בש"פ 4233/03 מדינת ישראל נ. יוסף בן ברוך

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח, עבירות בנשק וגניבה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, תכנן המשיב יחד עם שלושה אחרים - שעליהם הוגש כתב אישום נפרד ובקשה להארכת מעצרם נדונה בבש"פ 4214/03 - לבצע פיגוע רב עצמה, שיגרום לנפגעים רבים בקרב האוכלוסיה הערבית בירושלים. המשיב בחר להציב עגלת תופת בכניסה לבית ספר לבנות בסמוך לבית החולים מוקאסד במזרח ירושלים. לשם קידום התכנית אספו המשיב והאחרים נתונים לשם בחירת אתר לפיגוע וכן ערכו תצפיות על המקום שנועד לפיגוע. המשיב גנב עגלות לצורך ביצוע הפיגוע, מימן חביות דלק וסיפק לאחרים לבנות חבלה, פתיל רועם, נפץ חשמלי, שעון לסגירת מעגל וברגים. המשיב חיבר מראש את החיבורים המתאימים בין השעון, הנפץ, הפתיל ולבנות החבלה. בתאום עם המשיב נקבע מועד הפיגוע. שניים מהאחרים הציבו את עגלת התופת מול הכניסה לבית הספר. מטען החבלה שהיה בעגלת התופת נוטרל על ידי חבלן משטרתי.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש), בהחלטתו מיום 19.6.02, הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט העליון (כבוד השופטת ד' ביניש), בהחלטתו מיום 3.7.02, דחה את עררו של המשיב. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים הוארך מעצרו בתשעים ימים (החלטת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בבש"פ 1917/03 מיום 10.3.03). משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה מבקשת עתה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

2.בבקשה בכתב ובדיון לפני טען בא כוח המדינה, כי בהתחשב באופיין של העבירות ונוכח הסכנה הנשקפת מהמשיב לציבור, קיים חשש שאם ישוחרר יסכן את בטחון הציבור. כמו כן ציין, כי חלק מהישיבות שהיו קבועות לשמיעת הוכחות בוטלו לפי בקשת בא כוח המשיב, וכי המשפט קבוע להמשך שמיעת ההוכחות בימים 1.6.03, 8.6.03 ו-22.6.03.

כנגדו טען בא כוח המשיב, כי המשפט התמשך עד היום הרבה למעלה מן המידה וכי עד כה נשמעו רק 10 או 20 אחוזים מן ההוכחות. גם התחזית לעתיד אינה מעודדת ונראה שהמשפט לא יסתיים תוך תקופת ההארכה הבאה ואף יותר מכך. לענין זה הצביע על חקירתו של אדם בשם צוריאל עמיאור - מעורב נוסף בפרשה שחקירתו החלה רק במהלך המשפט – העלולה להביא להארכת המשפט וכן על כך שהוצאו מספר תעודות חסיון המכבידות על הבירור. עוד ציין, כי במהלך המשפט חל כרסום בראיות התביעה: שלמה דביר – המשיב מס' 2 בבש"פ 4214/03 – חזר בו מעדותו במשטרה נגד המשיב, ולפיכך עדותו היא בגדר משענת קנה רצוץ; נמצאו טביעות אצבע של צוריאל עמיאור על החומר שהכנתו מיוחסת למשיב. לפיכך הגיש בקשה לעיון חוזר שטרם נדונה.

3.אכן, השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה, לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים. גם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם איננו כשהיה. בשלב זה יש לחזור ולבחון אם עוצמת השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר; העוצמה הנדרשת גוברת עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת (בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' עופר נמרודי , פ"ד נה(3), 232; בש"פ 9062/01 מדינת ישראל נ' לוי ואח' (טרם פורסם); בש"פ 1147/01 מדינת ישראל נ' בדיר , פ"ד נה(3) 481). במקרה הנדון נראה לי, כי מסוכנותו הרבה של המשיב, כפי שהיא עולה מן הראיות, מצדיקה את הארכת מעצרו פעם נוספת, למרות התקופה שחלפה מאז נעצר. אשר לטענות בא כוחו בדבר הכרסום בראיות, נראה לי כי הן ראויות לדיון נפרד ומפורט שטוב לו שייעשה בבית המשפט המחוזי במסגרת בקשה לעיון חוזר ולא במסגרת דיון בבקשה להארכת תקופת המעצר (בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625; בש"פ 3799/01 מדינת ישראל נ' חליאפה (טרם פורסם); בש"פ 3491/01 מדינת ישראל נ' דורון רוזוליו (טרם פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני ואח' (טרם פורסם)).

4.לפיכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 27.5.03, או עד למתן פסק דין בת"פ 5035/02 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.