בש"פ 4340/08 מדינת ישראל נ. סמיר נסאסרה

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכה ראשונה של מעצרו של המשיב

בתשעים ימים החל מיום 26.5.2008

או עד למתן עד למתן פסק דין ב-ת.פ 8250/07 בעניינו, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ביום 26.8.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד המשיב. כתב האישום מייחס לו עבירה של הסעת שב"ח, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיפים 10 ו-62 לפקודת התעבורה; ועבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970.

לפי הנטען בכתב האישום, למשיב אין רישיון נהיגה תקף משנת 2000, בתאריך 23.8.2007 נהג המשיב בכביש 40 ברכבו, והסיע בתשלום 15 תושבי הרשות הפלסטינית שאין בידם היתרי שהייה בישראל (להן: ה"שב"חים ) ונוסע נוסף, וזאת לאחר שאספם לרכבו באשדוד. במהלך נסיעתו התמקם צוות שוטרים ברכב משטרתי גלוי סמוך לצומת בית קמא. לאחר שחלף המשיב על פני הצומת לכיוון דרום, החלו השוטרים לנסוע אחריו תוך שהם מפעילים אור כחול מהבהב על גג הניידת, וקוראים למשיב במערכת הכריזה לעצור. המשיב בתגובה האיץ את מהירות רכבו והחל לנסוע דרומה בפראות תוך שהוא עוקף כלי רכב שנעו בכביש, שעה שהניידת כל העת דולקת אחריו ושוטריה מורים לו לעצור. המשיב הוסיף לנסוע דרומה תוך שמספר פעמיים, עת נחסמה דרכו על ידי כלי רכב שנסעו כדין על שני נתיבי הנסיעה, ירד לשולי הכביש מימין ועקף את כלי הרכב, תוך שהוא נדחק, על השוליים בין כלי הרכב שנסעו על נתיב הנסיעה וסוטה חזרה לנתיב הנסיעה בין העקיפות הנ"ל. בשלב מסוים סטה המשיב חדות ימינה מן הכביש, וירד לדרך כורכר לכיוון פזורת שבט אלזיאדנה. המשיב המשיך לנסוע על דרך הכורכר במהירות ופראות תוך שכל העת הניידת דולקת אחריו, ושוטריה מורים לו לעצור. במהלך דברים אלו, ניידת נוספת, בה נסע השוטר נצר אלקיים עשתה דרכה מן הכיוון הנגדי של דרך הכורכר לעבר המשיב. עם היכנסו למתחם שבט אלזיאדנה שיחקו מספר ילדים על דרך הכורכר לפני המשיב. המשיב, המשיך בנסיעה מהירה לעבר הילדים, ודריסתם נמנעה אך בזכות מנוסתם מדרכו. במהלך דברים אלו הגיחה מול המשיב הניידת בה נסע השוטר אלקיים. המשיב סטה ימינה והחל להימלט בשטח תוך ששתי הניידות דולקות אחריו ושוטריהן מורים לו לעצור. בשלב מסוים נחסמה דרכו בערוץ והוא נעצר. אחד מן הנוסעים ברכבו החל במנוסה רגלית מן השוטרים ובזמן שאלו ניסו להדביקו עבר המשיב לחלקו האחורי של רכבו והתחבא בתא המטען שמאחורי המושב האחורי.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 2.9.2007 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, וביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט (כבוד השופט א' ואגו) הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

ביום 8.10.2007 הוגש תסקיר המעצר בעניינו של המשיב. תסקיר המעצר קבע כי המשיב איננו מפיק את הלקחים מהתנהגותו פורצת הגבולות, וכי קיימת רמת סיכון גבוהה בהתנהגותו במידה וישוחרר מהמעצר. לעניין חלופת המעצר קבע שירות המבחן כי התרשם לחיוב מן הערבים. שירות המבחן נמנע מלתת המלצה חד משמעית.

ביום 22.10.2007 קבע בית המשפט המחוזי כי חרף העובדה שהערבים המפקחים נמצאו ראויים ואחראיים, אין בחלופה זו בכדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, על כן האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת ביום 15.5.2008 לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים, היא הבקשה שבפני.

הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי לאחר הגשת כתב האישום נגד המשיב ביום 26.8.2007, נקבע מועד למענה לכתב האישום, ליום 10.9.2007. מועד זה נדחה, עקב העובדה שהמשיב לא הובא ממתקן הכליאה, ליום 11.9.2007, ביום 11.9.2007 התקיימה הקראה של כתב האישום, ובא כוח המשיב ביקש לדחות את המענה על מנת לבוא בדין ובדברים עם המבקשת. בית המשפט נענה לבקשה ודחה את הדיון ליום 22.10.2007. ביום 22.10.2007 הודיע בא כוח המשיב כי יגיש תגובה מפורטת לכתב האישום בתוך עשרה ימים וביקש לקבוע את התיק להוכחות. בית המשפט קבע את התיק ליום 2.1.2008. ביום 2.1.2008 התקיים דיון הוכחות בו העידו רק 2 מ-4 עדי תביעה עקב תקלה בהזמנת העדים. בית המשפט קבע את התיק להמשך הוכחות ביום 6.3.2008. ביום 6.3.2008 התברר שהמשיב לא הובא ממתקן הכליאה, בנוסף הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בתיק. בעקבות זאת דחה בית המשפט את הדיון ליום 17.3.2008. ביום 17.3.2008 הודיע בא כוח המשיב כי המשיב איננו מסכים להסדר הטיעון ובית המשפט קבע מועד הוכחות ליום 26.5.2008.

בדיון שהתקיים בפניי היום הודיע בא כוח המבקשת כי בית המשפט המחוזי קבע שני מועדי דיונים להמשך שמיעת התיק לימים 17.8.2008 ו-18.8.2008, וזאת בנוסף למועד 3.9.2008 שנקבע עוד קודם לכן.

לטענת באת כוח המבקשת, מסוכנותו הרבה של המשיב, הנגזרת מחומרת המעשים המיוחסת לו ומעברו הפלילי בעבירות דומות, מונעת את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו המשיב ביצע את העבירות זמן לא רב לאחר שנדון לעונש של עבודות שירות ובעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. לדבריו המשיב מרצה בימים אלו מאסר בפועל בן שנה, אשר אמור להסתיים בחודש ספטמבר 2008.

מנגד, מתנגד בא כוח המשיב לבקשה, וטוען כי התמשכות משפטו של המשיב מצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו אירעו תקלות רבות בהתנהלות המשפט עד כה, ואין הצדקה כי המשיב ישלם את המחיר על התנהלות זו. עוד טוען בא כוח המשיב כי פרשת ההגנה צפויה להיות ארוכה, דבר שיאריך את המשפט משמעותית ומעלה סיבה נוספת לשחרורו של המשיב. בא כוח המשיב טוען כי חלוף הזמן משנה את מאזן השיקולים באופן שהשמירה על חירותו של המשיב מקבלת משקל גדול יותר ככל שהתקופה מתארכת, ועל כן ראוי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). כפי שציין בית משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר.

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שבפני, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, וזאת לנוכח חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות לו, ולאור העובדה שהמשיב חזר על מעשיו זמן קצר לאחר שהורשע בעבירות דומות ביום 1.4.2007. בנסיבות אלו, מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור מזדקרת על פניה, כשלכך יש להוסיף את תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב, ואשר קבע כי קיימת רמת סיכון גבוהה בהתנהגותו במידה וישוחרר מהמעצר.

לנוכח נסיבות אלו, על זכותו של המשיב שלא לשאת במעצר ממושך בטרם הוכרע דינו לסגת מפני האינטרס החשוב של שלום הציבור וביטחונו (ראו בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם, 25.8.2004)), לכך יש להוסיף את העובדה כי בית המשפט המחוזי עשה מאמצים רבים וקבע דיונים בעניינו של המשיב בתקופת פגרת בתי המשפט, וקיימת סבירות כי משפטו של המשיב יסתיים במועדים הקבועים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב

בתשעים ימים, החל מיום 26.5.2008 או עד למתן פסק דין בת.פ 8250/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.