בש"פ 6484/07 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-3 מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים") החל מיום 8.8.07 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 555/06 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. מעצרו של המשיב 2 הוארך בהסכמתו, בהחלטתי מיום 25.7.07.

1.

ביום 8.11.06 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד המשיבים. להלן תמצית האישומים המיוחסים למשיבים שלפני. מ', ילידת שנת 1989 (להלן: "המתלוננת"), הינה בתו של המשיב 1. על פי הנטען באישום הראשון, החל משחר ילדותה של המתלוננת, נהג המשיב 1, כעניין שבשגרה וכל אימת ששהה עמה ביחידות, לבצע בה מעשים מיניים ובכללם בעל אותה פעמים רבות, חרף התנגדותה ותחנוניה כי יחדל. המעשים הנטענים לוו באיומים ובאלימות חריפה, אשר גרמה לא אחת חבלות למתלוננת. המשיב 3 הינו גיסה של המתלוננת מנישואיו לאחותה. על פי הנטען באישום הרביעי, ביצע המשיב 3 מעשים מיניים במתלוננת, ביותר מעשרה מקרים, ובכללם בעל אותה ואף ביצע בה מעשי סדום. כל זאת, בניגוד לרצונה של המתלוננת וחרף התנגדותה.

בגין אלה יוחסו למשיב 1 עבירות מין במשפחה בנסיבות אינוס; תקיפת קטין; תקיפה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה לפי סעיפים 351(א), 345(א)(1), 368ב, 382(ב)(2), 245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). למשיב 3 יוחסו עבירות מין במשפחה בנסיבות אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה, לפי סעיפים 347(ב), 351(ג)(1) ו-348(ג) לחוק העונשין.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, כי לשניהם עבר פלילי מכביד הכולל הרשעה בעבירות מין במשפחה; כי חלות על מעשי המשיבים חזקות מסוכנות מכוח סעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו-21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים; וכי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט.

ביום 5.12.06

החליט בית המשפט המחוזי לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם. עוד נקבע כי ממעשיהם של המשיבים נשקפת מסוכנות גבוהה, אשר חיזוק לה נמצא בעברם הפלילי הכולל עבירות מאותו הסוג, בגינם ריצו עונשי מאסר בפועל לתקופות ממושכות. עוד ציין בית המשפט, כי נוכח העובדה שמדובר בעבירות מין במשפחה, קיים חשש ממשי ששחרור המשיבים יגרום לשיבוש הליכי משפט. נוכח כל אלה, קבע בית המשפט כי אין בנמצא כל חלופה אשר עשויה להפיג את מסוכנותם של המשיבים..

3.

בחלוף תשעה חודשים, הוגשה הבקשה שלפני, להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. לטענת המבקשת, העבירות החמורות המיוחסות למשיבים, בפרט נוכח עברם הפלילי, מצביעות על מסוכנותם לחברה באופן שאינו מאפשר את שחרורם לחלופת מעצר, תהיה החלופה אשר תהיה, וכי שחרורם של המשיבים למעצר בית יש בו כדי להטיל מורא על המתלוננת ולהרפות את ידיה מלהמשיך ולעמוד על גרסתה. בדיון שהתקיים לפני, טען בא כוחו של המשיב 1 כי משפטו נמצא עדיין בשלבים ראשונים, שכן נכון לעת זו העידו שלושה עדים בלבד, מתוך עשרים ואחד הצפויים להעיד; כי מאחר ושתי המתלוננות כבר העידו, פחתו הסיכויים לשיבוש הליכי משפט; כי יש להפנות את המשיב לשירות המבחן על מנת שיבחן חלופות מעצר אפשריות; וכי מצבו הבריאותי של המשיב 1 הינו בכי רע, והוא צפוי לעבור ניתוח לכריתת כף רגלו בחודש הקרוב. בא כוחו של המשיב 2 טען כי במהלך עדותה של המתלוננת חל כרסום בראיות; כי משפטם של המשיבים צפוי להיערך זמן ממושך; וכי יש להפנות את המשיב 2 לשירות המבחן לעריכת תסקיר לבחינת חלופות מעצר אפשריות. לשיטת המבקשת, משפטם של המשיבים מתנהל בקצב המניח את הדעת.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את הצדדים לפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל. כאשר עסקינן בהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, על בית המשפט לבחון את נקודת האיזון בין חירות הנאשם מחד, ושלום הציבור מאידך. במסגרת איזון זה, על בית המשפט להביא במניין שיקוליו את מסוכנותו של הנאשם, ומנגד את חלוף הזמן והתמשכות ההליכים בעניינו, אשר עשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון (ראו למשל, בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.05); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.05)).

מוכן אני להניח לטובת המשיבים, כי מאחר שהמתלוננת סיימה להעיד, פוחת החשש שיהיה בידם להשפיע עליה, ובכך להביא לשיבוש הליכי משפט. עם זאת, אין בכך כדי לגרוע ממסוכנותם של המשיבים. כתב האישום יוצא דופן בחומרתו. למשיבים מיוחסות

עבירות מין ואלימות בבת משפחה, אשר בוצעו מאז היותה רכה בשנים, על פני זמן ממושך ובאכזריות שאינה יודעת גבולות (השוו: בש"פ 6832/99 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 5.11.99)). עבירות אלה אף מקימות עילות מעצר סטאטוטוריות, לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו-21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים. לא זו אף זו, שני המשיבים הורשעו בעבר בביצוע עבירות מין, ואף ריצו עונשי מאסר בגינן. עובדה זו לא הרתיעה אותם מביצוע אותן עבירות שוב, ובכך יש כדי להוסיף נדבך נוסף למסוכנותם. אכן, ככל שנוקף הזמן, אינטרס המשיבים בחירותם גובר (ראו, למשל, בש"פ 6347/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 7.8.05)). יתרה מזאת, בענייננו, לאור מספרם הרב של העדים, יידרשו הארכות מעצר נוספות בטרם יגיע לסיומו משפטם של המשיבים. אולם, לעת זו, נוכח מסוכנותם הגבוהה של המשיבים ובהתחשב בכך שהדיונים שהיו קבועים ליום 3.7.07, 9.7.07, ו-11.7.07 נדחו לבקשת ב"כ המשיב 3 ולא בעטייה של התביעה, ונוכח קביעת ישיבות נוספות לשמיעת הוכחות במועד קרוב, טרם הגיעה השעה בה אינטרס בטחון הציבור והמתלוננת ייסוג מפני חירותם של המשיבים. ממילא, אין מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר.

בשולי הדברים אציין, כי לא נעלמה מעיני טענתו של המשיב 3 כי חל כרסום בראיות לכאורה להוכחת אשמתו. טענה זו דינה להידחות ולו מן הטעם שההליך הנוכחי אינו המסגרת הנכונה לדון בטענות כגון דא (ראו למשל, בש"פ 10875/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 4.1.07); בש"פ 4893/05 מדינת ישראל נ' שימישלשוילי (לא פורסם, 2.6.05)). ממילא הטענה נטענה לפני באופן כוללני, אשר אינו מאפשר בחינתה לגופה.

גם טענת המשיב 1 בהתייחס לניתוח אותו הוא עתיד לעבור נטענה בעלמא, ולא נתמכה בתיעוד רפואי מתאים. ככל שמצבו הרפואי לא יאפשר שהייה מאחורי סורג ובריח, נשמרת לו הזכות להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, אליה תצורף תעודת רופא ערוכה כדין.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים החל מיום 8.8.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 555/06 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.