פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
457/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. חאלד עספור
2. בדיע הייבי
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
י"ח
בשבט התשע"א
(23.1.2011)
בשם המבקשת:
עו"ד נעימה חינאווי
בשם המשיב 1:
עו"ד תמר אולמן
בשם המשיב 2:
עו"ד עסאם הייבי
החלטה
לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 30.1.20110 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 41969-04-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.
כנגד המשיבים וכנגד נאשם נוסף הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק, סחר בנשק, החזקת ונשיאת נשק וקבלת נכסים שהושגו בעוון. למשיב 2 מיוחסות גם עבירות של החזקת נשק שלא כדין ונשיאת והובלת נשק שלא כדין. כתב האישום כולל שישה אישומים אשר מתארים מקרים בהם מכרו המשיבים כלי נשק שונים לסוכן משטרתי סמוי.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 1.6.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא) את הבקשה ככל שהיא נוגעת למשיבים ושחרר את הנאשם הנוסף למעצר בית. בהחלטה, קבע בית המשפט כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה שיש בה כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום, כי קיימת עילת מעצר שעניינה חזקת מסוכנות וכי אין מקום לשקול חלופת מעצר לאור חומרת העבירות המיוחסות למשיבים. ערר שהגיש המשיב 1 על ההחלטה לבית משפט זה נדחה ביום 20.6.2010 (בש"פ 4533/10) וכך גם בקשה לעיון חוזר שהגיש לבית המשפט המחוזי (מ"ת 41971-04-10, 6.12.2010) וערר שהוגש כנגד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר (בש"פ 9067/10, 16.12.2010).
משפטם של המשיבים לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.
המבקשת טוענת כי למשיבים מיוחסות עבירות חמורות ביותר, המלמדות על מסוכנותם הרבה, כמו כן, מסוכנותו של המשיב 1 מתחזקת לנוכח עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות חמורות ועבירות סמים. עוד נטען, כי למרות שמועדי ההוכחות שהיו קבועים לחודש דצמבר בוטלו עקב שביתת הפרקליטים, קבועים כיום חמישה מועדים קרובים לשמיעת הוכחות.
מנגד, טוענים המשיבים כי לאור הקבוע בחוק אין מקום להאריך את מעצרם מעבר לתשעת החודשים. כמו כן, נטען כי לא התקיימו דיונים עד כה לאור שביתת הפרקליטים ולא עקב בקשות דחייה שהוגשו מטעמם, וכי הדיון בעניינם לא צפוי להסתיים בזמן הקרוב. המשיב 2 טען בנוסף כי נסיבותיו האישיות מצדיקות במקרה זה את שחרורו.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).
עם זאת, ישנם מקרים שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).
במקרה שלפניי קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק אינו מהיר דיו, ולמעשה טרם החל הדיון בעניינם של המשיבים, וזאת שלא באשמתם. יחד עם זאת, לאור חומרת העבירות המיוחסות למשיבים והמסוכנות הנשקפת מהם, ולאור העובדה כי נקבעו מועדים קרובים לשמיעות הראיות בתיק, לא מצאתי לנכון להורות על שחרור המשיבים ממעצר לעת הזו.
לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 30.1.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 41969-04-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. בית המשפט המחוזי מתבקש, בהתאם לתפוסת יומנו, לקבוע דיונים נוספים בתיק במועדים קרובים ככל הניתן, וזאת בנוסף על המועדים שנקבעו זה מכבר.
ניתנה היום, י"ח בשבט התשע"א (23.1.2011).
ש ו פ ט