בש"פ 1377/08 הדיל אל שמאלי נ. מדינת ישראל

העוררים הם אחים, ובכתב אישום שהוגש נגדם לבית המשפט המחוזי נטען, כי על רקע סכסוך שפרץ בין עורר 1, הדיל אל שמאלי, למתלונן – סמיח אלשמאלי, החליטו העוררים להמיתו. בתאריך 31.7.07, בשעת ערב, הם נכנסו לבית קפה בלוד שם הסב המתלונן, ומאקדח שהחזיק הדיל בידו הוא ירה לעבר המתלונן לפחות שבע יריות. כתוצאה מכך נפצעו המתלונן ואדם שישב לידו, ועל רקע זה יוחסו לעוררים עבירות של ניסיון לרצח, גרימת חבלה חמורה, נשיאת נשק וקשירת קשר לבצע פשע. לעורר 2, מוחמד, מיוחסת גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

בחודש אלול התשס"ח (אוגוסט 2007) הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. לאחר מספר חודשים פנו העוררים בשנית לבית המשפט כדי שיעיין בהחלטת המעצר, נוכח העובדה שטרם נקבע מותב לדון בעניינם, והאפשרות ששמיעתן של הראיות עתידה להתחיל בסוף שנת 2008. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום לשחרר את העוררים, ובכך עוסק הערר שבפני.

לא ראיתי מקום או עילה לקבלת הערר. אכן, בית המשפט המחוזי בתל-אביב נתון במצוקה קשה ככל שהדברים נוגעים למותבים השומעים תיקי פשע חמור. זהו מצב שהממונים על מערכת בתי המשפט חייבים לתת לו מענה מיידי, הואיל ואת תוצאתם של הקשיים המערכתיים אין להניח לפתחו של נאשם הנתון במעצר ומצפה כי תהיה התייחסות רצינית להוראתו של סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. עם זאת, העוררים עומדים לדין באשמת ביצוען של עבירות שעל חומרתן המופלגת אין צורך להרבות מלים. מעוררים אלה נשקפת, לכאורה, סכנה לציבור, ונמצא כי תרופתם, לפחות בשלב זה, במעצר ממש בלבד, ולא בחלופה אחרת כלשהי. אינני סבור כי הגיעה השעה להעדיף את זכותם של העוררים לחופש על פני האינטרס הציבורי, אולם אפשר גם אפשר שאותה שעה תגיע מוקדם מהצפוי, אם לא תימצא דרך לדון בעניינם במועד סביר.

אשר על כן, הערר נדחה.