בש"פ 3985/08 מדינת ישראל נ. שמעון לוי

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכה שניה של מעצרם של המשיב 2 בתשעים ימים החל מיום 29.5.2008

או עד למתן עד למתן פסק דין בתיק ת.פ 1066/07 בעניינו, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם, ושל המשיב 3 בתשעים ימים החל מיום 7.5.2008 או עד למתן פסק דין בתיק ת.פ 1066/07 בעניינו, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לפי המוקדם.

ביום 7.5.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיבים 1 ו-3 (ת.פ 1052/07). בעת הגשת כתב האישום טרם נעצר המשיב 2. ביום 31.5.2007 לאחר מעצרו של המשיב 2, הוגש כתב אישום נפרד נגדו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ 1066/07). ביום 4.7.2007 אוחדו הדיונים במשפטים של המשיבים וביום 5.7.2007 הוגש כתב אישום מאוחד ומתוקן בעניינם של המשיבים. כתב האישום המתוקן

מייחס למשיב 1 ו-2 עבירות של רצח אגב ביצוע עבירה, לפי סעיפים 300(א)(3) ו-29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) ו-25 לחוק העונשין; עבירה של החזקת נשק בלא רשות על פי דין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; ועבירה של נשיאת נשק בלא רשות על פי דין, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. כמו כן מייחס כתב האישום למשיב 1 לבדו עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין;

למשיב 3 מייחס כתב האישום עבירה של רצח אגב ביצוע עבירה, לפי סעיף 300(א)(3) ו-29 לחוק העונשין; עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ועבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) ו-25 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, במהלך חודש ינואר 2007 קשרו המשיבים, שהינן מכרים זה לזה, קשר בצוותא חדא עם מאור כהן (להלן: מאור ), עובד בסופרמרקט "חצי חינם" בחולון (להלן: הסופרמרקט ) לבצע שוד אלים בסופרמרקט, תוך שימוש בנשק חם. במסגרת הקשר ולשם קידומו, מסר מאור למשיב 3 אינפורמציה מלאה, אותה ידע מאור מכוח שנות עבודתו בסופרמרקט, אשר תקל עם המשיבים להוציא אל הפועל את תוכנית השוד. מידע זה כלל בין היתר: נהלי האבטחה הפנימיים בסופרמרקט, מספר המאבטחים הניצבים בכניסה למקום, שעות פתיחה וסגירה של הסופרמרקט, סכומי הפדיון, אפשרויות הכניסה לסופרמרקט ונהלי העברת סכומי הכסף מקופות השונות אל הקופה הראשית (להלן: מידע הפנים ). משיב 3 על דעתו של מאור, העביר את מידע הפנים למשיבים 1 ו-2. באמצעות המידע רקמו המשיבים תוכנית פעולה מפורטת לביצוע שוד, המשיבים סיכמו עם מאור מראש, כי יבצעו את תוכנית השוד באמצעות נשק חם, וכל זאת על מנת לגבור על המאבטחים השומרים במקום, או כל אחר אשר יבקש לסכל את מימוש תוכניתם. על פי תוכנית השוד משיבים 1 ו-2 יבצעו את השוד בפועל, תוך שימוש בירי מנשק חם אשר ישאו בידיהם. לאחר נטרולם של המאבטחים בנציבים בפתח הסופרמרקט, יהא תפקידו של משיב 2 לקחת בכוח, תחת איומי נשק, מהקופה הראשית את סכומי הפידיון, בעוד תפקידו של משיב 1 יהיה לעמוד חמוש בפתח הסופרמרקט ולחפות על משיב 2. המשיבים ומאור סיכמו כי באם תצלח תוכנית השוד יחלקו ביניהם את כספי שלל השוד, חלוקה שווה, במועד מאוחר יותר.

לשם קידום תוכנית השוד הצטיידו המשיבים 1 ו-2 באקדחים, אופנוע שטח גנוב (להן: האופנוע ), זוג קסדות כהות ומסיכות סקי שחורות. ביום 29.7.2007 הגיע המשיב 3 לסופרמרקט וערך במקום סיור מקדים כהכנה למעשה השוד. ביום 30.3.2007 בשעה 1:30 בלילה, עת הסופרמרקט היה פתוח לקהל הקונים שעשו קניות לחג הפסח,

הגיעו המשיבים 1 ו-2 על האופנוע אל החניון האחורי של הסופרמרקט, לאחר שהחנו את האופנוע עשו את דרכם אל הסופרמרקט, כשהם חמושים באקדחים ועוטים על פניהם את מסיכות הסקי, המשיבים 1 ו-2 נכנסו אל הסופרמרקט מבעד דלתות הזכוכית, והסתערו על המאבטחים יום טוב דוויק (להלן: המנוח ) ויצחק יונייב (להלן: המאבטח

יונייב ), הדפו אותם, הכו אותם בראשם באמצעות כתות האקדחים והפילו אותם לרצפה. משיב 2 לקח מהמנוח, עת שהמנוח שכב על בטנו כשפניו מופנות כלפי הרצפה, את האקדח שנשא על גופו, הצמיד את האקדח לראשו וירה בו מטווח קצר, יריה שגרמו למותו. משיב 1, שעמד בסמוך למשיב 2 וצפה בהתרחשות, רץ אל הקופה הראשית במטרה ליטול את שק הכסף, כל אותה העת עמד משיב 2 בפתח הסופרמרקט, מחפה על משיב 1 תוך שהוא יורה לכל עבר בשני האקדחים שאחז בהם. בשעה שנכנס משיב 1 אל הקופה הראשית, הגיח מאחורי גבו עובד הסופר מרקט מיכאל סופייב (להלן: סופייב ) ולפת את גופו. משיב 1 החל להיאבק באלימות עם סופייב ולהכותו, במהלך המאבק ירה המשיב 1 ירייה לעבר גופו של סופייב, אשר הצליח להתחמק מפגיעת הכדור. במהלך המאבק הצליח סופייב ביחד עם עובדים נוספים של הסופרמרקט להשתלט על משיב 1. משהבחין משיב 2 כי משיב 1 נלכד מיהר להימלט מן המקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

לאחר שביקשו מספר אורכות לצורך הסדרת הייצוג ולימוד התיק, הסכימו באי כוח המשיבים 1 ו-3 לבקשה, ובית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' מודריק) הורה על מעצרם עד תום ההליכים. לאחר שהתקיים דיון בעניינו של המשיב 2 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של עד לתום ההליכים בעניינו, בית המשפט קבע לגבי המשיב 2 כי מתקיימת עילת מעצר היות וקיימות ראיות לכאורה בעוצמה חזקה מאד בעניינו, הכוללות דגימות ד.נ.א שנלקחו ממסכת הסקי שלבשו השודדים, איכוני מיקום של מכשיר הטלפון הסלולרי, ופלטי שיחות טלפון.

הגם שנתן את הסכמתו למעצר, הגיש משיב 3 בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ג' נויטל ) חזר בו המשיב 3 מטענותיו, והסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ועתר להורות על מתן תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט הורה על מתן תסקיר בעניינו של המשיב 3 ודחה את הדיון ליון 11.10.2007. ביום 25.10.2007 הוגש תסקיר המעצר בעניינו של המשיב 3, ונמשך הדיון בבקשה לעיון חוזר. בית המשפט דחה את הבקשה, לאחר שבתסקיר המעצר לא באו בהמלצת שחרור, כיוון ששירות המבחן התרשם שרמת הסיכון למעורבות בפלילים של המשיב 3 היא גבוהה.

משעברו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת ביום 21.1.2008 לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים.

ביום 29.1.2008 נענה בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל ) לבקשה והאריך את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים, החל מיום 29.2.2008, ואת מעצרו של המשיב 3 בתשעים ימים החל מיום 7.2.2008, מעצרו של משיב 1 הוארך בתשעים ימים בהסכמת בא כוחו.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרם של המשיבים, היא הבקשה שבפניי.

הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי לאחר הגשת כתב האישום המאוחד והמתוקן כנגד כל המשיבים ביום 5.7.2007, נקבע מועד למענה לכתב האישום של כל המשיבים ליום 15.7.2007. מועד זה נדחה לבקשת באי כוח המשיבים ליום 11.9.2007, ביום 11.9.2007 כפרו המשיבים בכתב האישום ונקבע כי יוגש מענה מפורט בכתב. בית המשפט העביר את משפטם של המשיבים לשמיעה בפני מותב אחר, ומועד לדיון נקבע ביום 15.11.2007. באותו מועד קבע בית המשפט שישה מועדים לשמיעת ראיות, לתאריכים 21.2.2008, 5.3.2008, 23.3.2008, 24.3.2008, 27.3.2008 ו-31.3.2008. ביום 21.2.2008 החלו להישמע ראיות התביעה, כל הדיונים התקיימו במועדם מלבד הדיון ביום 31.3.2008 שנדחה בשל מחלת שופטת הרכב. ביום 14.4.2008 נקבעו שישה מועדים נוספים לשמיעת הראיות, לתאריכים, 14.5.2008, 24.8.2008, 25.8.2008, 26.8.2008, 27.8.208, ו- 31.8.2008.

לטענת באת-כוח המבקשת, מסוכנותם הרבה של המשיבים, הנגזרת מחומרת המעשים המיוחסים להם, מונעת את אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. עוד טוענת באת-כוח המבקשת כי הימלטותו של המשיב 2 ומעצרו רק לאחר תקופה, מעידה על חשש קונקרטי להימלטותו מאימת הדין, וכי העונש החמור הצפוי למשיבים, אם יורשעו בדין, מקים חשש מובנה להימלטות מהדין שגם הוא כשלעצמו מחייב את המשך מעצרם.

כן טוענת המבקשת כי לגבי המשיב 3 נערך תסקיר מעצר ונקבע כי יש הערכת מסוכנות גבוהה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי השיהוי בתחילת שמיעת משפטם של המשיבים רובץ גם לפתחה של ההגנה, אשר ביקשה מספר דחיות מועד לצורך הסדרת הייצוג ולצורך לימוד חומר הראיות.

מנגד, מתנגדים באי כוח המשיבים לבקשה, בטענה כי התמשכות משפטם של המשיבים מצדיקה את שחרורם לחלופת מעצר. לטענתם, גם סיום המשפט לא נראה לעין והדבר מעלה סיבה נוספת לשחרורם של המשיבים. בא-כוח המשיב 2 טען כי חלוף הזמן משנה את מאזן השיקולים באופן שהשמירה על חירותו של המשיב מקבלת משקל גדול יותר ככל שהתקופה מתארכת, ועל כן ראוי לשחרר את מרשו לחלופת מעצר. מוסיף וטוען בא-כוח המשיב 2 כי הראיות נגד מרשו הן נסיבתיות בלבד, בא-כוח משיב 3 טוען כי חל שינוי בראיות לכאורה, וכי בשלב הנוכחי אין כל ראיות לכאורה כנגדו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). כפי שציין בית משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר.

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שבפניי, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, וזאת לנוכח חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות למשיבים, הכוללות תכנון שוד מזוין, והוצאתו אל הפועל תוך שימוש בנשק חם, ורצח בדם קר. עבירות שבוצעו עבור בצע כסף. בנסיבות אלו, מסוכנותם של המשיבים לשלום הציבור מזדקרת על פניה, כשלכך יש להוסיף את החשש שמא ינסו להימלט מאימת הדין, לאור העונש החמור המצפה להם באם יורשעו, ואת תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב 3, ואשר קבע כי רמת הסיכון למעורבותו בפלילים גבוהה.

לנוכח נסיבות אלו, על זכותם של המשיבים שלא לשאת במעצר ממושך בטרם הוכרע דינם לסגת מפני האינטרס החשוב של שלום הציבור וביטחונו. מעשיהם של המשיבים והתעוזה והאכזריות הרבה שבה בוצעו, מתקשה אני להאמין כי תמצא דרך כלשהי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם, שלא דרך המשך מעצרם מאחורי סורג ובריח.

ער אני להתארכות ההליכים בעניינם של המבקשים ולהחלטתו של בית משפט זה בבש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007), אולם יש לזכור כי השיקול של התמשכות ההליכים, אף שהוא שיקול כבד משקל אינו השיקול הבלעדי, ויש לבחון אותו אל מול האינטרס הציבורי הקיים בהמשך מעצרו של הנאשם (ראו בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם, 25.8.2004)), כמו כן לאחר העיכוב הראשוני במשפטם של המשיבים ומאז מונה המותב החדש ישנה התקדמות במשפט, התקיימו מספר ישיבות הוכחות ואף נקבעו 5 מועדי דיון בזמן פגרת בתי המשפט.

באשר לטענתם של באי כוח המשיבים כי חל שינוי מהותי בחומר הראיות שבידי המבקשת, וכי בשלב הנוכחי לא קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים, הרי שמקומה של טענה זו הינו במסגרת בקשה לעיון חוזר, בבית המשפט המחוזי. על פי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים, החל מיום 29.5.2008 או עד למתן פסק דין בת.פ 1066/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. מעצרו של המשיב 3 יוארך ב-90 ימים החל מיום 7.5.2008 או עד למתן פסק דין ב.פ 1066/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.