בש"פ 4214/03 מדינת ישראל נ. ירדן מורג

1.על המשיבים הוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס להם עבירה של ניסיון לרצח ועבירות בנשק. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, תכנן המשיב מס' 2 יחד עם יוסי בן ברוך (להלן – "בן ברוך") - שעליו הוגש כתב אישום נפרד - ויחד עם המשיבים מס' 1 ו-3 לבצע פיגוע רב עצמה, שיגרום לנפגעים רבים בקרב האוכלוסיה הערבית בירושלים. לשם קידום התכנית נפגשו המשיבים פעמים רבות, אספו - יחד עם בן ברוך - נתונים לשם בחירת אתר לפיגוע וכן ערכו תצפיות על המקום שנועד לפיגוע. במהלך חודש אפריל 2002, הכינו המשיבים ובן ברוך מטען חבלה, מחומרים בהם הצטיידו קודם לכן, שבכוחו היה לגרום למותם של רבים, והתקינו אותו בעגלה סגורה נגררת למכונית (להלן – "המטען"). ביום 29.4.02 הציבו המשיבים את המטען סמוך לכניסה לבית ספר לבנות בשכונת א-טור במזרח ירושלים וכוונו את שעת הפעלת המטען מכוונת לשעה שבה מגיעות התלמידות לבית הספר. עוד נטען בכתב האישום, כי בסמוך ליום 6.5.02 החזיק המשיב מס' 1 נשק ובכלל זה אצבעות חבלה, גושי חומר נפץ מרסק, לבנות חבלה, נפצי חבלה, מאיצי חבלה, כדורים, רימוני הלם, רימון גז, ורקטות וכן העביר בשלוש הזדמנויות נשק לידי אחר שאינו אחד מן המשיבים.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש), בהחלטתו מיום 12.6.02, הורה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים הוארך מעצרם בתשעים ימים (החלטת חברתי הנכבדה, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בבש"פ 1918/03 מיום 10.3.03). משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה מבקשת עתה המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

2.בבקשה בכתב ובדיון לפני טען בא כוח המדינה, כי בהתחשב באופיין של העבירות ונוכח הסכנה הנשקפת מהמשיבים לציבור, קיים חשש שאם ישוחררו יסכנו את בטחון הציבור. כמו כן ציין, כי פרשת ההגנה אמורה להסתיים בדיון ביום 11.6.03 וכי שמיעת הסיכומים בתיק נקבעה ליום 25.6.03.

כנגדו טענו באי כוח המשיבים, כי המשפט התמשך עד היום הרבה למעלה מן המידה וכי אף בתקופת ההארכה הראשונה של המעצר "לא נעשה דבר" לקידום הבירור. גם התחזית לעתיד אינה מעודדת ונראה שהמשפט לא יסתיים תוך תקופת ההארכה הבאה ואף יותר מכך. לענין זה הצביעו על חקירתו של אדם בשם צוריאל עמיאור - מעורב נוסף בפרשה שחקירתו החלה רק במהלך המשפט - העלולה להביא להארכת המשפט ועל כך שהוצאו מספר תעודות חסיון המכבידות על הבירור. עוד ציינו, כי במהלך המשפט חל כרסום בראיות התביעה משהתברר שהמטען לא יכול היה להתפוצץ ומטעמים נוספים. בעובדות אלה יש כדי להצדיק את שחרורם של המשיבים.

3.אכן, השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה, לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים. גם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם איננו כשהיה. בשלב זה יש לחזור ולבחון אם עוצמת השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר; העוצמה הנדרשת גוברת עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת (בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי , פ"ד נה(3), 232; בש"פ 9062/01 מדינת ישראל נ' לוי ואח' (טרם פורסם); בש"פ 1147/01 מדינת ישראל נ' בדיר , פ"ד נה(3) 481). במקרה הנדון נראה לי, כי מסוכנותם הרבה של המשיבים, כפי שהיא עולה מן הראיות, מצדיקה את הארכת מעצרם פעם נוספת, למרות התקופה הממושכת שחלפה מאז נעצרו. אשר לטענותיהם בדבר הכרסום בראיות, נראה לי כי הן ראויות לדיון נפרד ומפורט שטוב לו שייעשה בבית המשפט המחוזי במסגרת בקשה לעיון חוזר ולא במסגרת דיון בבקשה להארכת תקופת המעצר (בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625; בש"פ 3799/01 מדינת ישראל נ' חליאפה (טרם פורסם); בש"פ 3491/01 מדינת ישראל נ' דורון רוזוליו (טרם פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני ואח' (טרם פורסם)).

4.לפיכך אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל ביום 27.5.03, או עד למתן פסק דין בת"פ 5034/02 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.