בש"פ 7914/99 מדינת ישראל נ. אלי רז

1.על המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו המייחס לו עבירות של כליאת שווא ואינוס בנסיבות מחמירות. לפי כתב האישום מדובר במעשים מחפירים, שנעשו תוך כדי הכאתה של המתלוננת, התעללות בה, ביזויה והשפלתה. תחילתה של הפרשה היתה בכך שהמתלוננת - שהיא צעירה ילידת 17.1.78 - הגיעה לקיוסק שבו עבד המשיב על מנת לרכוש סיגריות. המתלוננת, שסבלה מכאבים ברגלה, נענתה להצעתו של המשיב להסיע אותה לביתה על אופנועו, אולם המשיב הסיע אותה לביתו ושם עשה בה מה שעשה.

כתב האישום הוגש ביום 28.2.99 ועם הגשתו ציוה בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב. הואיל ומשפטו לא הסתיים - וככל הנראה לא יסתיים עד שימלאו תשעה חודשים למעצרו, ביום 28.11.99 - מבקשת המדינה להאריך את תקופת המעצר ב90- ימים, לפי הוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996- (להלן - "חוק המעצרים").

2.כפי שמתברר התחילה שמיעת ההוכחות רק ביום 27.10.99, אחרי שחלפו שמונה חודשים ממעצרו של המשיב. יצוין כי בית המשפט ביטל קודם לכן שלושה מועדי הוכחות, בחודשים יוני ויולי 1999, וקבע ישיבת תזכורת ליום 1.7.99. בקשתה של המדינה להקדים את ישיבת התזכורת על מנת שייקבעו מועדי הוכחות חדשים נדחתה. נאמר בהחלטה כי "נבצר מביהמ"ש עקב העומס הרב בו הוא נתון בשמיעת תיקים רבים לקבוע מועדים לשמיעת הראיות קודם פגרת בית המשפט. אשר על כן ובלית ברירה הבקשה נדחית - - -". בינתיים התקיימו ישיבות נוספות לשמיעת ההוכחות, בימים 4.11.99 ו- 17.11.99. ביום 24.11.99 אמורה להתקיים ישיבת הוכחות נוספת שבה יעיד עד התביעה האחרון ותסתיים פרשת התביעה. טרם נקבעו מועדים לשמיעת פרשת ההגנה.

3.קשה מאד למצוא את הדרך הנכונה ללכת בה בין שני הקטבים המושכים כל אחד לעברו. מחד גיסא, השתהתה שמיעת ההוכחות הרבה יתר על המידה, ומחמת שיהוי זה חזקה עלינו עוד יותר המצווה לשחרר את המשיב ממעצרו בתום תשעה חודשים, כאמור בסעיף 61 לחוק המעצרים. מאידך גיסא, מצווה עלינו להגן על הציבור מפני רוע מעלליו של המשיב, שהמעשים המיוחסים לו מעידים עליו שאם יהלך חופשי - ואפילו ישוחרר בערובה ובתנאים - עלול הוא לפגוע בקורבנות נוספים. לענין זה חשוב לציין כי כחודש ימים אחרי הגשתו של כתב האישום הנזכר הוגש על המשיב כתב אישום נוסף בשל מעשים מגונים ורמזים מגונים כלפי בנותיו התאומות, ילידות 12.7.84 - שמהן ומאמן נפרד אחרי שנולדו - כאשר נפגש אתן כדי לחוג את יום הולדתן ה14-.

לא אכחד, כי לפי השקפתי יש להעביר את המצווה הראשונה מפני המצווה השניה. עלינו לקדש את זכותו של היחיד לחירות, אפילו הוא עבריין, אולם יש לקדש - לא פחות ואולי אף יותר - את זכותם של בני הציבור לחירות, החירות מן הפחד שהיחיד העבריין ירע להם. במקרה הנדון התקיימה, כאמור,ישיבת ההוכחות הראשונה אחרי שחלפו שמונה חודשים ממעצרו של המשיב. שיהוי כזה ראוי לביקורת, אולם אינו מצדיק את חשיפתם של בני הציבור לסכנתו של המשיב.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 28.11.99, או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 5033/99 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.

העתק החלטתי יומצא לכבוד הנשיא (בפועל) של בית המשפט המחוזי, השופט א' גורן.