בש"פ 6707/12 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה, שלישית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 17.9.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 33989-06-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של מעשים מגונים בקטינה על ידי בן משפחה, ניסיון אינוס בקטינה על ידי בן משפחה, מעשה מגונה על ידי בן משפחה, אינוס קטינה על ידי בן משפחה ואיומים. לפי המתואר באישום הראשון, המשיב, בעת שהתגורר בדירת אחותו, ביצע מעשים מגונים וניסיון אינוס באחת מאחייניותיו, קטינה ילידת 1991. לפי המתואר באישומים השני והשלישי, לאחר שעבר להתגורר אצל אחות אחרת שלו, ביצע עבירות מין אף בבנותיה. כמו כן, אמר לאחת מהן שאם תספר למישהו על מעשיו, יהרוג אותה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו. ביום 4.8.2012 החליט בית המשפט המחוזי (מ"ת 33997-06-11, כבוד השופט נ' סולברג ) להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו, קבע בית המשפט, בין היתר, כי קיימת באופן מובהק עילת מעצר לחובתו של המשיב, הן לפי המעשים המיוחסים לו, הן לפי נסיבותיהם שכן מדובר במעשים מיניים שבוצעו בקטינות בנות 8, 10 ו-12. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שהמשיב ריצה עונש מאסר ממושך ברוסיה לפני שעלה לארץ. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שבתסקיר מטעם שירות המבחן צוין כי קיים סיכון להישנות התנהגות פוגעת וכן כי קיים סיכוי גבוה להפעלת לחצים ואיומים כלפי המתלוננות ואימותיהן.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, הוארך מעצרו בתשעים ימים נוספים (בש"פ 8575/11). בהחלטה זו נקבע, מפי השופט ע' פוגלמן , כי חומרת העבירות המיוחסות למשיב גבוהה וכי לא ניתן לומר כי חלוף הזמן הקהה מחומרת המסוכנות הנשקפת ממנו. בנוסף, נכתב כי ההליך העיקרי לא התקדם בקצב משביע רצון, אך מרבית העיכובים נבעו מבקשות המשיב במסגרת חילופי ייצוג. בעקבות זאת, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. ביום 20.5.2012 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי אין מקום לשנות בתנאי מעצרו. ביום 17.6.2012 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 4572/12, השופט צ' זילברטל ).

מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אציין כי מועדי ההוכחות בתיק נדחו מעת לעת, בין היתר בשל בקשות המשיב הקשורות לייצוגו. ביום 5.9.2012 קבע בית המשפט המחוזי דיון לסיום שמיעת הראיות ולסיכומים ליום 19.11.2012.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תקופת ההארכה השנייה שניתנה, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת כי אופי המעשים המיוחסים למשיב מלמד על מסוכנותו הרבה וכי על אף חלוף הזמן לא פחתה מסוכנות זו ויש חשש ממשי מפני הישנותן של העבירות המיוחסות לו. עוד טוענת המבקשת כי בירור התיק העיקרי התקדם באופן משמעותי, כך שהתיק קבוע לסיכומים למועד קרוב.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים שבהם חובה על בית משפט זה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב נלמדת מהעבירות החמורות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען. בנוסף, קצב ההתקדמות בתיק העיקרי משביע רצון ונקבע מועד לסיום פרשת ההגנה ולסיכומים ליום 19.11.2012, בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. על כן, קיים סיכוי שבתוך תקופה זו תסתיים שמיעת התיק ועניינו של המשיב יוכרע.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 17.9.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 33989-06-11 בבית משפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.