בש"פ 7561/06 מדינת ישראל נ. רפאל אלקיים

לפניי בקשה שנייה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ).

1.נגד המשיב, יחד עם שניים אחרים, הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות חמורות על הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ ). עיקרן של העבירות נוגע למכירת חשבוניות מס פיקטיביות בסך כולל של למעלה מ-15 מליון ₪, אשר המס הגלום בהן עומד על סכום של למעלה מ-2.5 מליון ₪. כמו כן מואשם המשיב בכך שבמספר הזדמנויות, נמנע מלהתייצב לחקירה לאחר שנדרש לעשות כן.

יצוין, כי עוד בטרם הגשת כתב האישום, המשיב נעצר ושוחרר בתנאים מגבילים במספר הזדמנויות. במסגרת זאת, המשיב לא רק שלא עמד בתנאי שחרורו ולא התייצב לחקירה במשך תקופה של כשלוש שנים, אלא שאף הוסיף לבצע עבירות חמורות על חוק מע"מ, אותן התחייב שלא לבצע כחלק מתנאי השחרור. בנוסף, המשיב הורשע בביצוע עבירות של הפרעה לעובד ציבור ופציעה, ובגין הרשעתו זו נידון לעונש מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, אותו הוא מרצה כעת.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו. בבקשה צוין כי המשיב הפר את תנאי שחרורו בערובה, הן בהמשיכו להפיץ חשבוניות מס פיקטיביות גם לאחר ששוחרר בערובה והן בהתחמקו מלהתייצב לחקירה. לפיכך, סברה המבקשת כי קיים יסוד סביר לכך שאי-מעצרו של המשיב עד תום ההליכים יביא לסיכון בטחון הציבור, לשיבוש הליכי משפט ולפגיעה בראיות, כאמור בסעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' אקסלרד) קיבל את הבקשה, וקבע כי לאור קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של המשיב בעבירות נשוא כתב האישום ולאור קיומה של עילת מעצר, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. יצוין, כי בית המשפט דחה את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה על-ידו, בציינו כי אין בחלופה זו בכדי להשיג את מטרת המעצר.

3.משחלפו קרוב לתשעה חודשים מאז נעצר המשיב ומשפטו לא הסתיים, הגישה המבקשת לראשונה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים (בש"פ 5232/06). בית המשפט (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) נעתר לבקשה והורה על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש. בין היתר, נימק בית המשפט את החלטתו בכך שמן המשיב נשקפת מסוכנות רבה לשלום הציבור; בכך שקיים חשש עמוק להימלטותו של המשיב, לשיבוש מהלכי משפט על-ידו ולהתנכלות לרשויות אכיפת החוק; וכן בכך שממילא קיימת הגבלה על חירותו של המשיב למשך תשעים הימים המבוקשים, בהינתן שהוא מרצה עונש מאסר בפועל אשר הושת עליו בהליך פלילי אחר, ממנו נותרו לו לריצוי תשעה חודשים נוספים.

4.בימים אלו עומדת להסתיים תקופת ההארכה הקודמת, והיות ומשפטו של המשיב טרם בא על סיומו, עותרת המבקשת בשנית להורות על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. לטענתה, נשקפת מן המשיב מסוכנות רבה, המתבטאת הן בתחכום בו בוצעו המעשים המיוחסים לו, הן בשיטתיות המעשים והן בהיקפם. בנוסף, לאור השתלשלות הדברים בעבר ולאור עברו הפלילי העשיר של המשיב, קיים לטענתה חשש ממשי כי אם ישוחרר ממעצרו, בכל תנאי מגביל שהוא, ישוב לסורו ויבצע עבירות דומות, וכן ינסה להשפיע על בירור הדין או להימלט מאימת הדין.

אשר להתנהלות משפטו של המשיב, מציינת המבקשת כי חרף עיכובים שונים שאירעו במשפטו של המשיב, בעיקר נוכח התנהלותו שלו, אנו נמצאים כעת בעיצומה של פרשת תביעה. חמשת המועדים הבאים שנקבעו לשם שמיעת הראיות בתיק הינם כולם בתקופת האורכה המבוקשת, ולטענת בא-כוח המבקשת, ניתן להניח בסבירות גבוהה כי בישיבות אלו ניתן יהיה לסיים את פרשת התביעה ואת פרשת ההגנה.

5.בדיון לפניי, חזר בא-כוח המבקשת על האמור בבקשה להארכת המעצר, והדגיש את השלב המתקדם שבו נמצא משפטו של המשיב ואת העובדה כי במשך תשעים הימים שלגביהם מתבקשת הארכת המעצר, המשיב ממילא ימשיך לרצות את עונש המאסר הקודם שנגזר עליו, ולפיכך, הארכת מעצר זו אינה בעלת משמעות מיוחדת מבחינת ההגבלות המוטלות על החופש האישי של המשיב.

בא-כוח המשיב, מנגד, חלק על עמדת בא-כוח המבקשת בעניין הצפי לסיום הקרוב של המשפט והעריך כי משפטו של המשיב עודנו רחוק מסיום ואף אינו צפוי להסתיים במסגרת התקופה שבה המשיב ממילא מרצה את עונש המאסר הקודם שהושת עליו. לטענת הסנגור, לא נשקפת מן המשיב מסוכנות לציבור, ועל כן, ראוי להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

6.לאחר שעיינתי בבקשת המדינה ושקלתי את הטענות שהעלו הצדדים בדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה. כידוע, הסמכות להארכת מעצר בתום תקופת המעצר הסטטוטורית נועדה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן והשיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים. יתר על כן, גם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם אינו כשהיה, ויש לחזור ולבחון אם עוצמתם של השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר (בש"פ 4302/04 מדינת ישראל נ' עואד , תק-על 2004(2) 2692 (2004), וההפניות שם).

במקרה דנן, אף שאיני מקלה ראש בתקופה הממושכת שבה נתון המשיב במעצר ובבעייתיות העקרונית הגלומה במצב זה, סבורה אני כי הטעמים שעמדו ביסוד הצורך החיוני במעצרו של המשיב וביסוד הצורך בהארכת מעצרו עם חלוף תקופת המעצר הסטטוטורית, נכונים ותקפים הם גם כעת, כשמתבקשת הארכת מעצרו בשנית, ועל כן, אין מנוס מלהאריך את תקופת מעצרו של המשיב.

העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות מס חמורות, אשר נעשו בהיקף נרחב, בתחכום, בעורמה ובתחבולה והביאו לפגיעה קשה בקופה הציבורית (אודות הצורך במעצר גם כשמדובר בנאשמים בביצוע עבירות כלכליות, ראו לדוגמה: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998); בש"פ 6772/04 מדינת ישראל נ' בנפיל , תק-על 2004(3) 543 (2004)). אישומים אלו, יחד עם עברו הפלילי המכביד של המשיב והעובדה כי בעבר הפר באופן חוזר ונשנה את תנאי שחרורו בערובה, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו ועל הקושי לתת בו אמון כלשהו. אשר לאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, יש לציין כי אפשרות זו נשקלה זה מכבר, אולם הן בית משפט השלום בהליך זה והן בית המשפט המחוזי בהליך אחר שהתנהל נגד המשיב, הגיעו למסקנה כי חלופה לא תוכל להשיג את מטרת המעצר וכי ישנו חשש אמיתי כי המשיב ישוב לבצע עבירות במידה וישוחרר.

אשר להתנהלות משפטו של המשיב, חרף העיכובים השונים שאירעו בהליך זה, נראה כי ניתן לומר כעת כי משפטו של המשיב נמצא בשלבים מתקדמים, ואף אם קשה להאריך במדויק את מועד סיומו, הרי שמכל מקום, לא ניתן לומר כי קפא הוא על שמריו וכי סיומו כלל אינו נראה באופק. לפיכך, סבורה אני כי גם בשיקול זה אין, לעת הזו, ונוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב והקושי ליתן בו אמון, כדי להצדיק את שחרורו של המשיב ממעצר.

7.הבקשה מתקבלת, איפוא. מעצרו של המשיב מוארך החל מיום 26.9.06, למשך תשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 4695/05 המתנהל בבית משפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.