בש"פ 9067/10 חאלד עספור נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.12.10 במ"ת 41971-04-10 (מפי כבוד השופט א' טובי), לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בעניין מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. הסנגורית טוענת כי בתאריך 30.4.2010 הוגש כתב אישום נגד העורר ושעד היום לא נשמע ולו עד אחד. על רקע שביתת הפרקליטות, בוטלו שתי ישיבות הוכחות שנקבעו לתאריכים 30.11.2010 ו-2.12.2010. מצב זה, דורש לגישתה את שחרור העורר. הסנגורית אף התרעמה על כך שהפרקליטות לא הופיעה בדיוני ההוכחות שנקבעו, אך מצאה לנכון להופיע לדיון בערר זה. מנגד, סבורה המדינה כי לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

סעיף 52 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו -1996 (להלן 'חוק המעצרים') קובע כי ניתן להגיש עיון חוזר בנושא הנוגע למעצר, "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות...". ביטול שתי ישיבות הוכחות עקב התנהגות התביעה, מקום בו נעצר נאשם תקופה של כ-8 חודשים טרם החל משפטו, עשוי ליצור "נסיבה חדשה" כהגדרתה בסעיף 52 לחוק המעצרים (וראו בש"פ 8204/10 מדינת ישראל נ' בן בסט , מפי כבוד השופטת מ' נאור). ברם, כוחה של נסיבה חדשה זו כמובן תלוי נסיבות. יש לבדוק האם הנסיבה החדשה משנה את מארג האיזון שהוביל למעצרו של הנאשם על פני שחרורו.

2.

בראייה זו של הדברים, סבורני כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. העורר מואשם כי היה מעורב, יחד עם אחר, בשני מקרים של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק וסחר בנשק. התיאור העובדתי של האישומים הרלוונטיים (סעיפי אישום ראשון וחמישי) מצביע על הסכנה הנשקפת מהעורר, לנוכח נסיבות ביצוע העבירה. למעשה, אף הסנגורית אינה חולקת על כך. הסוגיה המשפטית הינה, אפוא, איזה משקל יש להעניק לביטול שני הדיונים בתיק דנא ומה השפעה יש לנתון זה על המשך מעצרו של העורר. בית המשפט המחוזי השיב לשאלה זו, בציינו שקבועות שתי ישיבות הוכחות נוספות בחודש זה וכי בראייה הכוללת אין לומר כי די בביטול שתי הישיבות להביא לשחרורו של העורר. אכן, יש לבחון את ביטול שתי הישיבות בציר הזמן של תקופת המשפט. נקודת מבט זו אך מחזקת את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, נכון למועד החלטה זו.

אוסיף כי בכך אין להביע עמדה, היה אם תוגש בקשה להארכת מעצרו של העורר בחלוף 9 חודשים ממועד הגשת כתב האישום.

3.

הערר נדחה.