם)). בענייננו, אין להכביר מילים בנוגע למסוכנותה של המשיבה, אשר נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לה ואשר מקימים עילת מעצר כנגדה, אשר לא ניתן בנסיבות המקרה לאיינה באמצעות חלופה. לאור האמור לעיל ובהתחשב בעובדה שמדובר בתיק אשר צפוי להסתיים תוך זמן קצר ביותר, ואף ניתן לקוות שבישיבה הקרובה הקבועה ליום 15.7.07 יסתיים שלב ההוכחות בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אשר על-כן, אני מורה בזאת על הארכת מעצרה של המשיבה בתשעים יום נוספים, החל מיום 17.7.07 או עד מתן פסק-דין בת.פ 8308/06 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.