פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
9062/01
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המערער
:
מדינת
ישראל
נגד
המשיבים
:
1.
אביב לוי
2. חנן סוויסה
בקשה
להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים),
התשנ"ו - 1996
בשם
המבקשת: עו"ד חדוה באום
בשם
המשיב מס' 1: עו"ד יוסי זילברברג
בשם
המשיב מס' 2: עו"ד אבי כהן
החלטה
1.על המשיבים הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח, שוד והתפרצות. דברים אמורים בקשר לשדוד אשה קשישה ובתה, תוך שימוש באלימות כלפיהן, לרבות כבילתן וסתימת פיה של האם, במטרה לקבל מידע בדבר מקום הימצאו של הכסף שאותו ניסו למצוא. תוך כדי כך מתה האם בחנק. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק), בהחלטתו מיום 8.2.01, ציוה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. חברתי הנכבדה, השופטת ד' בייניש, בהחלטתה מיום 13.3.01, דחתה את עררם של המשיבים על מעצרם. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים האריך חברי הנכבד, השופט א' ריבלין, את המעצר בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 3.9.01. משלא נסתיים המשפט תוך התקופה המוארכת עותרת עתה המדינה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים.
2.השאלות אם יש ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות נגד המשיבים, מידת מעורבותו של כל אחד מהם, מסוכנותם והאם קיים חשש להימלטותם מן הדין - שעליהן חזרו ועמדו באי כוח המשיבים - נבחנו על ידי חברי המכובדים ואיני רואה צורך לחזור ולהיזקק לדיון זה. עם זאת, יש לתת את הדעת על התמשכותו של המשפט. לענין זה טענו באי כוח המשיבים כי אין סיכוי שהמשפט יסתיים בתקופת ההארכה. לפיכך, לדעתם, יש להקדים את המאוחר ולשחררם בערובה ובתנאים כבר עתה.
בהחלטתי בבש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי פ"ד נה(3) 232, עמדתי בהרחבה על השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בהארכתה של תקופת המעצר (וראו האסמכתאות שם). במקום אחר עמדתי על חובתו של בית המשפט לחזור ולשקול מחדש, עם כל בקשה נוספת להארכת המעצר, את משקל זכותו של היחיד לחירות לעומת "זכותם של בני הציבור לחירות, החירות מן הפחד שהיחיד העבריין ירע להם" (בש"פ 7914/99 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם)). אכן, המשפט לא נסתיים תוך תקופת ההארכה הראשונה, אולם עד הדיון לפני התקיימו שבע ישיבות ובמהלך החודשים הקרובים אמורות להתקיים לפחות חמש ישיבות נוספות. כמו כן, בישיבות שיתקיימו במהלך חודש דצמבר 2001 מתכוונת המדינה להעיד את שני עדי התביעה המרכזיים. במצב דברים זה, כאשר נשקלות נסיבותיהם של מעשי העבירה המיוחסים למשיבים, לעומת התמשכותו של המשפט, שיסתיים, כנראה, תוך החודשים הקרובים, אין מנוס מלהאריך את המעצר.
יוער כאן כי אם יסברו באי כוח המשיבים, אחרי שמיעת עדויותיהם של עדי התביעה המרכזיים, כי הראיות נתכרסמו יוכלו, כמובן, לבקש עיון חוזר בהחלטת המעצר.
3.לפיכך אני מאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל ביום 1.12.01, או עד מתן פסק דין בת"פ 1174/00 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ט כסלו תשס"ב
(4.12.01).
ש
ו פ ט