בש"פ 828/06 מדינת ישראל נ. ויליאם עודתאלה

בפני בקשה (רביעית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים, החל מיום 1.2.2006 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1188/04, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו – לפי המוקדם. נ

5129371

ביום 21.10.2004 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיב (בתפ"ח 1188/04), המייחס לו עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף עם 345(ב)(2)לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של ניסיון אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של תקיפה חובלנית של בן-זוג, לפי סעיף 380 בצירוף 382(ג) לחוק העונשין; עבירה של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 379 בצירוף 382(ב)(1) לחוק העונשין, עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין ועבירה נוספת של תקיפה חובלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

על-פי עובדות כתב האישום, ביקשה בת זוגתו של המשיב (להלן: המתלוננת) לסיים את מערכת היחסים ביניהם כשלושה חודשים לאחר היכרותם. כחלק מכך, התחמקה המתלוננת מקיום יחסי-מין עם המשיב. בתגובה, כפה המשיב על המתלוננת מספר פעמים קיום יחסי-מין באמצעות הכאתה ובאמצעות שימוש בסכין ובאיומים. במועדים אחרים, לאחר שהביע המתלוננת את אי רצונה להינשא לו, תקף המשיב את המתלוננת ואיים עליה. במקרה נוסף, תקף המשיב באמצעות סכין אדם, אשר בו חשד כמי שמקיים קשר אינטימי עם המתלוננת.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 13.1.2005 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 10.3.2005 דחה בית-משפט זה (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) את עררו של המשיב על החלטתו של בית-המשפט המחוזי.

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים. ביום 17.7.2005 קיבלתי את הבקשה, בהסכמת המשיב והארכתי את מעצרו בתשעים ימים.

משחלפו תשעים הימים, שבה המבקשת ופנתה לבית-משפט זה בבקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ביום 9.10.2005 קיבל בית-משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס) את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בשישים ימים, בציינו, כי טרם נערכה ולו ישיבת הוכחות אחת.

משחלפו גם שישים הימים הנוספים, חזרה ופנתה המבקשת לבית-משפט זה, בבקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב. ביום 12.1.2006 קיבל בית-משפט זה (כבוד השופטת ד' ביניש) את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 18.12.2005, בציינו, כי עדיין טרם התחיל שלב ההוכחות בעניינו וכי ישיבת ההוכחות הראשונה אמורה להתקיים רק ביום 25.1.2006.

כעת, משחלפו גם ארבעים וחמשת הימים הללו, מונחת בפני בקשתה הרביעית של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים. ב

לטענת המבקשת, נסיבותיהם של המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנותו הגבוהה כלפי המתלוננת בפרט וכלפי הציבור בכלל. כן טוענת המבקשת, כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, חשש אשר מתחזק לאור העובדה, שבחודש נובמבר 2005 נפתח כנגד המשיב תיק בגין הטרדות טלפוניות ואיומים על המתלוננת.

מנגד, מתנגד המשיב לבקשה, לאור העובדה, שעל אף חלוף הזמן הרב, טרם החל שלב ההוכחות בעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטותיו הקודמות של בית-משפט זה, הגעתי, לאחר לבטים לא קלים, לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

בדונו בסוגיה של הארכת מעצר לאחר תום תשעת החודשים הקבועים בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם), כי:

"אין צריך לומר כי חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר. עוד יש לזכור, כי השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה, לא תמיד כוחם יפה להצדיק את המעצר אחרי שחלפו תשעה חודשים. גם עוצמת השיקולים הנדרשת גוברת עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת. (בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי , פ"ד נה (3) 232 והאסמכתאות הנזכרות שם; ראו גם החלטותיי בבש"פ 1147/01 מדינת

ישראל נ' בדיר , פ"ד נה (3) 481; בש"פ 9026/01 מדינת ישראל נ' לוי (טרם פורסם); בש"פ 3799/01 מדינת ישראל נ' חליאפה (טרם פורסם))".

השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על-מנת להכריע בשאלת הארכת המעצר מעבר לתקופה של תשעת החודשים הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא (לא פורסם)).

במקרה דנן, המשיב נמצא במעצר בגין המעשים המיוחסים לו כבר מזה שישה-עשר חודשים וטרם נתקיימה בעניינו ולו אף ישיבת הוכחות אחת, למרות שזו הפעם הרביעית שמתבקשת הארכת מעצרו. יתרה מכך, אף בתקופת המעצר המבוקשת, לא קבועה כל ישיבת הוכחות, אלא אך ישיבה אחת לתזכורת, אשר לא ברור כלל וכלל אם המבקשת תצליח לאתר את המתלוננת עד אז, לאור אי התייצבותה לישיבת ההוכחות הקודמת, בה אמורה הייתה להעיד. בנסיבות אלו, גם אם אענה לבקשה ואאריך את מעצרו של המשיב, בהחלט ייתכן, כי עדיין לא יחלו במהלך תקופה זו בשמיעת הראיות. מבלי להקל בחומרתם של המעשים המיוחסים למשיב, הרי שלא ניתן לקבל תוצאה זו.

המשיב הינו כיום אסיר, המרצה עונש מאסר שנגזר עליו בגין עבירה אחרת והוא צפוי להשתחרר ממאסרו בחודש מאי 2006. לאור זאת, הגם שבעניינו אני מורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתיק שלפני, הרי שהוא ישוחרר, כאמור, רק בתום ריצוי מאסרו.

התיק יובא בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם קביעת התנאים והערובות לשחרורו ממעצר של המשיב, וזאת לפי שיקול-דעתו.

המשיב יישאר במעצר בתיק זה וזאת עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כאמור.