בש"פ 4302/04 מדינת ישראל נ. אחמד עואד

1.על המשיב הוגש בבית משפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות של סיוע לרצח, השמדת ראיה וסיוע להשמדת ראיה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, המשיב הוא בן למשפחה שבינה לבין משפחה אחרת היה סכסוך דמים שבמהלכו נרצחו אנשים משני המחנות. נאמר באישום הראשון כי המשיב הצטרף לאדם אחר לנסיעה ברכב, שבו הסיעו השנים את הרוצחים אחרי הרצח, וכן שרף את כובעי הגרב והכפפות שבהם השתמשו למעשה הרצח. באישום השני נאמר כי המשיב השתתף בבדיקת מקום שבו עמד להתבצע רצח, הסיע את הרוצחים למקום, המתין להם עד שכילו את מעשיהם והסיעם משם. באישום השלישי נאמר כי המשיב נסע ברכב בעקבות הרוצחים בצאתם למשימתם, ואסף אותם אחרי ששרפו את הרכב שאיתו הגיעו למקום הרצח. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' אפל-דנון), בהחלטתו מיום 18.5.03, הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חדשים האריכה חברתי הנכבדה, השופטת א' חיות, את המעצר בתשעים ימים (החלטה מיום 9.2.04). משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה מבקשת עתה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

2.לטענת באת כוח המדינה, בבקשתה בכתב ובטיעוניו שבעל פה, יש להאריך את תקופת המעצר בשל מסוכנותו הרבה של המשיב, כפי שהיא עולה מהמעשים המיוחסים לו. אשר להתמשכות של ההליכים ציינה את הנסיבות החריגות והמיוחדות שגרמו לכך: הסכם עד מדינה שהמשיב חזר בו ממנו, הודעת המשיב על כוונתו להחליף את סניגורו שלאחר מכן המשיך לייצגו, וכן עיכובים נוספים שהיו, ברוב המקרים, בעטיו של המשיב ובא כוחו. לפי החלטתי בתום הדיון הודיעה באת כוח המדינה כי נקבעו ארבעה מועדים נוספים להמשך שמיעת הראיות לימים: 9.6.04, 14.6.04, 15.6.04, 6.7.04.

3.מצוותו הברורה והמפורשת של המחוקק היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר (סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי, סמכויות אכיפה-מעצרים, התשנ"ו-1996). מצווה זאת - הבאה לקדש את זכותו של הנאשם העצור לחירות - עלינו לקיים, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 1612/01 מדינת ישראל נ' נחמני, תקדין עליון 2001(1) 1393; בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג, תקדין עליון 2002(4) 48; בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני, תקדין עליון 2002(2) 2746; בש"פ 4587/03 זאדה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(2) 2469; בש"פ 10150/03 מדינת ישראל נ' בן ישי (טרם פורסם)). ראוי להדגיש, כי השיקולים שהצדיקו את מעצרו של הנאשם מלכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים; וגם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם איננו כשהיה. יש לחזור ולבחון אם עוצמתם של השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר, כאשר עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת נדרשת עוצמה גדולה יותר (ראו: בש"פ 7914/99 מדינת ישראל נ' פלוני , תקדין עליון 99(3) 17 ; בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר, תקדין עליון 99(3) 58; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי, פ"ד נה(3) 232; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס, תקדין עליון 2003(1) 20; בש"פ 9825/03 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם); בש"פ 10065/03 מדינת ישראל נ' פאחורי (טרם פורסם ) ).

אכן, המשפט התארך יתר על המידה, אך, כאמור לעיל, היו העיכובים בעטיו של המשיב; וכך או כך מכריעה את כף המאזניים מסוכנותו הרבה של המשיב. דברים אמורים בעבירות חמורות של סיוע לרצח, השמדת ראיה וסיוע להשמדת ראיה, על רקע של סכסוך בין שני משפחות שכבר גרם למעשי רצח ואלימות. מסוכנות זאת אין להפיגה ואין למנוע את פגיעתה הרעה אלא על ידי מעצר ממש, כליאה מאחורי דלתיים ובריח. כמו כן, משנקבעו מספר מועדים להמשך השמיעה יש יסוד לתקווה כי מעתה יתנהל המשפט ללא השהיות מיותרות.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 11.5.04 או עד מתן פסק הדין בת.פ. 157/03 בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.