בש"פ 8936/06 מדינת ישראל נ. פלוני

א.בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו- 1996 או עד למתן פסק דין בפ"ח 3016/06.

ב.(1) כנגד המשיב הוגש ביום 8.2.06 כתב אישום בעבירות אינוס במשפחה (סעיף 351(א)+ 245(א)(3) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ("החוק")) ומעשים מגונים במשפחה (סעיף 351(ג)(1) +248(א) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק).

(2) על פי המתואר בכתב האישום, בתמצית, המשיב הוא חברה לחיים של אמה של המתלוננת - ילדה בת 12. ביום 10.1.06 אסף המשיב את המתלוננת מן הפנימייה בה היא לומדת והסיעה לאזור חשוך בכרמיאל. המתלוננת ביקשה את עזרת המשיב במצוקותיה בכל הקשור ליחסים עם בני המין השני. המשיב הציע את עזרתו. במסוה של עזרה ביצע המשיב אינוס (החדרת אצבע לאיבר המין) ומעשים מגונים במתלוננת.

ג.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיבה טענה כי שחרורו של המשיב יסכן הן את בטחון הציבור והן את ביטחונה של המתלוננת בפרט. עוד נטען כי קרבתו של המשיב לאם המתלוננת מעלה חשש של שיבוש הליכי המשפט והשפעה על עדים. ביום 22.2.06 נעצר המשיב על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו (ב"ש 1382/06). ביום 8.3.06 הגישה באת כוח המשיב בקשה לעיון חוזר, בה ביקשה לשקול חלופת מעצר, זאת בעקבות רצון המתלוננת לחזור בה מתלונתה. ביום 13.3.06 ביקש המשיב למחוק את הבקשה לעיון חוזר, לאחר שהתברר כי המתלוננת לא חזרה בה מתלונתה; הבקשה נתקבלה. ביום 18.3.06 הוגשה בקשה לעיון חוזר ובה הצעה לחלופת מעצר, בהתחשב בעובדה כי המתלוננת סיימה להעיד. ביום 11.7.06 דחה בית המשפט את בקשת המשיב. ביום 2.3.06 בוצעה הקראה פורמאלית וישיבת הוכחות ראשונה נקבעה ליום 10.5.06. התקיימו בין מאי לאוקטובר 2005 שבעה דיוני הוכחות. דיון לסיום שמיעת הראיות בתיק נקבע ליום 15.11.06.

ד.בבקשה נטען, כי משפטו של המשיב נמצא לקראת סיום וכי על פי הערכת פרקליטות המדינה, אם תינתן ההארכה המבוקשת תבוא הכרעת הדין במהלך תקופת המעצר. נטען, כי המסוכנות נובעת מן המעשים לכאורה, מעברו הפלילי של המשיב ומהרשעתו בגין עבירה דומה.

בדיון הוסיף בא כוח המדינה והטעים כי המדובר בפגיעה בילדה.

(2) בדיון טענה באת כוח המשיב, כי אין מקום להציג את עברו הפלילי של המשיב, שעבירתו האחרונה מ-1993 ובעבירות מין הורשע ב-1983 (המשיב עצמו הוסיף כי פנה בבקשת חנינה בעניין עבירותיו הישנות ונענה שהתיישנו). לטענת הסניגורית, הדיונים בבית המשפט המחוזי היו בישיבות חלקיות נוכח העומס; הדיון ב-15.11.06 לא יהיה האחרון; ישנה טענה בדבר תיק שבו העידה המתלוננת – שסיימה להעיד בתיק דנא – נגד אמה, שההגנה סבורה כי יש לו רלבנטיות לתיק הנוכחי אך טרם נתקבל. הסיכומים יהיו בכתב; על כן ימשך התיק עוד זמן רב.

(3) עיינתי בהחלטות קודמות ובגליון הרישום הפלילי של המשיב. אשר להרשעות הקודמות, אכן רובן משנות השמונים בעבירות רכוש, אלימות ומעשה מגונה בכוח, אך גם – בעבירות אלימות – במחצית הראשונה של שנות התשעים (הרשעה אחרונה ב-1995). לאחר מכן לא היה רישום פלילי עד לעבירה לכאורה הנוכחית ב-2001. השאלה היא אם כחלוף תשעה החודשים, שהם נקודת הזמן בה קבע המחוקק ביקורת מעצר על-פי דין על ידי בית משפט זה, יש מקום לשינוי במקרה דנא. על קצב המשפט לאחרונה – גם אם באת כוח המשיב סבורה כי אין לראות את הישיבות שקוימו כמלאות – דומה שאין לבוא בטרוניות בעומס הקיים. דומה גם, כי ניתן להביא את התיק לכלל סיום בתקופה לא ארוכה. אני מאריך את המעצר ב-60 יום מיום 8.11.06.