בש"פ 3039/06 מדינת ישראל נ. מאיר פחימה

1.בפניי בקשת המדינה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), וזאת החל מיום 23.4.06, למשך תשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1044/05, המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ולנאשמת נוספת ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עושק, סחיטה באיומים, איומים וקשירת קשר לביצוע פשע. למשיב מיוחסות בנוסף גם עבירות של אינוס, ביצוע מעשה מגונה, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה והטרדת עד.

בכתב האישום נטען, כי בין השנים 2001-2005 פרסמו המשיב והנאשמת הנוספת את עצמם באמצעי התקשורת השונים ובאינטרנט כבעלי יכולות מיסטיות להשבת אהבות נכזבות, להסרת כישופים, וכיוצא באלו. בעקבות פרסומיהם, פנו אליהם נשים, אשר בתמורה לקבלת טיפול כאמור, שילמו למשיב ולנאשמת הנוספת סכומי עתק בסך מאות אלפי שקלים, תכשיטים, חפצי ערך ורכוש רב. כל זאת, במרמה, תוך ניצול מצוקתן, אמונן והסתמכותן עליהם, ותוך יצירת מצג כוזב, לפיו ישמשו הכספים והרכוש למימון עלות הטיפולים, הכנת קמעות וכדומה. בנוסף, נטען כי כחלק מן הטיפולים האמורים, ביצע המשיב מעשי אינוס ומעשים מגונים בגופן של חלק מן הנשים, תוך הצגת מצג כוזב, כי המעשים המיניים הם חלק מהטיפול "הנדרש להסרת הכישוף" ול"השבת האהבה הנכזבת". בנוסף, איימו המשיב והנאשמת הנוספת על חלק מן הנשים, כי יפגעו בשמן הטוב ובצנעת הפרט שלהן, וכך סחטו מהן כספים רבים נוספים.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיב והנאשמת הנוספת עד תום ההליכים המתנהלים נגדם. ביום 19.4.05, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 6.12.05, האריך בית משפט זה (כב' השופט רובינשטיין), את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים החל מיום 9.12.05. ביום 23.1.06, האריך בית משפט זה (כב' השופט ג'ובראן), בשנית, את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 23.1.06.

כעת מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב, בתשעים ימים נוספים, זו הפעם השלישית.

4.בבקשת המדינה ובדיון בפניי, טען בא כוח המבקשת, כי הארכת מעצרו של המשיב מוצדקת, על אף התמשכות משפטו, בשל מסוכנותו הרבה לשלום הציבור, הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי המכביד; בשל העובדה שביצע חלק מן המיוחס לו במהלך ביצוע עבודות שירות בתיק קודם; ובשל החשש הממשי לשיבוש מהלכי משפט והטרדת עדים, אשר מועצם, לדבריו, נוכח העובדה כי המשיב נקט בדרך זו בעבר, וכי הנאשמת הנוספת בפרשה, צפויה להעיד בקרוב בעניינו.

אשר לקצב התנהלות משפטו של המשיב, ציינה המדינה בבקשתה, כי בתקופת ההארכה האחרונה נתקיימו ארבע ישיבות לשמיעת הראיות בתיק. כעת, נותר לתביעה להעיד עוד שתי עדות - מתלוננת בפרשה, ושותפתו של המשיב לכתב האישום, אשר הורשעה ביום 19.2.06 על פי הודאתה, ושמיעת הטיעונים לעונש בעניינה קבועה ליום 4.5.06. בהתאם לכך, קבועה במשפטו של המשיב ישיבת תזכורת ליום 23.4.06, לצורך קביעת מועדים לסיום משפטו, לאחר סיום משפטה של השותפה. לאור זאת, ציין בא כוח המשיבה כי, בנסיבות אלו, סביר מאוד שמשפטו של המשיב יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת הזו.

5.בא כוח המשיב התנגד לבקשת המדינה, תוך שהוא שב וטוען לחפותו של מרשו, וקובל על כך שלאחר שחלפה יותר משנה מאז תחילת משפטו, טרם ניתנה למרשו ההזדמנות למסור גרסתו ביחס לאישומים המיוחסים לו. לגישתו, אין מקרה זה מתאים להיות חריג לכלל לפיו משפטו של נאשם יסתיים בתוך 9 חודשים ומעבר לכך לא יוותר נאשם במעצר. אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיב, טען הסנגור כי אין זה המקרה של "האנס האורב לקרבנו", ועל כן אין המשך מעצרו של המשיב נדרש. אשר לחשש מפני שיבוש הליכי המשפט, טען הסנגור כי היות והנאשמת הנוספת בפרשה עצורה גם היא, אין למעשה בסיס ממשי לחשש זה. לבסוף, אשר לקצב התנהלות משפטו של המשיב, טען הסנגור כי עם חלוף הזמן, התבדו התקוות בדבר סיומו הקרוב של ההליך, ובמצב הדברים הנוכחי צפוי משפטו לארוך עוד זמן רב. לדבריו, המשיב עשה כל שביכולתו לקיצור המשפט, בעוד העיכובים השונים נובעים מהתנהלותה של התביעה. לחיזוק דבריו, הפנה בא כוח המשיב למכתב מטעם שירות המבחן, בו צוין כי תסקיר נפגע עבירה שהתבקש על ידי המדינה לגבי הנאשמת הנוספת, לא יוכל להיות מוגש במועד שנקבע (תחילת חודש אפריל 2006) ועל כן מתבקשת דחיית הגשתו לסוף חודש מאי 2006.

6.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, יש מקום להיעתר לבקשה.

אכן, מעצרו של אדם ושלילת חירותו הנם החריג לכלל, ועל כך אין חולק. הדברים הנם בחזקת קל וחומר מקום בו מדובר במעצרו של אדם מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 62 לחוק המעצרים, והם נכונים אף ביתר שאת ככל שמוארך המעצר פעמים נוספות מכוח הסמכות הקבועה בסעיף (ראו לדוגמה: בש"פ 4302/04 מדינת

ישראל נ' עואד (לא פורסמה, ניתנה ביום 15.6.04); בש"פ 2510/05 מדינת ישראל נ'

אלזם ואח' (לא פורסמה, ניתנה ביום 24.3.05); בש"פ 2411/05 מדינת ישראל נ'

אבו

סבילה (לא פורסמה, ניתנה ביום 30.3.05) (להלן: פרשת אבו סבילה ) וההפניות שם).

7.המקרה דנן עניינו בבקשה להארכת מעצר שלישית מכוח הסעיף האמור. כידוע, אין לשון הסעיף כוללת מגבלה הנוגעת למספר הפעמים בהן מוסמך בית המשפט להורות על הארכת מעצרו של הנאשם, אולם אחד השיקולים שייבחנו על ידי בית המשפט בבואו להפעיל סמכות זו, עניינו באופן ניהול המשפט נגד הנאשם (ראו: פרשת אבו סבילה ). בהיבט זה, אמנם, עיון בבקשת המדינה להארכת המעצר מעלה כי תחילת משפטו של המשיב, כמו גם ניהול המשפט עצמו, התעכבו, לא אחת, מסיבות כאלו ואחרות. אולם, כפי שעולה מבקשת המדינה, אף אם משפטו של המשיב אינו מתנהל בקצב מהיר, הרי שלא ניתן לומר כי קפא הוא על שמריו. כאמור, מרבית הראיות מטעם התביעה כבר נשמעו, כך שפרשת התביעה קרובה לסיום. לאחריה תחל פרשת ההגנה, ומכאן שלמעשה המשפט נמצא כעת בשלב מתקדם. לפיכך, לטעמי, אין זה המקרה בו ראוי להורות על שחרורו של נאשם, בשל התנהלות משפטו בקצב שאינו משביע רצון. בנוגע לתסקיר אליו התייחס בא כוח המשיב, אוסיף, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.3.06 נקבע כי התסקיר יוגש לא יאוחר מיום 1.5.06, כך שיש לקוות כי עניין זה אכן לא יגרום לעיכוב כלשהו בהתנהלות המשפט.

8.זאת ועוד. השיקול בדבר קצב התנהלות המשפט הינו רק שיקול אחד מני רבים אותם שוקל בית המשפט מקום שנתבקש להפעיל סמכותו כאמור. משקל מרכזי ניתן גם לאופי העבירות המיוחסות לנאשם ולמידת המסוכנות הנשקפת ממנו (בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו עסא (לא פורסמה, ניתנה ביום 5.3.03)). במקרה שלפניי, אין ספק כי העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות חמורות ביותר, כפי שעולה מהמעשים המכוערים והערמומיים המיוחסים לו, היקפם ושיטתיותם, וכן ממספרן הרב של הנשים אשר לפי הנטען נפלו קורבן למעשים אלו, ומסכומי הכסף הניכרים, אשר היו כרוכים בפרשה. מסוכנותו של המשיב אף היא אינה מוטלת בספק, והיא נלמדת הן מחומרת העבירות המיוחסות לו, והן מעברו הפלילי המכביד, אשר כולל, בין היתר, הרשעות בעבירות איומים, אלימות ומרמה. אף באשר לחשש מפני שיבוש הליכים על ידי המשיב, מקבלת אני את עמדת המבקשת לפיה חשש זה עודנו מבוסס הוא. כל אלו, שכנעוני גם כן, כי באיזון בין זכותו של נאשם לחירות מחד גיסא, וזכותו של הציבור להגנה מאידך גיסא, אין כף המאזניים נוטה, בשלב זה, לעבר שחרורו של המשיב ממעצר.

עם זאת, רואה אני להדגיש כי ככל שחולף הזמן, נחלש כוחם של שיקולים אלו ומתחזקים השיקולים המחייבים את סיום משפטו של המשיב מוקדם ככל האפשר. לפיכך, מן הראוי כי ייעשה מאמץ מיוחד לסיים בהקדם את המשפט כנגד שותפתו של המשיב, באופן שיאפשר העדתה במשפטו שלו כבר בתקופה הקרובה. כמו כן, ראוי לעשות מאמץ מיוחד לקביעת המועדים הנוספים להמשך משפטו של המשיב, בסמוך ככל הניתן זה לזה, וללא דיחוי.

9.סוף דבר, הבקשה מתקבלת. המדינה ביקשה כי מעצרו של המשיב יוארך החל מיום 23.4.06. יחד עם זאת, עיון בצו המעצר הקודם בעניינו מעלה כי הצו ניתן עד ליום 21.4.06. משכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 22.4.06, למשך תשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1044/05, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.