בש"פ 1147/01 מדינת ישראל נ. מונדיר בדיר

1.על המשיב ועל שניים אחרים - שהם אחיו - הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום הכולל ארבעים וארבעה אישומים. שלושים אישומים מיוחסים למשיב לבדו וששה אישומים לו ולאחיו יחדיו. העבירות המיוחסות למשיב הן, בין היתר, חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירות אחרות, הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות, גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, מתן שוחד, התחזות כעובד ציבור, התחזות כאדם אחר, עבירות על חוק הבזק, התשמ"ב1982-, שיבוש מהלכי משפט, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, האזנת סתר וכן פגיעה במזיד בפרטיות. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, עלה בידי המשיב ושני אחיו - שהם צעירים עיוורים בעלי כישורים נדירים ויכולות שאינן מצויות בתחום התקשורת - לחדור למערכות תקשורת ומחשבים ולבצע בהן פעולות שונות, תוך הפקת רווחים מפעולותיהם האסורות. בכתב האישום פורטו מעשי פריצה רבים למערכות תקשורת של גופים שונים, שיבושן, שימוש בקווי התקשורת של אותם גופים, הונאה בכרטיסי אשראי באמצעות שימוש בקווי תקשורת והתחזות. למעשי עבירה אלה נלוו גם עבירות של סחיטה ואיומים, תוך התחזות ופגיעה בפרטיות של קורבנותיהם. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' דוויק) בהחלטתו מיום 8.8.99, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. עררו של המשיב על ההחלטה נדחה על ידי בית משפט זה (החלטת כבוד השופטת ד' ביניש, מיום 7.9.99, בבש"פ 5649/99 מונדיר בדיר נ' מדינת ישראל תקדין-עליון 1999(3) 1226).

משלא נסתיימו ההליכים תוך תשעה חודשים הארכתי את תקופת המעצר בתשעים ימים (החלטה מיום 29.3.00 בבש"פ 2191/00 מדינת ישראל נ' מונדיר בדיר תקדין-עליון 2000(1) 855). בית משפט זה הוסיף והאריך את תקופת המעצר שלוש פעמים (החלטת השופט ת' אור, מיום 26.6.00, בבש"פ 4432/00; החלטת השופט א' מצא, מיום 10.10.00, בבש"פ 6732/00; החלטת השופט א' ריבלין, מיום 20.12.00, בבש"פ 9250/00). בבקשתה שלפני מבקשת המדינה, זאת הפעם החמישית, להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים.

2.בבקשה שבכתב ובדיון לפני ציין בא כוח המדינה כי פרשת ההוכחות במשפט הסתיימה וכי נקצבו מועדים להגשת סיכומי טענות: ארבעים וחמישה ימים לכל בעל דין. לענין התמשכותם הרבה של ההליכים עד כה טען כי חטא ההשהיות שהיו במשפט רובץ לפתחה של הסניגוריה. עוד חזר על עיקרי הטענות שהעלה בבקשותיו הקודמות לענין מסוכנותו של המשיב, שעליה מעידים המעשים המיוחסים לו בפרשה הנידונה, וכן מעשי עבירה של התחזות כאדם אחר, קבלת דבר במרמה ופגיעה במזיד בפרטיות שבגינם הורשע בפרשה אחרת. בא כוח המדינה הוסיף כי קיים "חשש סביר כי ינסה להימלט מהדין אם ישוחרר".

בא כוח המשיב טען כי שחרורו של המשיב מן המעצר לא יסכן חיי אדם ולא יסכן את החברה. העבירות המיוחסות למשיב הן במהותן עבירות נגד הרכוש שאין בהן כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים ובודאי שאין בהן כדי להצדיק הארכה של תקופת המעצר בפעם החמישית. הואיל והגשת סיכומי הטענות תושלם, ככל הנראה, אחרי תשעים ימים, הרי שאפילו ההארכה המבוקשת של תקופת המעצר לא יהיה בה די, משום שרק אחריה תינתן הכרעת הדין. לשם כך יהיה צורך בהארכה נוספת, שישית, שמן הסתם תינתן בעקבות ההארכה החמישית. מכאן, שהמשיב יהיה במעצר במשך תקופה של עשרים ושמונה חודשים. אפילו יורשע המשיב ואפילו ייגזרו עליו מספר שנות מאסר, הרי שתקופת מעצר ממושכת כזאת איננה סבירה ביחס לעונש הצפוי. עוד ציין בא כוח המשיב כי אחיו של המשיב, שהואשם יחד עמו, שוחרר ל"מעצר בית". בשל טעמים אלה יש לדחות את הבקשה ולהורות לשחרר את המשיב ב"תנאים מגבילים".

3.במקום אחר אמרתי כי "דברו הברור והמפורש של המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- הוא כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, את דברו יש לקיים ואין אנו רשאים לדוש אותו בעקב" (בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר ואח' תקדין-עליון 1999(3) 585). בכל דיון בדבר מעצרו של אדם נשקלות, זו לעומת זו, זכותו של היחיד לחירות וזכותו של הציבור להיות מוגן מפני רוע מעלליו של היחיד העבריין, לרבות הצורך למנוע שיבוש של הליכי המשפט. וכבר אמרתי ש"קשה מאד למצוא את הדרך הנכונה ללכת בה בין שני הקטבים המושכים כל אחד לעברו"; וכי "עלינו לקדש את זכותו של היחיד לחירות, אפילו הוא עבריין, אולם יש לקדש - לא פחות ואולי אף יותר - את זכותם של בני הציבור לחירות, החירות מן הפחד שהיחיד העבריין ירע להם" (בש"פ 7914/99 מדינת ישראל נ' פלוני תקדין-עליון 1999(3) 17; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי (טרם פורסם) והאסמכתאות שם).

בבש"פ 1150/01 הנ"ל הוספתי והדגשתי כי: "בכל פרק של תקופת המעצר יכול שמשקל זכותו של היחיד ומשקל זכותו של הציבור ישתנו, כל אחד מהם בפני עצמו וזה לעומת זה. לפיכך, על בית המשפט לחזור ולשקול זכויות אלה מחדש, עם כל בקשה להארכת תקופת המעצר, כפי שהן מונחות לפניו באותה שעה . למותר לומר כי לשם כך עליו להשקיף על התמונה הכוללת העולה מתוך הנתונים - ישנים עם חדשים - שהובאו לפניו, בזהירות וגם בשכל ישר".

4.חזרתי ועיינתי בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של המשיב וכן בטענות בא כוח המדינה ובא כוחו של המשיב לפני. לא בלב קל הגעתי למסקנה שיש להאריך את תקופת המעצר גם הפעם.

מאז נעצר המשיב לפי החלטת המעצר הראשונה - ביום 8.8.99 - ועד היום חלפו כתשעה עשר חודשים. אם תוארך תקופת המעצר עד מתן הכרעת הדין עתיד המשיב לשבת במעצר כעשרים וחמישה חודשים. זאת תקופה ממושכת ביותר שאורכה כשלעצמו מצדיק שקילה מחודשת של כל הנתונים. לעומת זאת, יש לתת את הדעת על כך כי שמיעת הראיות במשפט נסתיימה וכי בקשתו של בא כוח המשיב לשחררו, בין היתר, בשל כרסום בראיות נדחתה. מותר להניח שסיומו של המשפט קרוב.

לא שוכנעתי כי מסוכנותו הרבה של המשיב פגה, או נחלשה וחוששני שכוחם של הדברים שאמרתי בהחלטתי בבש"פ 2191/00 יפה גם היום: "כישוריו הנדירים ויכולתו הבלתי מצויה בתחום התקשורת, שבכוחם פרץ למערכות מחשב ולקווי תקשורת, עם הקלות והתיחכום של הפריצות, עושים אותו למוקד של סכנה לציבור וליחידי הציבור. מותר, דומני, לקבוע כי תפקודם התקין של מוסדות ציבוריים ופרטיים ושל שירותים חיוניים לציבור מושתת, במידה רבה, על תקינות פעולתם של אמצעי המחשוב והתקשורת. את הפגיעה באלה יש למנוע". לענין זה יצוין כי בא כוח המשיב לא הצביע על דרכים חלופיות למעצר שיבטיחו שאם ישוחרר המשיב לא יוכל לחזור ולעשות מעשי עבירה כמו אלה שעשה. גם אין ללמוד דבר לעניינו של המשיב משחרורו של אחיו בערובות ובתנאי שחרור.

כאמור, נסתיימה שמיעת הראיות וסיומו של המשפט קרוב. ממילא גדלה והולכת אימת הדין המוטלת על המשיב ועימה גדל החשש כי שחרורו יביא להתחמקותו מהליכי השפיטה. מכאן טעם נוסף שלא לשחררו.

5.לפיכך, אני מאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 24.2.01 או עד למתן פסק הדין בת"פ 40250/99 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.