בש"פ 4023/08 מדינת ישראל נ. הדיל אל שמאלי

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 19.5.2008 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1097/07 בעניינם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, לפי המוקדם.

ביום 19.8.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו כתב אישום כנגד המשיבים (פ"ח 1097/07), המייחס להם עבירה של ניסיון רצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של נשיאת נשק ללא היתר כדין, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; ועבירה של גרימת חבלה חמורה, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיבים, שהינם אחים, קשרו קשר לגרום למותו של קרוב משפחתם בשם סמיח אל שמאלי (להלן: סמיח), על רקע סכסוך בין המשיב 1 וסמיח. ביום 31.7.2007 נכנסו המשיבים לבית קפה שבו שהה סמיח, והמשיב 1 ירה בו מספר כדורים מאקדח. כתוצאה מהירי נפגעו סמיח ואדם נוסף ששהה בבית הקפה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם (ב"ש 93029/07).

ביום 2.8.2007 נענה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' גנות) לבקשה והאריך את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. בית המשפט דחה בהחלטתו את טענת בא כוחם של המשיבים לפיה ישנה בעייתיות בתשתית הראייתית כנגדם, וקבע כי מסוכנותם הינה רבה ביותר, ומסוכנות זו היא הנותנת שאין לתת בהם אמון ולשחררם לחלופת מעצר.

ביום 16.1.2008 דן בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שהגישו המשיבים, לנוכח המועדים הרחוקים שנקבעו לשמיעת הראיות במשפטם (ב"ש 90012/08). בית המשפט דחה את המשך הדיון בבקשה ליום 3.2.2008, כדי לאפשר למבקשת לנסות ולהביא להקדמת המועדים.

ביום 3.2.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופט ג' נויטל) את הבקשה לעיון חוזר, בציינו כי המשיבים עצורים אמנם מזה כחמישה חודשים, אלא שתיתכן התפתחות בקצב שמיעת התיק, וכי טרם הגיעה העת לשקול את שחרורם לחלופת מעצר.

על החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי עררו המשיבים לבית משפט זה (בש"פ 1377/08).

ביום 24.2.2008 דחה בית משפט זה (כבוד השופט א' א' לוי) את הערר, בציינו כי המשיבים עומדים לדין באשמת ביצוען של עבירות שחומרתן מופלגת, וכי טרם הגיעה השעה להעדיף את זכותם לחופש על פני האינטרס הציבורי.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים, היא הבקשה שבפניי.

לטענת המבקשת, מסוכנותם של המשיבים נלמדת מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום ומנסיבות ביצוען, וכי אין בנמצא חלופת מעצר אשר תוכל לאיין מסוכנות זו. המבקשת מציינת כי היא ערה לכך ששמיעת המשפט בתיק זה טרם החלה ושלעת הזו המשפט אינו צפוי להתחיל במהלך תקופת הארכת המעצר, כאשר הסיבה לעיכוב זה הינה העומס המוטל על המותבים הפליליים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו.

המבקשת ציינה בבקשה כי בשלב זה קבועים ארבעה מועדים לשמיעת ראיות בעניינם של המשיבים, בימים 31.12.2008, 4.1.2009, 6.1.2009, ו-13.1.2009.

לאחר דיון בבקשה, הוריתי ביום 20.5.2008 על דחיית המשך הדיון ליום 1.6.2008, וזאת על מנת לאפשר למבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה דחופה לקביעת מועדים קרובים, במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת. ביום 1.6.2008 הוריתי על דחייה נוספת, ליום 10.6.2008.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 10.6.2008 הודיעה באת כוח המבקשת כי הוקדמו שני מועדי דיונים לשמיעת ראיות, ונקבעו לימים 29.6.2008 ו-1.7.2008.

מנגד, מציין בא כוח המשיבים כי הם מצויים במעצר מזה כעשרה חודשים, וטרם החל הדיון בעניינם, כאשר לנוכח המועדים הקבועים לדיון עתיד המשפט להימשך עוד למשך חודשים ארוכים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי לנכון להיענות לבקשה באופן חלקי בלבד.

כידוע, הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)).

הלכה זו שואבת את חיותה בפרט מהוראת המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים, לפיה "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה". מצוותו זו של המחוקק מסויגת בסעיף 62 לחוק המעצרים, המעניקה סמכות לשופט בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של מי שחלפו תשעה חודשים מתחילת משפטו, בתשעים ימים, מעת לעת. עם זאת ידענו וחזרנו ואמרנו, כי הכלל הוא השחרור והארכת המעצר הינה החריג, החל רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את שלילת ההוראה שבסעיף 61 לחוק המעצרים (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בסוגיה זו הינם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו, למשל, בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

עניינם של המשיבים נוגע לבעיה המגיעה שוב ושוב לפתחו של בית משפט זה, הנובעת מהעומס החריף המוטל על מערכת בתי המשפט בכללה, ובפרט על המותבים העוסקים בתיקים של פשיעה חמורה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, וביתר בתי המשפט בארץ. כתוצאה מעומס זה נוצר לא פעם מצב שבו מצויים נאשמים במעצר במשך חודשים ואף שנים, בטרם יסתיים משפטם, ואף בטרם יחל בירור עניינם. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי מצב זה אינו נסבל, ואין להעלות על הדעת כי נאשמים אלו ישלמו בחירותם על העומס המוטל על מערכת בתי המשפט. על כן נקבע כי יהיו מקרים בהם לא יהא מנוס מפני בחינת שחרורם של נאשמים לחלופת מעצר, גם כאשר מסוכנותם של אלו רבה (ראו בש"פ 4301/08 מדינת ישראל נ' סטואר (לא פורסם, 12.6.2008); בש"פ 3638/08 מדינת ישראל נ' אבו ג'נאם (לא פורסם, 7.5.2008); בש"פ 22/07

מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

המעשים המיוחסים למשיבים הינם חמורים ביותר, ומסוכנותם לשלום הציבור עולה ומזדקרת מהם. המשיבים התכוונתו להביא למותו של אדם בשל דבר של מה בכך, וניסו לעשות זאת באמצעות ירי במקום הומה אדם, אשר הוביל לפגיעה בשני בני אדם. אמנם אין באלו כדי להצדיק את התמשכות מעצרם ללא הגבלה, אלא שלא מצאתי כי בשלב זה מצדיק האיזון בין האינטרס של המשיבים לחירותם ובין האינטרס רם המעלה של שמירה על שלום הציבור וביטחונו, את שחרורם. עם זאת, באם לא יחול כל שינוי בקצב התנהלות משפטם של המשיבים, ולא ייקבעו מועדים נוספים לשמיעת ראיות בעניינם, יתכן ולא יהיה מנוס מפני בחינת האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

אשר על כן הריני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בשישים ימים, החל מיום 19.5.2008, או עד למתן פסק דין בעניינם בתיק פ"ח 1097/07, לפי המוקדם. יש לקוות כי במהלך תקופה זו ייעשה כל ניסיון לקבוע מועדים נוספים לשמיעת ראיות בעניינם, חרף יומנו העמוס לעייפה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו.