בש"פ 3354/06 מדינת ישראל נ. נתן שנקור

1.לפניי בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצירוף 335(א)(1) לחוק, ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, המשיב, יחד עם שניים אחרים, תקף את המתלונן, בכך שהיכה אותו מאחור תוך כדי הליכה. המתלונן ניסה להימלט, אולם המשיב והאחרים השיגו אותו, היכו אותו בכל חלקי גופו ונטלו ממנו את ארנקו. במהלך האירוע, דקר המשיב את המתלונן באמצעות סכין. בנוסף, איים המשיב על המתלונן כי הוא והאחרים יפגעו בו במידה ויפנה למשטרה.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' עמר) קיבל את הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי בדיון בפניו לא חלק בא-כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה נגד מרשו, וכי אלו אכן קיימות במידה מספקת בחומר החקירה. בנוסף, קבע בית המשפט, כי קיימת עילה למעצרו של המשיב, אשר נעוצה בסיכון המובהק הנשקף ממנו לשלום הציבור ולביטחונו, נוכח טיב העבירות המיוחסות לו ומהותן, וכן נוכח עברו הפלילי, הכולל ארבע הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות. כן ציין בית המשפט, כי באיומו של המשיב על המתלונן, יש כדי לבסס, לכאורה, את העילה בדבר חשש לשיבוש הליכים. אשר לאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, קבע בית המשפט, כי אינו סבור שיש מקום לנקיטת חלופת מעצר כלשהי, נוכח הקושי ליתן אמון במשיב כי ימלא אחר תנאיה, וכי מכל מקום, אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להפיג את המסוכנות הרבה הטמונה במשיב.

4.כעת, משחלפו תשעה חודשים, הם תקופת המעצר הסטטוטורית, ומשפטו של המשיב טרם בא על סיומו, מבקשת המדינה כי מעצרו יוארך ב-90 ימים נוספים. בבקשתה, מנמקת המדינה את הצורך בהמשך מעצרו של המשיב במסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, כפי שעולה מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי. כן מפורט בבקשה מהלך הדיונים במשפטו של המשיב עד כה, ממנו עולה כי על אף עיכובים שונים, אשר נבעו מהתנהלות התביעה, מהתנהלות ההגנה וכן מטעמי בית המשפט, התיק נמצא כעת לקראת סיום פרשת התביעה וקבוע להמשך שמיעת הוכחות ביום 29.5.06.

5.בדיון בפניי, חזרה באת-כוח המבקשת על האמור בבקשה להארכת המעצר והדגישה כי פרשת התביעה במשפטו של המשיב צפויה להסתיים בקרוב; כי מן המשיב נשקפת מסוכנות רבה; וכי חרף קושי מסוים שהתגלע בנוגע לאחת מראיות התביעה, האפשרות כי המשיב יזוכה מן המיוחס לו בתיק זה הינה אינה סבירה, לאור העובדה כי הוא זוהה על ידי המתלונן במסדר זיהוי חי. בא-כוח המשיב, מנגד, חלק על עמדת באת-כוח המבקשת בעניין הצפי לסיומה הקרוב של פרשת התביעה. לדבריו, היות וכפי הנראה יהיה צורך בהעדת עדים נוספים מטעם התביעה ופרשת ההגנה גם היא אינה צפויה להיות קצרה, נראה כי משפטו של המשיב אינו עומד בפני סיום. לאור זאת, ביקש הסנגור להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

6.לאחר שעיינתי בבקשת המדינה ושקלתי את הטענות שהעלו הצדדים בדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. ככלל, השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים, וגם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם אינו כשהיה, ויש לחזור ולבחון אם עוצמתם של השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר (בש"פ 4302/04 מדינת ישראל נ' עואד , תק-על 2004(2) 2692, 2693 (2004), וההפניות שם). בנסיבות המקרה דנן, מקובלת עלי העמדה שהובעה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וסבורה אני כי הטעמים שעמדו ביסוד הצורך במעצרו של המשיב, נכונים ותקפים הם גם כעת, כשמתבקשת הארכת מעצרו. המסוכנות הנשקפת מן המשיב רבה היא, כפי שעולה מהמעשים המיוחסים לו, מעברו הפלילי, ומהעובדה כי לא בחל בהמשך ביצוע מעשים פליליים חרף העובדה כי נידון בעבר לעונשי מאסר, הן לריצוי על-תנאי והן לריצוי בפועל. לא שוכנעתי כי חלוף הזמן הקהה מסוכנות זו וכי במהלך תקופת מעצרו של המשיב, נמוג הקושי ליתן בו את האמון הנדרש לצורך שחרורו לחלופת מעצר. לטעמי, קושי זה עודנו קיים. אשר להתנהלות משפטו של המשיב, אף שאיני מקלה ראש בתקופה הממושכת שבה נתון המשיב במעצר, סבורה אני כי בנסיבות העניין, קצב התקדמות הדיונים בתיק זה הינו סביר, ומכל מקום לא ניתן לומר כי ההליך קפא על שמריו וכי סיומו כלל אינו נראה באופק. כעולה מבקשת המדינה, נראה כי פרשת התביעה קרובה לסיום, וגם אם תארך עוד זמן מה, הרי שכבר כעת, ניתן לומר כי המשפט נמצא בשלבים מתקדמים. לפיכך, סבורה אני כי גם בשיקול זה אין, לעת הזו, כדי להצדיק את שחרורו של המשיב ממעצר.

7.הבקשה מתקבלת, איפוא. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 30.4.06, או עד למתן פסק דין בת"פ 8223/05, המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.