בש"פ 1918/03 מדינת ישראל נ. ירדן מורג

1.המדינה מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשי מעצרם לצורך ניהול משפטם.

2.בתאריך 28.5.02 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים בו הם מואשמים בעבירות של נסיון לרצח ועבירות בנשק. כתב האישום מייחס להם תכנון פיגוע רב עוצמה בקרב האוכלוסיה הערבית בירושלים. את התכנון הוציאו מן הכח אל הפועל על ידי בחירת מקום הפיגוע, בצוע תצפיות במקום המיועד, הכנת מטען חבלה, והצבתו בעגלת תופת ליד בית ספר לבנות. על פי האישום, ביום 29.4.02 הציבו עגלת תופת ובה חומר נפץ בסמוך לכניסה לבית ספר לבנות בשכונת א-טור במזרח ירושלים כשהפעלת המטען מכוונת לשעת ההגעה של התלמידות לבית הספר, בו לומדות כ-1,300 ילדות. משיב 3 לא הצטרף לשלב האחרון של הצבת העגלה אך הינחה את המשיבים 1 ו-2 כיצד לבצע חיבורים אחרונים במטען והדריך אותם לגבי דרך ההגעה למחסן בו הסתיר את יתר חלקי המטען. בעת הצבת עגלת התופת באישון לילה עברה במקום באקראי ניידת משטרה, והשוטרים בתוכה הבחינו במשיבים 1 ו-2 בטרם השלימו את פעולות ההצבה של עגלת התופת וכך נמנע פיגוע מחריד.

3.בין התאריכים 19.6.02 – מועד בו נתקיימה הקראת כתב האישום ל-18.12.02 נוהלה פרשת התביעה והושלמה, ובמסגרתה העידו 17 עדים. בתאריך 17.2.03 החלה פרשת ההגנה והיא צפויה להסתיים בתחילת חודש אפריל.

4.המדובר במשפט מורכב, הכורך שלושה נאשמים, שהוגשה במסגרתו מסכת ראיות ענפה ביותר. אופן התנהלות המשפט, בהינתן מורכבותו, היא משביעת רצון וראויה להערכה, ונראה כי נעשה מאמץ מיוחד על ידי בית המשפט ובעלי הדין לנהלו ביעילות כך שסיומו כבר בפתח. בצד שיקול זה, יש להתחשב במסוכנותם של המשיבים לבטחון הציבור באם ישוחררו, בשים לב לאופי ולחומרת העבירות המיוחסות להם. שילוב שיקולים זה מצדיק היענות לבקשת המדינה להאריך את מעצרם לפרק זמן נוסף בתקוה כי במהלך תקופה זו המשפט יסתיים.

5.להשלמת הדברים יצויין כי נטען על ידי בא כוח המשיבים 1 ו-2 – עו"ד ורצברגר – כי חל כרסום במסכת ראיות התביעה לאור עדות מומחה שהעיד במשפט כי המטען המיוחס לנאשמים לא יכול היה כלל להתפוצץ. טענת הנאשמים בהקשר לממצא זה היא כי כל שהם בקשו היה ליצור ארוע של הפחדה להבדיל מארוע פוגעני שעשוי היה ליטול חיים. על פי הטענה, הדבר משליך על מסוכנותם של המשיבים ומעמיד את מעשיהם באור מתון הרבה יותר, והדבר צריך להשפיע על שיקולי הארכת מעצרם.

עו"ד אדטו, בא כוח משיב 3, קבל על הגשת תעודות חסיון על ידי התביעה העשויות להאריך את משך הדיונים עקב עתירות גילוי שהוגשו ועומדות להיות מוגשות. לטענתו, גם שיקול זה יש לקחת בחשבון בשיקולי הארכת המעצר.

אשר לטענה הראשונה – טענה בדבר כרסום בחומר הראיות אין מקומה, דרך כלל, בהליך מסוג זה שלפנינו אשר לא נועד לבחינת חומר הראיות. מקומה של טענה זו, במצב של כרסום ראיות מהותי, בהליך עיון חוזר על החלטת מעצר עד תום ההליכים, שלא ננקט במקרה זה על ידי המשיבים.

אשר למשך הזמן הנוסף העשוי להדרש לצורך ניהול המשפט עקב תעודות חסיון שהוגשו, קשה לראות בטיעון זה טעם מספיק המהווה משקל שכנגד לשיקולים כבדי המשקל המטים לכיוון מתן הארכה נוספת של מעצרם של המשיבים, והזמן שיידרש לצורך בירור סוגיית תעודות החסיון נתון, בין היתר, גם לשליטתה של הסניגוריה.

6.נוכח האמור, אני מחליטה להאריך את מעצר המשיבים בתשעים ימים החל מיום 28.2.03 או עד למתן פסק דין במשפטם, לפי המוקדם מביניהם.