בש"פ 10875/06 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 7.1.2007 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 3016/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של אינוס במשפחה ומעשים מגונים במשפחה. המתלוננת, ילידת 1993, הינה בתה של חברתו לחיים של המשיב. בכתב האישום, שהוגש ביום 8.2.06, נטען כי ביום 10.1.2006 ביצע המשיב מעשים מגונים ומעשה אינוס (החדרת אצבע לאיבר המין) במתלוננת, לאחר שביקשה ממנו כי יסייע לה במצוקותיה עם בני המין השני.

2.

בהחלטתו מיום 22.2.2006 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. בית המשפט קבע כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו, המועצמת נוכח עברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירת מין ותשע הרשעות בעבירות רכוש ואלימות, בין היתר נגד שוטרים. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, נדחתה ביום 11.7.2006 על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי לא חל כרסום בראיות התביעה וכי מן המשיב נשקפת מסוכנות "כלפי כולי עלמא ומכאן גם העובדה שהמתלוננת העידה כבר אין בה כדי לשלול מסוכנות". משחלפו תשעה חודשי מעצר ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, הורה בית משפט זה (השופט רובינשטיין) על הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים, בציינו כי קצב המשפט סביר בהתחשב בעומס הקיים וכי "ניתן להביא את התיק לכלל סיום בתקופה לא ארוכה" (בש"פ 8936/06).

3.

כעת עותרת המבקשת בשנית להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המבקשת מציינת כי ביום 11.12.2006, לאחר שהסתיימו פרשות התביעה וההגנה ונקבע סדר הגשת הסיכומים, נתקבל בבית המשפט המחוזי מכתב, שבו ביקשה המתלוננת לחזור בה מתלונתה. המבקשת מוסיפה כי בעבר, בעקבות פנייה של המתלוננת למשטרה - במסגרתה מסרה כי אינה יכולה לעמוד בפני לחציה של האם ואף ביקשה לצאת מהבית בשל כך - נחקרה האם בגין שיבוש הליכי משפט. עוד מציינת המבקשת, כי מכתבה האמור של המתלוננת התקבל בבית המשפט לאחר שבילתה סוף שבוע בבית האם, לראשונה מאז שהוצאה המתלוננת מביתה בעקבות פנייתה הקודמת. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת, טרם פג החשש שהמשיב ישבש את הליכי המשפט. לטענת המבקשת, המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב והעובדה שהמשפט מצוי בשלב מתקדם, מצדיקים אף הם את הארכת מעצרו.

המשיב מצידו טוען כי אין מקום להארכת המעצר והוא מלין על התמשכות הליכי חקירת המתלוננת ועל כך שבאת כוחו טרם קיבלה לידיה את מלוא חומר החקירה. בהקשר זה מציין המשיב, כי ביום 14.12.2006 הורה בית המשפט כי חקירת המתלוננת בידי חוקרת הילדים תיעשה בתוך שבעה ימים, כדי לאפשר את קיום הדיון שנקבע ליום 4.1.2007, לאחר שחומר החקירה החדש יועבר לידי באת כוחו. המשיב קובל על כך שהחקירה לא בוצעה בתוך המועד שבית המשפט קצב, אלא רק ביום 25.12.2006, וכי עד היום לא קיבלה באת כוחו את מלוא חומר החקירה. כפועל יוצא, הוגשה בקשה לדחות את הדיון שנקבע ליום 4.1.2007, ולהערכתו, שהמבקש לא חלק עליה, הדיון יידחה למועד אחר. עוד מציין המשיב כי לאור ההתפתחות האמורה, המשפט לא יסתיים בתוך תקופת הארכה המבוקשת, באשר בכוונת באת כוחו לחקור את חוקרת הנוער ואת המתלוננת ולזמן עדים נוספים. לטענת המשיב, מאחר שהמתלוננת גרה בפנימייה שפרטיה אינם ידועים לו, לא נשקפת ממנו כל מסוכנות כלפיה ואף לא עולה חשש כי ישבש את הליכי החקירה. לבסוף טוען המשיב, כי יש להתעלם מעברו הפלילי, שכן חלה לגביו התיישנות.

4.

כפי שנקבע לא אחת, הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים תיעשה במשורה, וככל שהזמן חולף ותקופת המעצר נמשכת, יש לחזור ולבחון אם עוצמת השיקולים שהצדיקו את המעצר עד כה די בהם כדי להצדיק שוב את הארכת המעצר (בש"פ 4302/04 מדינת ישראל נ' עואד , החלטה מיום 15.6.2004, פיסקה 3). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. התמשכות ההליך במקרה דנן נובעת בעיקרו של דבר מחזרתה של המתלוננת מתלונתה. ברי כי מהלך זה אינו בשליטת התביעה ואין לזקוף אותו לחובתה. אמנם, לא נחה דעתי מאי-חקירת המתלוננת במסגרת הזמן שבית המשפט קצב לכך ומאי-העברת מלוא חומר החקירה לבאת-כוח המשיב, מה שיחייב כנראה את דחיית הדיון שנקבע ליום 4.1.2007 והתמשכות ההליך. ברם, שיקול זה, המושך לכיוון שחרורו של המשיב, אינו השיקול המכריע. מולו קיימים בשלב זה שיקולים נוספים, המטים את הכף להארכת המעצר. המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, במיוחד נוכח עברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירת מין ובעבירות רכוש, עליו כבר עמד חברי השופט רובינשטיין בהחלטתו להאריך את מעצרו של המשיב, שהוזכרה לעיל. טענת המשיב כי הרשעותיו הקודמות התיישנו אינה עולה מתוך גיליון הרישום הפלילי שלו (בו גם צויין "ניתן להצגה ב בית משפט "). ועוד זאת, מאחר שהמתלוננת עתידה להעיד בקרוב ולאור קירבתה של אימה למשיב, קיים גם יסוד סביר לחשש כי שחרורו יוביל לשיבוש הליכי משפט. אין בידי להידרש לטענת המשיב בדבר כרסום הראיות לכאורה. טענה זו מקומה להתברר במסגרת הליך של עיון חוזר, ולא במסגרת הבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 11430/05 מדינת ישראל נ' חג'ג' , החלטה מיום 20.12.2005).

לאור כל האמור לעיל, ובהביא בחשבון את ההתמשכות בהליך שנגרמה עקב העיכוב בביצוע חקירת המתלוננת ובהמצאת חומר החקירה לידי באת כוח המשיב, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים, החל מיום 7.1.2007 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 3016/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.