בש"פ 6772/04 מדינת ישראל נ. אליעזר בונפיל

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 28.7.04, או עד למתן פסק דין בת"פ 2725/03 בבית-המשפט השלום בפתח תקווה, לפי המוקדם.

ביום 28.10.03 הוגש כנגד המשיב וכנגד חברה פרטית שבניהולו כתב אישום לבית-המשפט השלום בפתח תקווה, בו יוחסו לו, בשבעה אישומים שונים, עבירות של הוצאת חשבוניות מס ללא תשלום המס במועד, שימוש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן, הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, הוצאת חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק או להשתמט ממס.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 10.3.04 הורה בית-משפט השלום בפתח תקווה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עתה, משעברו תשעה חודשים והמשיב במעצר, ומשלא נסתיים המשפט, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

לטענת המדינה, אף-על-פי שמדובר בעבירות רכוש, קמה עילת מעצר, וזאת משום שכתב האישום מייחס למשיב עבירות מס בהיקף נרחב, שנעשו בתחכום, בעורמה ובתחבולה. לטענתה, מסוכנותו של המשיב מתבטאת הן בתחכום בו נעשו הדברים, הן בשיטתיות והן בהיקף הנרחב של העבירות – כאלף עבירות המיוחסות לו בתיק זה ומספר דומה של עבירות בתיק נוסף, אשר גרמו לנזק של מיליוני שקלים לקופה הציבורית. עוד טוענת המדינה, כי בית-המשפט בחן אפשרות של חלופת מעצר, אולם לא שוכנע כי חלופה שכזו תוכל להשיג את מטרת המעצר וישנו חשש אמיתי כי המשיב ישוב לבצע עבירות במידה וישוחרר. כמו-כן טוענת המדינה, כי שמיעת המשפט מתנהלת בקצב ראוי - פרשת התביעה הסתיימה ולעת הזו קבועים שני מועדים לצורך פרשת ההגנה.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי עסקינן בעבירות רכוש, ואלו אינן מקימות עילת מעצר. כמו-כן, טוען הוא, כי אין שום נסיבה המצדיקה הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, ואף סביר להניח שהמשפט לא יסתיים במסגרת תשעים הימים הנוספים. לא זו אף זו, טוען בא-כוח המשיב, ניתן לקבוע חלופת מעצר בתנאים כאלו ואחרים שיבטיחו את שמבקשת המדינה להשיג במעצרו של המשיב.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג , תק-על 2002(4) 48; בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר , תק-על 99(3) 585; בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני , תק-על 2002(2) 2746; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס , תק-על 2003(1) 20).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפנינו, שוכנעתי, כי הן לאור התחכום והשיטתיות בביצוע העבירות, ולאור ההיקף הנרחב בו מדובר, והן לאור השתלשלות הדברים בעבר, המעלה חשש אמיתי כי המשיב יחזור ויבצע עבירות מס וינסה להימלט מן הדין – המקרה שבפני נמנה עם אותם מקרים המצדיקים הארכת מעצר.

לאור העובדה כי בית-המשפט סיים לשמוע את ראיות התביעה ואף קבע מועדים לשמיעת פרשת ההגנה בימים 26.7.04 ו- 28.7.04, נראה כי סיומו של המשפט אינו רחוק וכי יש יסוד לתקווה שיסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת.

בנסיבות אלו, המבקשת תגיש בקשה לבית-משפט השלום בפתח תקווה, כי יעשה את כל הניתן ויעבה את לוח הישיבות המיועדות לשמיעת עניינו של המשיב באופן כזה, שתשעים הימים הבאים ינוצלו כראוי לסיומו של המשפט.

לפיכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 28.7.04, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 2725/03 בבית-משפט השלום בפתח תקווה, לפי המוקדם מבין המועדים.